אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק תשיעי הכותב לאשתו › דף פט.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק תשיעי הכותב לאשתו · דף פט.

דף פח.

ברש"י ד"ה ש"מ כו' ומיהו ה"ל למיחש שמא תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה. כל המפרשים תמהו כיון דעיקר הקושיא פי' רש"י מחשש אלמנות וקושיא זו לא תירץ רב כלום בהא דגט גובה וכן דברי התוס' ד"ה גט גובה עיקר ותירוצם תמוה מאוד כמו שתמה ע"ז הרב מהרש"א ז"ל ע"ש. והנה המהר"ם שיף ת' וז"ל כיון דגט גובה עיקר וכתובה תוס' א"כ לא נכתב כלל כתובה על העיקר וכו' ואפילו לאחר מיתה גביא בלא כתובה דהטוען אחר מעב"ד לא"כ כיון דכתובה מילתא אחריתא היא דמה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו' ע"ש. אך עדיין לא יצא ידי חובתו דמ"ש דגובה לאחר מיתה משום דהטוען אחר מעב"ד לא"כ קשה דהא רב פליג עליה דר"י כמ"ש בתוס' בב"מ דף י"ז ובכתובות דף צ"ד ועוד נהי דהאמת היא דכתובה לא חשיב שטר כלל לרב וכדמוכח מלקמן דף ק"ב בתוס' ד"ה היכי דמי ובד"ה אמר ר"ה וז"ל דלרב אינה גובה בכתובה כלל מ"מ נראה דיכול לומר לא אפרעך דאפילו לשמואל שהגט אינו שטר כלל על הכתובה מ"מ כתבו התוס' ד"ה הוציאה גט די"ל לא אפרעך עד שתוציא מפני שיכול לבוא לידי הפסד שבלא הגט יהיה נאמן לומר פרעתי במיגו דלא גירשתיך לכן נלענ"ד דהנה מ"ש התוס' ד"ה גט גובה עיקר דלרב אפי' אין הכתובה בידה גובה בע"מ ע"ש ולכאורה טעמא בעי דהא רב לית ליה הא דר"י הטוען אחר מעב"ד לא"כ כמ"ש התוס' בב"מ דף י"ז וכן כתבו הכא בד"ה הוציאה גט שלרב דלא אלמוהו וכו' א"כ מ"ט גובה באין שטר כתובה בידה ועכצ"ל הטעם דהנה הא שפסק באה"ע סי' ק' הרב בהג"ה דאחר שניסת בטל כח מעב"ד והוא מהתוספתא וז"ל התוספתא יתומים אומרים התקבלת כתובה והיא אומרת לא התקבלתי עד שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה [להביא ראיה] והנה לרב דלא ס"ל הכא דהטוען אחר מעב"ד לא"כ ע"כ הא דתנן בתוספתא דעד שלא ניסת על היתומים להביא ראיה הוא מטעם אחר דס"ל להתוספתא דאף לענין כתובה נכסי בחזקת אלמנה קיימי כשלא ניסת כמו במזונות וכן כתב המרדכי בהדיא טעם זה ע"ש ר"פ אלמנה ומוכח אפי' כשיש ריעותא כשאין הכתובה ת"י אפ"ה בחזקת אלמנה קיימי דלא כדעת התוס' ר"פ אלמנה ד"ה נכסי ומכ"ש לרב דס"ל גט גובה עיקר והכתובה לאו שטר הוא כלל על העיקר ולא חשיב ריעותא כלל כשאין שטר כתובה בידה ודאי דהטוען פרעתי לא"כ וגביא בעידי מיתה מכח הטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי וגם מוכח מדברי התוס' דף ק"ד דלרב שטר כתובה לאו שטר הוא' כלל נגד העיקר וכן מוכח מדבריהם כאן ומדברי המרדכי ומדברי המהר"מ שיף שהבאתי וממילא דאחר שניסת אפילו שטר כתובה בידה לא מהני. ולפ"ז א"ש תירוצא דרב דמשני גט גובה עיקר וכיון דאמר גט גובה עיקר והיינו דכתובה לא חשיב שטר כלל על העיקר וא"כ ודאי דא"י לומר כלל לא אפרע למ"ד אין כותבין שובר דא"י לבוא לידי הפסד כלל במה שהשטר כתובה בידה אף נגד יתומים דקודם שניסת אפי' לא יהיה הכתובה בידה גובה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואחר שניסת לא תגבה אף אם יהיה הכתובה בידה דהכתובה לא חשיב שטר כלל נגד העיקר ונאמן לומר פרעתי אפילו השטר כתובה בידה כמש"ל ומה הועילו לא שייך בזה דיכולה לגבות הכתובה קודם הנשואין לבעל השני. ולפ"ז יתיישב ג"כ קושית אא"ז מהרש"א ז"ל על התוס' ד"ה גט גובה עיקר במה שתירצו דלרב גובה בע"מ בלא כתובה הא מ"מ יכול לבוא לידי הפסד כשיהיה להם מיגו ולפמ"ש א"ש גם לשיטת תוס' דדוקא לעיל כתבו התוס' שפיר דמיירי בבא לגבות מיניה אבל נגד יתמי ליכא חשש זה דממ"נ אי קודם שניסת נכסי בחזקתה קיימי וחשיבא כמיגו להוציא ואחר שניסת אפילו שטר כתובה בידה אינה גובה כמש"ל וא"ל דמ"מ יועיל כשלא יהיה הכתובה בידה לענין טענת אלמנה נשאתיך גופיה אך הא לק"מ דדוקא כשהשטר מועיל לענין טענת פירעון י"ל לא אפרע משא"כ לענין שאר עדות שיש לברר מתוך הכתובה אי"ל לא אפרע כדמוכח מדברי התוס' שכתבו הפסידא רק משום מיגו דא"א אשתי ולא כתבו דיטעון א"א אשתי אלא ודאי דמשום זה לא יכול לטעון לא אפרע וליכא חשש אחר שניסת כלל ולפ"ז מיושב ג"כ קושית התוס' בב"מ דף י"ז בד"ה אלמנה מן האירוסין דליקשי מן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין ולפמ"ש לק"מ דאלמנה מן הנשואין הוא מטעם דנכסים בחזקתה משא"כ מן האירוסין לר"ש דס"ל בפרק אלמנה ניזונת דלא תמכור אלא בב"ד דלא חשיב מוחזקת להימן בפרעתי ומקשה שפיר לר"ש אלמנה מן האירוסין במה תגבה:

בגמ' אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ושמואל אמר וכו'. יש לדקדק כאן הרבה:

א' קושית הש"מ במאי פליגי הא ודאי גם רב מודה במקום שכותבין והוא לא כתב לה דכותבין שובר:

ב' קשה לפי מה דסבר רב לומר לקמן דאלמנה אינה גובה רק ביושבת תחת בעלה א"כ לפירש"י דליכא חשש רק משום אלמנות לא היה צריך רב לשום תירוץ דמיירי במקום שאין כותבין כתובה:

ג' דהיה לרב לומר הב"ע במקום שאין כותבין כתובה וכשאומר במקום שא"כ עסקינן משמע דבלאו קושיא זו דש"מ כותבין שובר צריך לאוקמי במקום שא"כ:

ד' אמר ואף רב הדר בי' דמשמע דהדר וסבר כשמואל ובאמת אינו כן. לכן נלפענ"ד דסוגית הש"ס היא על דרך זה דס"ד דמקשה הי' כר"י דהטוען אחר מעב"ד אינו נאמן כלל בטענת פרעתי ומקשה ש"מ כותבין שובר דאלת"ה למה גובה הא י"ל לא אפרע ומשני במקום שאין כותבין כתובה עסקינן כלומר בלאו קושיא זו צריך אתה לומר דמיירי במקום שאין כותבין דס"ל לרב דיכול לטעון פרעתי נגד מעב"ד אם לא במקום שאין כותבין וממילא מוכח דמיירי במקום שא"כ ושמואל אמר אף במקום שכותבין מיירי מתניתין דא"י לטעון פרעתי ולכך אמר רב ענן לדידן מפרש וכו' היינו ליישב קושית הש"מ כותבין שובר דמיירי בלא כתב לה וכו' וא"ש קושית השיטה מקובצת שהקשה במאי פליגי. הא ודאי גם רב מודה במקום שכותבין ולא כתב לה דכותבין שובר ולפי הנ"ל א"ש דעיקר פלוגתא דידהו דלרב בלא"ה צ"ל במקום שא"כ דבלא"ה נאמן לומר פרעתי ושמואל ס"ל דאי"ל פרעתי אף במקום שכותבין וטעם מחלוקתן דרב ס"ל הטוען אחר מעב"ד נאמן וע"כ הא דהוציאה גט בלא כתובה כיון דעדיין לא ס"ל דגט היינו כתובה קודם שהדר בי' רב ואמר דגט גובה עיקר ועכצ"ל דבמקום שא"כ הוא והוא מטעם דא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתן לאפוקי במקום שכותבין רק הוא לא כתב לה לא שייך א"כ מה הועילו דהי"ל ליקח שטר כתובה כיון דבמקום שכותבין הוא ולכך נאמן משא"כ לשמואל דע"כ דס"ל או דגט היינו כתובה או דס"ל כר"י דהטוען אחר מעב"ד לא א"כ ונגד פרעתי לעולם אינו נאמן רק חששא שיבוא לידי הפסד כשהכתובה תחת ידה וע"ז משני כשלא כתב לה ואח"כ הדר בי' רב נגד מה שאמר בהמשנה גם בלא"ה מיירי במקום שא"כ כתובה דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי כשאין הכתובה בידה וע"ז חזר בו ואמר דגט גובה עיקר ואפי' במקום שכותבין א"נ לומר פרעתי כמו שסובר שמואל ולא מוכח מכאן אי רב סבר אין כותבין שובר ולכך הוצרך התוס' בד"ה גט גובה עיקר להוכיח דרב ס"ל לן כותבין שובר מהך דגט פשוט ולפ"ז מיושב מה שקשה לפי מה שפי' רש"י דליכא חשש רק באלמנה על הא דפריך הש"ס דש"מ כותבין שובר לפי מה שאמר רב דאלמנה אינה גובה רק ביושבת תחת בעלה ולמה היה צריך להתי' שמתרץ גט גובה עיקר כתובה גובה תוספות ולפי הנ"ל א"ש דגט גובה עיקר לענין טענת פרעתי וע"ז אמר דאף רב הדר בו ממה שאמר לעיל דבלא"ה צריך לאוקמי מתניתין במקום שא"כ דבלא"ה נאמן לומר פרעתי וחזר בו וסבר כשמואל דאף במקום שכותבין אין נאמן לומר פרעתי דחכז"ל תיקנו אף במקום שכותבין דגט היינו כתובה כיון שאחר שנפרעת קורעין לגיטא שייך לומר שטרך בידי מה בעי כשהגט בידה:

בתוס' ד"ה גט גובה עיקר דאי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה בע"מ. ועיין אא"ז מהרש"א ז"ל שהקשה דמ"מ קשה דהא איכא נ"מ במה שהכתובה בידה במקום דליכא עידי הינומא או במקום שאין מכירין וז"ל כיון דדיקדקו לומר והם לא ידעו שהיתה גרושה דמשמע דאם הם יודעים שהיתה גרושה ליכא למיחש שלא תוכל לגבות לכשתתאלמן בכתובה שהם נאמנים לומר שכבר גירשה וגבתה הכתובה והשתא אין חילוק בין אם תשאר שטר כתובה בידה בין אם תגבה בע"מ עכ"ל ולכאורה דברי המהרש"א ז"ל א"א להולמן לכן נלפענ"ד דהא שכתבו התוס' דשנויא דיושבת תחת בעלה לא קאי רק נגד קושיתו וליחוש דהיינו כשהיתומים טוענין שמא רק שאנו טוענין עבורם מספק ורצה הש"ס לשנויי דאפי' כשטוענים שמא אין אלמנה גובה רק כשהיא יושבת תחת בעלה והלא קאי דודאי דגובה אפי' שאינה יושבת תחת בעלה אבל כשטוענין ברי אפי' כשהכתובה בידה נאמנים ואם טוענין שמא אין נאמנין במיגו היכא דליכא. עידי הינומא דמידי דלא שכיח הוא דהיינו שגרשה ופרע לא טענינן להו ולפ"ז ליכא נ"מ במה שתשאר הכתובה בידה דממ"נ אי טענו היורשים ברי אפי' כשתהי' הכתובה בידה יהיו נאמנים לומר שגרשך ופרעך כשאינה יושבת והכא ודאי אינה יושבת דבאמת גרשה ואי לא יהיו יודעין שהיתה גרושה אפילו לא ישאר הכתובה בידה יהיו חייבים לשלם בע"מ דגרשה ופרע לא נטען עבורם אפילו כשלא יהי' הכתובה בידה ואי תיקשי דמ"מ יכולין לטעון לא נפרע עד שתוציא הכתובה דיכולין לבוא לידי ריעותא במקום שאין מכירין כמ"ש התוס' ז"א דאמרינן להו אם תפרעו עכשיו אפי' יהי' הכתובה בידה יהיו נאמנין לומר פרענו כיון שיש להם מיגו דגרשה ופרע דנאמנין באינה יושבת אך קשה דמ"מ נ"מ אם לא ידעו יורשים שהיתה בתולה או שהיתה אשתו ודאי נטעון אנן כמ"ש הרא"ש בפ' האשה שנתארמלה י"ל דדוקא כשנשאר בהשטר כח באיזה צד שלא יהיו יכולין לטעון פרעתי מחמת השטר י"ל לא אפרע עד שתחזיר השטר דעיקרו על שטר ניתן רק נגד טענת פרעתי אבל אם לא נשאר בשטר כח נגד טענת פרעתי רק נגד דברים אחרים שנאמר דכשלא ישאר שטר בידך יכול לפטור עצמו בטענת שקר או י"ל לא אפרע עד שתחזיר השטר ויהיו יכולין לפטור בטענת שקר משא"כ בטענת פרעתי במיגו דאלמנה שגוף טענת פרעתי הוא אמת והי' נאמן כשלא ישאר שטר בידה ודאי דמחויב להחזיר שטר כזה בשעת פרעון:

בתוס' ד"ה מיגו דיכול לומר לא גירשתיך וא"ת הא אמר ר"ה האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת כו' ונלפענ"ד לתרץ דהנה התוס' בד"ה הוציאה גט [הק'] מ"ט דרשב"ג כיון דע"כ מוקי ג"כ הא דכתובה ואין עמה גט היינו עידי הגט ותירוצם הואיל ואלמוהו והוא דחוק מאד לכאורה וליישב נראה דהנה התוס' בד"ה ש"מ סתרו דברי רש"י שכתב דהקושיא היא דאין קיי"ל דא"כ שובר ואנן אדרבא קיי"ל כ"ש דבב"ב אמרינן ואנן דכתבינן תברא וע"כ הקושיא היא למ"ד א"כ שובר והנה דברי רש"י מיושבים בפשיטות דס"ל כהנך פוסקים שכתבו דדוקא בחוב כתבינן שובר מטעם דעבד לוה לאיש מלוה משא"כ בכתובה ע"ש והא שכתב רש"י דקיי"ל הוא מטעם דכל הפוסקים למדו הלכתא משקלי וטריא דהש"ס ובכל מקום שנזכר שגובה בלא כתובה מדייק אי כותבין שובר מוכח דאין כותבין שובר והא דמיאן רש"י בפי' תוס' משום דבשלמא בפלוגתא דאמוראי שייך להקשות ממתני' אבל שובר פלוגתא דתנאי היא בב"ב דף קע"א והאיך שייך להקשות ממתני' על תנא ואי דקושיא היא משום דהלכתא כסתם משנה ז"א דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואפי' אי הוי מחלוקת ואח"כ סתם אין סדר למשנה בתרי מסכתות ולפי' התוס' ע"כ צ"ל דהוא על דרך שמקשה בכמה דוכתי בש"ס לימא מתנ' דלא כר"פ אף דלית הלכתא כוותיה ולפ"ז אף לדברי ר"י להמסקנא אין אנו צריכים להסברא שדחקו עצמם התוס' לומר דאלמוהו קודם סכנה אלמוהו ג"כ לאחר סכנה דאפשר לומר דאע"ג דס"ל בב"ב שם דכותבין שובר מ"מ י"ל דמתני' מני ר"י דס"ל דאין כותבין שובר והוציאה גט היינו גט ממש ומתרץ כאביי שכתבו התוס' דאליבי' איירי מתני' כשנשרפה אבל בעידי גירושין לא משום די"ל לא אפרע רק שהתוס' הוצרכו לסברא דאלמוהו לשיטתם שכתבו דמתני' מיירי דוקא במקום שכותבין להוכיח דין דמעב"ד כמ"ש בב"מ דף י"ז בד"ה אטו גט מנה וכו' ולא מוקים לה בנשרפה כתובתה וע"כ צ"ל דמתני' אתייא כמ"ד כותבין שובר וא"כ קשה סיפא דמתני' דכתובה ואין עמה גט דלא מצי לומר לא אפרע דהא כותבין שובר וע"כ מיירי הא דאין עמה גט היינו עידי גט ולזה הוצרכו לסברא דאלמוהו שלא יקשה מרשב"ג אפי' אי נימא דס"ל כאביי דמוקי בנשרפה כתובתה מ"מ קשה סיפא כיון דהוציאה הכתובה ושוב אא"ל לא אפרע לפי דבריהם שכתבו דלאביי לא יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר הגט דלאביי בגט הוי כלא אפשר דכותבין שובר וע"כ מיירי בלא עידי הגט והוצרכו לסברא דאלמוהו ומוכח ג"כ הדין דהטוען אחר מעב"ד. אמנם בשיטה כתב במתני' ד"ה הוציאה גט ופירש הא דאמר בב"מ דף י"ז אטו כל דמגבי ב"ד מגבי ז"ל כלומר וכי כל הבא לגבות בב"ד הוא גובה דב"ד בקיאי וידעי למעבד הכי אבל אנא כיון דחזינא דבדין היא מעכבת עלי שלא לקורעו סבור הייתי דגט לאו במקום כתובה קאי ותהוי כתובה כמלוה ע"פ וכל היכי דתבעה מהימני לומר פרעתי מכ"ש ולפי פירושם נאמן לטעון פרעתי נגד הגט רק מטעם דהטוען אחר מעב"ד לא"כ דאף אביי מודה דהב"ד קורעין לגיטא בפירעון ולפ"ז אביי ג"כ מפרש גט ממש דבעידי גט יכול לומר לא אפרע עד שהב"ד יקרעו לגיטא ויכתבו עליו גיטא דנן וממילא כתובה ואין עמה גט לא גביא אפילו עם עידי גירושין וא"צ לסברא דאלמוהו אפי' לאביי לכן מ"ל דר"י ג"כ אף דס"ל דכותבין שובר מוקי למתני' כר"י דס"ל בב"ב דף קע"א ובשבת דף ע"ט דאין כ' שובר ומתרץ למתני' דמיירי במקום שכותבין ונשרפה בפשיעה ומוכח דהדין דהטוען אחר מעב"ד ואפי' איכא ריעותא כמו דמוקי לאביי כמ"ש התוס' וע"כ כוונת התוס' שכתבו דאביי מוקי לה בנשרפה היינו בפשיע' דבהא סגי למדחי הש"מ כותבין שובר וכיון דעכ"פ אין כתובה בידה דאי בנשרפה באונס א"כ ליכא הוכחה לאביי דהטוען אחמעב"ד במקום דאיכא ריעותא דלא א"כ לשיטת התוס' והא דפשיטא להו דמיירי בפשיעה דא"א לאוקמי בנשרפה באונס דא"כ קשה מקמ"ל בהא דהוציאה גט הא בכל שטר כשנשרף באונס גובה כבשטר גמור כמו שהקשה בשיטה בד"ה אמר רב דמוקי לה במקום שא"כ מאי קמ"ל וכיון דמיירי בנשרפה בפשיעה מוכיח שפיר ר"י דהטוען אחר מעב"ד ולעולם מוקי למתני' כמ"ד א"כ שובר והוציאה גט היינו גט ממש ובכתובה ואין עמה גט י"ל לא אפרע עד שתוציא גט שיכול לבוא לידי ריעותא כשלא יהיו עידי גירושין כמ"ש אליבא דשמואל וממילא א"צ לסברא דאלמוהו בין לר"י ובין לאביי אך עדיין קשה תוס' מיהו ליגבי דבתוס' ודאי דלא יוכל לומר פרעתי וגם לא אפרע א"י לומר כיון שמחזרת הכתובה שוב לא תוכל לגבות התוס' אך לזה י"ל אליבא דר"י דמתני' מיירי בדליכא עידי נשואין דמהימן במיגו די"ל גירשתיך באירוסין דאז אף שכתב לה אינה גובה התו' ומתני' חסורי מחסרא כמו לרב והכי קתני בד"א דליכא עידי נשואין אבל איכא עידי נשואין גביא תוס' ועיקר אי מפקא גיטא גביא וכו'. וממילא מתורץ קושית התוס' שהקשו דהא אשה שאמרה גרשתני נאמנת כיון דהתוס' לא הקשו קושיא רק לר"י דס"ל להא דר"ה כמבואר בדבריהם משמע דלשאר אמוראי' לא קשה די"ל דס"ל כרבא דפליג בפ' בתרא דנדרים אהא דר"ה כמ"ש הראב"ד הובא בשיטה בד"ה מיגו ולר"י י"ל דמיירי בדליכא עידי נשואין וכנ"ל והא דלא