אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק תשיעי הכותב לאשתו › דף פג.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק תשיעי הכותב לאשתו · דף פג.

פרק תשיעי הכותב לאשתו

בגמ' תני ר"ח האומר לאשתו. ע' מהרש"א שהקשה דל"ל להביא הא דר"ח. ולפעד"נ דבלא דר"ח לא הוי מצי להקשות מהא דהאומר לחבירו דהא עיקר הקושי' מהא דהאומר לחבירו שמוכיח משם דאין זה לשון מתנה כמ"ש רש"י בד"ה לא אמר כלום ע"ש וא"כ בלא ר"ח הוי מצי למימר דלעולם לשון מתנה היא והא דלא מהני גבי שותף הוא משום דמתנה בעי קנין וקמ"ל דלא נימא כר"ל בברייתא דף ק"ד דס"ל דלשון הפקר הוא דאז הוי מהני באמירה בעלמא דהפקר לא בעי קנין וקמ"ל דלאו לשון הפקר הוא תדע דהא בכריתות ג"כ מוכיח שם מהך ברייתא דלאו לשון הפקר והודאה היא ע"ש וא"כ מצינן למימר דלעולם לשון מתנה היא ולכך לא מהני שם באמירה אבל הכא במתניתין דמיירי שכתב לה מהני דמתנת קרקע נקנה בשטר ולזה מייתי הא דר"ח דתנא האומר לאשתו וע"כ דלאו לשון מתנה היא דלשון מתנה בעי קנין וע"כ דלשון הפקר הוא שמפקיר הזכות שיש לו בהשדה זו. וכיון דהגוף של האשה זכתה מיד וכיון דע"כ מכח לשון הפקר זכתה מקשה שפי' דבלשון הפקר אין חילוק רק בין כתיבה לאמירה וכיון דתנן גבי שותף דאמירה לא מהני וע"כ דלאו לשון הפקר הוא ממילא דה"ה לכתיבה דלא מהני. ולפ"ז י"ל קושית התוס' בד"ה ואין לי עסק די"ל דאין לי עסק ג"כ לשון מתנה הוא ולאו לשון הפקר הוא ולכך מהני בשיחרור ובשותף לא מהני כיון דהוי רק אמירה בלא קנין:

בגמרא נחלה הבאה לו לאדם כו'. לכאורה תמוה מאוד דאטו ר"כ מתניתין קמ"ל דהא תנן בהדיא במתניתין דאם התנה בחייך ובמותך דלא יירשנה וכן הקשה הפ"י. ונראה דר"כ על מתניתין קאי ולפרש דתנא דמתניתין בא לומר דהא דקתני במתניתין דיכול להתנות שלא יירשנה הוא דוקא בנחלה הבאה דהיינו כשהיא ארוסה ולא בנחלה הבאה כבר דהיינו נשואה:

בתוס' ד"ה כדר"כ דילמא כל הני דמייתי מיירי בלשון טוב כו'. [צ"ע] דלשון מתנה ודאי דלא מהני בירושה וכן מה שתי' דבלשון טוב אפי' באת כבר וכו' הוא תמוה דאחר נשואין או מאב לבן ודאי דלא מהני שום סילוק. ונלפענ"ד שכוונת התוס' שכתבו לשון טוב היינו תנאי דמהני בשעת נשואין כמ"ש התוס' בסוף הדיבור וכן בלשון א"א מהני אפי' אחר נשואין אי נימא דלשון הודאה הוא כדמשמע בכתובות דף כ"ד דרשב"ג ס"ל דזכו בהן יורשין וע"כ דס"ל דחשיב כהודאת בע"ד כמ"ש רש"י שם בד"ה אלא סיפא קמ"ל ע"ש וה"נ י"ל דמהני אפי' אחר נישואין כשאומרת בלשון אודיתא דמודית היא דבשעת נשואין נסתלק בלשון המועיל וע"ז מתרצין דבלשון טוב דהיינו בלשון הודאה שלא זכה בה בשעת נשואין מהני אפי' שבאת כיון דאפשר שלא יזכה בה ע"י תנאי אבל שאר לשון טוב לא משכחת לה שמועיל אחר נשואין ומדר"כ מוכיחין התוס' דמיירי בלשון דו"ד דאי מיירי בלשון טוב דהיינו לשון הודאה א"כ קשה דלנקיט שבאת בלשון הודאה דמהני כיון דתנאי בשעת נשואין מהני:

בא"ד ואע"ג דר"י דמוקי לה וכו' מ"מ מייתי ראיה לדידן וכו'. ואף דר"י דסובר אדם מקנה דשלב"ל ומוקי לה בעודה ארוסה ומשמע דקודם אירוסין לא מהני אפי' אי מקנה דשלב"ל עכצ"ל דלא שייך כלל סילוק קודם אירוסין וה"ה דהתוס' הוי מצי למימר דנ"מ אפילו לר"י לענין שאינו יכול לחזור בו אפילו קודם שבא לעולם דבמקנה דשלב"ל לכ"ע יכול לחזור בו קודם שבא לעולם וכ"כ בספר הפלאה:

בא"ד התם אינו חידוש כו' דאטו י"ל ליטול בע"כ כו'. פי' דרבא קמ"ל דא"י לכוף לחייב האשה שתתן לו מעשה ידי' שי"ל כלום חייבו חכמים רק לטובתי שיתן לי מזונות אין רצוני בהאי טובה במזונות ואין אתם יכולין לכוף אותי במזונות לקבל כדי שאתן מ"י אבל לענין שיהיה מועיל הסילוק. שלא יהיה יכול לחזור בו לא שמענו מרבא אף דלפי האמת כשאמרה א"נ וא"ע על זמן קבוע א"י לחזור בו כמש"ל בדף מ"ז ע"ש מ"מ מדרבא לא נשמע זה ולא מייתי הא דרבא רק כיון שי"ל א"א בתקנת חכמים וה"ט דר"כ כיון דמתנה בלשון זה כיון דלשון סילוק הוא כיון דהטעם הוא משום דס"ל לא ניחא לי ואינו ענין מתנה כלל וכיון דיכולה לבטל תק"ח באמירת לא ניחא לי ממילא נעקר התקנה לגמרי וא"י לחזור בו וזה נשמע מדר"כ דאמר מתנה עליה משמע דחשיב כתנאי דא"י לחזור כמו שא"י לחזור מקנין:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה