בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שני האשה שנתארמלה · דף כב.
בגמרא מנין להפה שאסר. לכאורה קשה דהא מיגו מן התורה כמ"ש התוס' לעיל דף י"ח וידוע דהפה שאסר עדיף ממיגו דהא כתבו התוס' בב"ק דף ע"ב בד"ה אין לך בו וז"ל דהפה שאסר אפילו במ"ע אמרינן ע"ש וכיון דצריך קרא להפה שאסר לפי הס"ד השתא א"כ אף שיש קרא להפה שאסר מ"מ מנין למיגו מן התורה ואפשר דמיגו נלמד מקרא או מן הלכה ומ"מ אצטריך קרא להפה שאסר דשאני מיגו דבשעה שאומר טענה זו היה יכול לטעון טענה מעלייתא משא"כ בהפה שאסר דבשעה שאומרת גרושה אני אין לה מיגו דהא א"י לחזור בלא אמתלא אפילו תכ"ד כמ"ש המהרש"א והוי קצת כמיגו למפרע ומ"מ נאמנת מטעם שהפה שאסר בתכ"ד ולא הוי מיגו למפרע וע"ז צריך קרא. ועוד דבדבר שבערוה לא מהני מיגו כמ"ש הרשב"א בקידושין דף ס"ד גבי בעל שאמר גרשתי דהוי בידו ואפ"ה לא מהני בדבר שבערוה והפה שאסר מהני ולזה אצטריך קרא:
בגמרא הזה התירה. לכאורה קשה דהא ר"א ס"ל בקידושין דף ס"ד גבי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא ע"א ואמר אני קדשתיה דנאמן אף לכנוס וא"כ מנין לנו דהוא מטעם הפה שאסר דלמא מטעם נאמנות המקדש הוא ועוד מנא לנו ללמוד א"א וגרושה מקרא דהזה דהא כתב הר"ן בקידושין גבי אני קדשתיה ול"ד לדבר שבערוה כיון שלא בא להוציא מחזקה דהוי כמברר החזקה משא"כ בא"א וגרושה דבא להוציא מהחזקה אימר דלא מהני הפה שאסר להתיר ובמקום אחר הארכתי בזה:
טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני. עיין בספרי ח"ד סי' קפ"ה מ"ש בזה: