בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן א
באשה נכפית מקטנותה וזה ג' שנים שיצאה מדעתה אם יש להתיר לבעלה לישא אשה על אשתו פלפול בדברי הרמב"ם דלאו דוקא בג' סימנים דש"ס חגיגה אלא אפי' בשאר דברים מיקרי שוטה אם דוקא לענין עדות או אפי' לשאר דברים. בדברי התוס' חולין י"ב שהקשו אם סתמא בקדשים כשר למה קטן בקדשי' פסול. בדברי הת"ש סי' א' ס"ק מ"ט דשוטה וקטן מיקרי בני מצות, בדברי הט"א בחגיגה שם דכ' דאזלינן בתר רובא דאינשי. בדין אי בעינן ג' זימנא או בחד זימנא סגי. בדברי רש"י נדה דשוטה לא מיקרי רק בג' דברים. בדברי ירושלמי דלחד מ"ד הטעם משום גרירה ולחד מ"ד משום שאינה יודעת לשמור גיטה. בענין כל מילתא דל"מ עביד השתא ל"מ משוה שליח. בדברי הריב"ש דכל הנודרת ע"ד בעלה הוא תנאי גמור. בדברי רש"ל בתשו' סי' ס"ה בענין עתים שוטה ועתים חלומה וחילוק הג' של ירושלמ'. בדברי השאלתות פ' חי' וח"ס סי' י"א, ודברי הרשב"א המובא שם דעבד הוא בתורת שואל וכשישתחרר ישלם:
(הג"ה בפנים אות ט"ז כתבתי דעבד שוטה משתחרר ולא ילפינן עבד מאשה משום דגט שחרור כתיב בקרא בהדיא או חופשה לא ניתן לה כמ"ש תו' בגיטין ל"ט. וצריך לומר אף דלענין לשמה ומחובר ילפינן לה לה מאשה כדאמרינין בגיטין ט' זה דוקא לגופו של גט אבל לא לענין העבד וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקדושין דף כ"ג בשיטת רבנן שם. וקצת משמע כן מדלא חשבו הפוסקים דבר זה בהדי דברים ששוה ג"נ לשחרורי עבדים ובמנ"ח מ' שמ"ד כ' דעבד שוטה אין לו יד כלל והדין כמו גט. ולפענ"ד דעבד שוטה משתחרר ע"י אחרים ואינו דומה לאשה כנ"ל).