מתרץ הש"ס כן אליבא דרב כיון דאפשר לאוקמי אליבא דרב בדליכא עידי גירושין ניחא ליה לאוקמי בכה"ג דאתיא מתני' אליבא דכ"ע אפילו כרבנן דפליגי אראב"ע בר"פ אע"פ וס"ל דגובה הכל משא"כ לר"י דס"ל הא דרב המנונא דאי אפשר לאוקמי בדליכא עידי גירושין צריכין לאוקמי בדליכא עידי נשואין וכנ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בכתובה ואין עמה גט גובה עיקר כיון שהיא נאמנת לומר גירשתני היפוך ממתני' דקתני כתובה ואין עמה גט די"ל דמתני' אתיא כמ"ד א"כ שובר כמו דמוקי לה ר"י ואין גובה מטעם דיכול לומר לא אפרע וכו' והרמב"ם פסק כמ"ד כותבין שובר ואף דלהמקשה דמוכיח ממשנה דכותבין שובר ע"כ צ"ל דס"ל או כשיטת רש"י דחש לריעותא דגיטא או כשיטת התוס' שכתבו הסברא דאלמוהו אף שהוא דוחק ומוכיח שפיר דכותבין שובר אבל לפי האמת י"ל דמוקי מתנ' כר"י דס"ל א"כ שובר וא"ש דברי הרמב"ם אך עדיין קשה על הרמב"ם שפסק דנאמנת לומר גירשתני אפי' תובעת כתובה מהא דמקשה הש"ס לרב דמוקי בליכא עידי גירושין מרשב"ג במאי גביא דלוקי הא דרשב"ג הא דגובה רק העיקר וס"ל כר"ה דאינו נאמן לומר לא גירשתיך ולא אפרע אי"ל אחר הסכנה דבשלמא הא דמשני הש"ס על הא דמקשה התוספת מיהו ליגבי משני שפיר דעל התוס' א"נ לומר גירשתני ולכך אינה גובה בליכא עידי גירושין אבל לרשב"ג קשה מה מקשה הא יש לו' דקאי על העיקר וא"ל דדוחק לומר דגובה כתובה רק העיקר דהא לסברא שכתבו התוס' דטעמא דלרשב"ג לר"י הוא מטעם אלמוהו ג"כ אא"ל רק על עיקר דבתוס' לא אלמוהו אך הא באמת ל"ק כלל דהנה לכאורה קשה דבשעת הסכנה דיכולה לגבות לרב דלא ס"ל כר"י דהטוען אחמעב"ד רק דס"ל דגט גובה עיקר דהגט הוא כשטר על הכתובה נהי דלא שייך טעמא דלא אפרע מ"מ מה"ת לא יהי' נאמן לומר פרעתי דמי עדיף שעת הסכנה שיש לה אונס שא"י להוציא הגט שהוא השטר על העיקר ממקום שא"כ למאן דס"ל דהכתובה עצמה היא שטר על העיקר שכ' הרא"ש דלמ"ד דנאמן לטעון פרעתי נגד מעב"ד אפי' במקום שאין כותבין נאמן לומר פרעתי כיון דיכולה להתרות ולומר אל תפרעני וא"כ ה"נ כיון דבשעת הסכנה דעכ"פ אין השטר בידה מה"ת לא יהי' נאמן לומר פרעתי עד שתתרה אל תפרעני ועכצ"ל דמיירי שעידי גירושין יודעין מהשרפה שנשרף במזיד בפניהם והוי כשטר שנשרף באונס לפני עדים שהוא שעת הסכנה דיכולין לכתוב שטר אחר ודין שטר עליו אף שעדיין לא נכתב משא"כ באומרת גירשתני וליכא עידי גירושין דליכא עדים שיכתבו שטרא אחרינא וממילא מהימן לומר פרעתי כיון דליכא שטרא בידה וצריכה דוקא להתרות באל תפרעני כמ"ש הרא"ש במקום שא"כ ופריך שפיר לרב דס"ל הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ונאמן לומר פרעתי ומקשה שפיר בדליכא עידי גירושין במאי גביא דעל התוס' איכא מיגו והעיקר לא גביא כיון דעכ"פ שמרה בידה לרב דס"ל דגט הוא השטר על העיקר אבל להרמב"ם דס"ל דכותבין שובר שאי"ל לא אפרע וגם ס"ל דהטוען אחמעב"ד לא א"כ ודאי דיכולה לגבות העיקר בגירשתני:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה