אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק ששי מציאת האשה › דף סט:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ששי מציאת האשה · דף סט:

דף סט.

במשנה המשליש מעות לבתו. הר"ן כתב דמיירי שמעכשיו זוכה אותן אלא שציוה אותו שיקחו לה מהן שדה ומש"ה אי לאו משום דמצוה לקיים דברי המת נותנין לה מיד והן שלה לגמרי וכו' ע"ש. ולכאורה קשה לי כיון דאי היתה רוצה ליקח המעות בחיי המשליש היו נותנין לה מיד ואחר שמת לא יתנו לה משום דרוצה לקיים דברי המת הא התוס' בב"ב גבי איסר גיורא כתבו שכשהנותן אינו בר ירושה על ממון זה לא שייך מלקד"ה והיינו משום דכבר פסק כחו מממון זה וה"נ כיון דבחייה הי' שלה לגמרי ואין להנותן שום כח בזה ודאי דלא שייך בזה מלקד"ה לכן נראה דהכא אף שאמר מעכשיו מ"מ לא זכתה בו עד שתנשא כיון שאמר לנדונייתה כמבואר בח"מ סי' רנ"ג ואם מתה אין יורשיה יורשין ממון זה ונקרא עדיין בשעת מותו לא פסק כחו מממונו לכן אמרינן מצוה לקיים דברי המת ואף שהוא מכח מתנה הא כתב הר"ן בספ"ק דגיטין דכיון מכח המת זכתה במתנה זו מצוה לקיים דבריו

בתוס' ד"ה הא מני ר"מ היא ותימה אי ל"ל למה לי למימר לא יהא וכו'. ונראה לפענ"ד לתרץ לפי מה שתי' בש"מ קושית התוס' בד"ה המשליש על רש"י שפי' דמיירי שאומרת אחר שניסת דבש"ס אמרו דאחר שניסת כ"ע מודי ותי' הוא דר"מ ור"י בתרתי פליגי בברייתא פליגי לענין אם יכול ליתן על פיה לבעל ובזה ודאי דאחר נשואין ונתנו להבעל דבעי למיכל פרי משא"כ במתניתין פליגי לענין אם יקנה בהן שדה דוקא או שיכול ליתן המעות דר"י סובר דכיון שאין תועלת בקיום דברי המת כיון דיכולה למוכרה אין בו משום מצוה ור"מ סובר דמצוה לקיים דבריו אף שהוא רק לשעה ובזה אין חילוק בין לאחר נשואין לקודם נשואין ע"ש. ולפ"ז י"ל ג"כ קושית התוספות דהכא די"ל דאף אם לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת צריכין לטעמא דר"מ דהא הר"ן כתב וז"ל שהוא לא אמר שלא תזכה בהן רק לקנות בהן שדה שאילו אמר כן אפילו בלא מצוה לקיים דברי המת אין שומעין לה שלא זכתה בהן אלא בענין זה ופי' בדוחק שזיכה לה מעכשיו אלא שציוה שיקנו לה שדה ובאמת הוא דחוק כמו שהקשיתי בסמוך דכשהוא שלה מעכשיו כבר פסק כחו שוב מהממון ולא שייך מצוה לקיים דברי המת. לכן נראה דמיירי בסתם שאמר להשליש שיזכה לבתו בהמעות הללו שיקנה בהן שדה והרשב"א בגיטין דף ע"ו כתב דבשליח אף בלא תנאי כפול מהני כיון שמתנה עם השלוחים שאין רוצים לעשותן שלוחים רק באופן זה לא בעינן דיני תנאי ודוקא במוסר ליד האשה בעי תנאי כפול דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכ"כ הב"ש סי' קמ"ד ס"ק ח' ע"ש והש"ס בגיטין דף י"ב בכולכם חתומו דאמרינן כולם משום תנאי דכל שפי' לשליח איזה דבר חיישינן לקפידא וגבי שליח אפילו בקפידא בעלמא תנאי גמור הוא שלא עשאן שלוחים רק באופן זה כמו גבי כולכם הנ"ל וא"כ ה"נ מיירי שאמר סתם להשליש שיזכה בהמעות לקנות בהן שדה ואמרינן דלא עשאן שליח רק באופן שיקנה שדה ואז אפי' בלא מצוה לקיים דברי המת לא זכתה רק כשקנה שדה כמ"ש הר"ן בפי' ולזה הוצרך ר"ל לטעם דזכי אינו אלא שדה לסלק החשש דקפידא שמעכב השליח ולזה אמר ר"י דתלינן דודאי לא הקפיד בזכיות השליח כשתרצה כיון דליכא נ"מ כלל להנותן דהא אף אם יקנה השדה מ"מ כשיתן לה השדה שכבר הוא שלה לגמרי תוכל למוכרה והרי היא מכורה מעכשיו ובודאי דעיקר הקפידה שלו לא היה רק דאם פסק לחתנו בשעת קדושין שקנה מטעם שטרי פסיקתא היה התנאי שלו לקנות שדה שהיה ירא שאם יפסוק המעות סתם יקח בע"כ החתן בידו להמעות לכך על פסק על שדה שיהיה לה לנכסי צ"ב שדה שלא יהי' יכול למוכרו לעולם בלא רצונה או אפי' כשפסק שלא בשעת קידושין חש דלמא תתקדש ותנשא בסתם על מעות אילו לצ"ב ויכוף אותו ליקח המעות לנ"ב לכך התנה על שדה שלא יהיה יכול לכופה ליקח המעות בלי רצונה אבל כשתרצה היא ג"כ סובר ר"י דודאי לא הקפיד האב בזה מזה הפרש יש להאב כשיתן לה השדה ותמכור ותתן לו המעות או שתתן לו המעות תיכף. ור"מ סובר' דגם בזה דהוא רק לשעה אמרינן דקפידא היה מהנותן שבשעת נשואין יתנו לו שדה דוקא ואף דאפי' יתנו לה שדה תוכל למכרה אח"כ אפשר שאם כבר יהיה לה שדה תהיה חס עליה למוכרה ותשאר בידה וכיון דקפידא הוא ממילא לא זכתה רק באופן שיקנה לה שדה ויתן לו ואח"כ כשתהי' השדה בידה באמת תוכל לעשות מה שתרצה ובאמת מתניתין דנקט סתם המשליש מעות לבתו משמע בין בת יורשת ובין בת בין הבנים שהיא רק מקבלת מתנה ובת יורשת דאפילו קפידה היא מ"מ זכתה מטעם ירושה ואפילו הכי אמר ר' מאיר שיעשה השליש מה שהושלש מוכח דר"מ ס"ל מצוה לקיים דברי המת:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה