אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק שני האשה שנתארמלה › דף כו:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק שני האשה שנתארמלה · דף כו:

דף כו.

בתוס' ד"ה אנן אחתינן וקשה לר"י דבפ' האומר בקידושין כו'. לכאורה קשה דסתמא הי' להם להקשות דנהי דאוקמי אחזקה מ"מ הא ב' וב' עכ"פ ספיקא דרבנן הוא כו' וגם לשון תירוצם שכתבו וז"ל ונראה לר"י דב' וב' ספיקא דרבנן הוא כו' משמע שהוציאו זה מדעתם הא ש"ס ערוכה היא ביבמות וכך הי"ל לומר כיון דב' וב' ספק דרבנן הוא אסורה מדרבנן. לכן נראה דדעת ר"י דב' וב' אוקמי תרי להדי תרי דמי לאין כאן עדים כלל וחזקת היתר דידה אלימתא היא ואפילו מדרבנן איסורא ליכא. וביבמות שאני דשם בזרק לה קידושין ס' קרוב לו ס' קרוב לה ואפי' כשתסלק עדותן נשאר ספק ואיתרע חזקתה ואסורה מדרבנן ואפי' לשיטת התוס' דכל ס' דאורייתא אסור מן התורה מ"מ בב' וב' דנעקר החזקה ע"י עדים אינה אסורה רק מדרבנן. ולר"י נראה דבכל תרי ותרי אפילו לא איתרע החזקה אסורה מדרבנן:

בא"ד כיון דב' וב' ספק דרבנן יש לאוסרה כמו בינאי כו' הוא תמוה דמטעם ספק דרבנן בודאי ל"ת בשניסת לא' מעדיה ואומרת ברי לי דאפי' בספק דאורייתא דחייבת א"ת מותרת כדמוכח לעיל דף כ"ב:

בגמ' האשה שנחבשה. הנה בע"ז דף כ"ג במשנה דאין מעמידין רמי מתניתין דהכא על המשנה דהתם דקתני לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על עריות ומוכיח מזה דהא לכתחילה והא דיעבד ומשני דלעולם אפילו דיעבד נמי לא ושא"ה דמתיירא משום הפסד ממון תדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה ותו לא מידי והתוס' שם בד"ה על ממון הקשו מאי ס"ד דרבינא הא ודאי משום הפסד ממון הוא וגם התוס' בד"ה תדע הקשו דלמא שאני ע"י נפשות כו' ע"ש. ולפעד"נ דהנה שם בדף כ"ה בתוס' ד"ה א"ב אשה חשובה וס"ל לר"י דמיירי באשה חשובה דליכא חשש אונס רק דחיישינן שמא תתפתה עליו ע"ש ולפ"ז א"ש דהא לכאורה קשה דלמאי דמסיק דאפילו דיעבד והיינו מחשש רצון שהרי באשה חשובה עסקינן א"כ קשה דהא חשש פיתוי ורצון אסור ג"כ לישראל א"כ אם נתייחדה במקום שמסורה בידם תיאסר לבעלה ועכצ"ל דלענין לאסור לישראל קיי"ל דאין אוסרין על היחוד להוציא אשה מבעלה והא דאסרינן בדיעבד היינו שחוששין בדיעבד אחר שנתייחדה שנבעלה ברצון לענין לאוסרה לכהן לכתחילה להנשא ובמתניתין קתני דוקא ע"י נפשות אסורה לישראל ולפ"ז א"ש שדעת רבינא הוא דהפסד ממון אינו מסלק רק חשש דאונס דכל אונס קלא אית לי' ויתודע הדבר ויפסיד ממונו אבל בפיתוי ורצון ליכא חשש הפסד ממון ולזה מוכיח רבינא שפיר דע"כ המשנה דאין מעמידין הוא רק חשש לכתחלה דאלת"ה רק המשנה מיירי אפילו לענין דיעבד דומיא דלקיחת קרבן אחר היחוד א"כ הא דלא יתייחד ג"כ אפי' בדיעבד וע"כ מטעם רצון הוא דבאשה חשובה מיירי אליבא דר"י שם בדף כ"ה א"כ קשה מהא דאשה שנחבשה מחמת ממון הא נגד חשש רצון לא שייך טעמא דהפסד ממון אעכצ"ל דליכא חשש רצון כלל בדיעבד רק חשש אונס וזה מסלק טעמא דהפסד ממון ודחי הש"ס לעולם איכא חשש רצון רק דגם חששא דרצון מסלק טעמא דהפסד ממון ולזה מביא סיוע מסיפא דקתני מ"נ אסורה לבעלה פי' דהא קשה דיוקים אהדדי דרישא משמע דוקא משום ממון אבל שלא מחמת ממון אסורה ובסיפא תני דוקא מ"נ אסורה משמע שלא מ"נ ושלא מחמת ממון מותרת בשלמא לדידי איכא חשש רצון גם כשנתייחדה בדיעבד לענין להנשא לכתחלה מיירי כולה מתניתין לענין ישראל וברישא קמ"ל דמותרת לבעלה לעולם אפי' אחר שגירשה מותר לישא אותה אפי' לכתחילה ולית בה משום חשש רצון דאסורה לבעל ובסיפא ומ"נ קמ"ל דאסורה לבעלה ותצא וממילא לא סתרי הדיוקים אהדדי דבלא מחמת ממון ולא מ"נ הוא רק ל"ת אבל להנשא לבעל לכתחלה אחר שגירשה אסורה וזה דין אמצעי וממילא נשמע מהמשנה דלא תתייחד דאסורה משום חשש זה כשנתייחדה בדיעבד להנשא לכתחילה משא"כ אם נאמר דליכא חשש רצון כלל בדיעבד וע"כ המשנה לענין כהן מיירי דלענין ישראל אפי' שלא ע"י ממון ג"כ מותרת א"כ ע"כ הא דמ"נ אסורה ג"כ לכהן הוא כמ"ש הרמב"ם א"כ הדיוקים סתרי אהדדי וזהו מה שמסיים הש"ס ותו לא מידי כלומר כיון שלא פי' המשנה בסיפא דהא אפילו לישראל ע"כ סיפא דומיא דרישא דהוא רק לכהן א"כ הדיוקים סתרי אהדדי אלא ע"כ גם לענין דיעבד איכא חשש רצון וכולה מתניתין לענין ישראל היא כמש"ל:

בגמ' אם אתה מאמינים שהורהנה כו'. והוא תמוה דהא בלא"ה עדים נאמנים שלא נטמאה ואי בפסולין מיירי ע"כ א"נ כלל שהורהנה ועוד מה הי' דעת בני משפחתה ונראה דבאשקלון הי' ידוע לכל עולם שהורהנה רק במקום בני משפחתה היו עדים פסולים מפקי לקלא שהורהנה באשקלון לפני כמה עדים ומבואר בגיטין דלחד מ"ד אפי' ע"י נשים חשוב קול אפי' למ"ד דבעינן כשרים י"ל דמיירי שעדים כשרים היו מוציאין הקול ששמעו מעדים אחרים שיש עדים שהורהנה באשקלון וקלא דקמי נשואין חיישינן ואף דבשבויה לא חיישינן לקלא כמבואר לעיל בד' כ"ג הא אמרו שם הטעם בשבוי' הקילו והורהנה ודאי חמור תדע דהא בשבוי' הכל נאמנים להעיד שלא נטמאה ובהורהנה בעינן דוקא לעדים פסולים או לעד מפי עד שיהיה לו מיגו כדאמר אם אתם מאמינים ולכך בקול זה חיישינן קודם נשואין ולזה אמר כיון דאתם מעידין שלא נטמאה הוי כקול ושוברו עמו כמו בקול שנתקדשה ונתגרשה. ואפשר דמחלוקת של בני משפחתה היה אם מבטלינן קלא שלא היה אמתלא באותו פעם שהעידו כמבואר בגיטין דף פ"ח והעיד ר' זכריה בן הקצב ור"י הכהן דבכה"ג מבטלינן קלא כמבואר שם גבי קידושין פחות מש"פ וה"נ אפשר לומר קמו בי' רבנן במילתא שלא נטמאה:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה