בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן יב
שנית בשאלה הנ"ל בענין חילל' שבת אם יש לה דין עוברת ע"ד – ובר"מ פי"ג מרוצח ובדין אם אבדה נאמנות שלה – ובדברי תשובות רדב"ז ח' א' סי' תמ"ה באשה שאכלה חלב וזרק לה גט בענין שו"ב שהעידו עליו שעבר זה כמה שנים עבירה אם נאמר בוודאי עשה תשובה – בענין אם עשה שליח בסתם והוא עשה בעבירה אם הוי שינוי בשליחות בש"ה בש"ס דמגילה ויעבור מרדכי מלמד שהעביר יו"ט בתענית. בדברי הר"מ פ"ב מחגיגה ה' י"ג ובש"ס דמ"ק ד' ט' דאכלו ביו"כ בחינוך
הג"ה בפנים אות ד' כתבתי להסתפק בשו"ב שעבר עבירה קודם יו"כ אם יש לפסול להעיד עליו אחר יו"כ מי נימא דבודאי עשה תשובה ולהרמב"ם קלות מכפר בלא תשובה. הנה מ"ש דלהרמב"ם קלות מכפר בלא תשובה זה דוקא בזמן דאיכא שעיר המשתלח אבל לא בזה"ז א"כ מאן יאמר שעשה תשובה ואם נאמר דמוקמינן בחזקת כשרות אף שכבר עבר עבירה א"כ אף אם נפסל לעדות עפ"י ב"ד קודם יו"כ נימא דודאי עשה תשובה ובש"ך סי' מ"ו ס"ק ס"ו מבואר דעד שיתברר בב"ד שעשה תשובה לא נעשה כשר והא דאמרינן בברכות י"ט ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום ודאי עשה תשובה וה"מ בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למרי' נ"ל דזה דוקא בעד אחד שראה אמרינן ודאי הרהר בתשובה אבל ב' עדים שראו אחד שאכל נבילות ודאי באין לב"ד ופוסלין אותו לעדות ול"א שעשה תשובה והא דאמרינן בפסחים קי"ג אף ביחיד שראה דבר ערוה בחבירו מותר ומצוה לשנאתו ול"א ודאי עשה תשובה מבואר ברמב"ם פי"ג מרוצח ה' י"ד ובח"מ סי' רע"ב דוקא בהותרה בו ולא חזר אך צ"ע דעבירה שעבר יצרו תקפו ומ"מ ודאי עשה תשובה ושמא דוקא בת"ח אמרי' כן בברכו'. והא דאמרי' בפסחי' קי"ג ובח"מ ר"ס כ"ח דעד אחד שמעיד שרא' דבר עבירה לוקה משום ש"ר י"ל דהוא מטעם שמא עשה תשובה. והנה דעת ז' מהר"ם פדוואה ופוסק כן רמ"א סי' ל"ד דבעדות מיוחדת פוסלין לעדות א"כ בהעיד עד אחד אמאי לוקה והרי עדותו חזי לאצטרופי שאם יעיד עוד אחד על עבירה אחרת יפסול לעדות וצ"ל דמ"מ לע"ע עובר משום לא תלך רכיל. ונ"ל דהא דבעדות מיוחדת פסול לעדות דוקא שהעידו בב"ד בב"א אבל בהעיד עד אחד ואח"כ העיד עד השני אולי לא יצטרפו לפסלו לעדות. וע' שער משפט סי' ל' לענין הכחשה ומ"מ עדיין צ"ע:
ודע דמה שכתבתי דאם קלות יו"כ מכפר בלא תשובה אם עבר עבירה קודם יו"כ לאחר יו"כ אין לפסלו, ולמ"ש בספרי זה בסי' קמ"ז אות ג' דלרבנן רשע פסול להעיד מגזה"כ ולר"ש דדריש טעמא דקרא רשע פסול להעיד משום משקר א"כ כשעבר קודם יו"כ וקלות מכפר בלא תשובה שוב ל"ה רשע וכשר להעיד אך לר"ש דהוא חשוד לשקר עדיין חשוד כיון שלא עשה תשובה: