בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שני האשה שנתארמלה · דף טז.
בתוס' ד"ה ה"נ מסתברא דס"ד דטעמא דר"י משום ברי ושמא דז"א תובעו וכו'. עיין מהרש"א שהקשה דא"כ תיקשי דליתני ואם תובעו כמ"ש בד"ה ומודה ר"י ע"ש. ונראה דכוונת התוס' במ"ש וז"א תובעו דהיינו שאינו תובעו בברי שלא לקחו מאביו ועדיין הוא של אביו רק שתובעו בברי שהי' של אביו ומ"מ א"י אם לקחו מאביו או לא ויש ברי ושמא בטענותיהם. ועכצ"ל בדבריהם דר"י לאו מטעם ברי ושמא לחוד מודה דהא בהדיא תנן במתניתין דהטעם שהפה שאסר רק הכוונה דמודה ר"י גבי האי בו"ש משום דאיכא ג"כ הפה שאסר וכמו שמחלקין במיגו להוציא דבצירוף בו"ש אמרינן מיגו להוציא אבל ודאי דאפי' תובע שדה של אבי הי' ולא טען ברי שלא קנאו מאביו אפ"ה אמרינן מיגו והוי דומיא דרישא כיון דגם כאן מטעם בו"ש מהימן ומסיק דאמיגו קאי כלומר אמיגו לחוד קאי ואפילו ברי וברי אמרינן ומטעם דאין שור שחוט ואפירקא קמא קאי כיון דמטעם מיגו לחוד הוא וברישא לא איירי במיגו לחודא וע"כ אפירקא קמא קאי דמיירי במיגו לחודיה ומש"ה א"א למיתני ואם תובע דבתביעה כזו מהימן דחשיב עדיין כבו"ש כנ"ל וא"א לומר דמ"מ קשה קושית המהרש"א דליתני ואם הלה תובעו בברי שלא לקחתי מאבי די"ל דאי הוי תני הכא ה"א דבברי ושמא מהימן להוציא מחזקת מ"ק ולכך אפילו איכא עדים שהיתה של אביו מהימן שלקחה מטעם ברי ושמא אף דליכא מיגו והא דנקט ברישא שהפה שאסר לאשמועינן רבותה בסיפא דבתובע בברי אפילו דאיכא מיגו לא מהימן ולעולם בברי ושמא לחוד מהימן אפי' ליכא מיגו כגון דאיכא עדים ולכך תני בסיפא ואם יש עדים דלא מהימן אפי' אין טוען בברי שלא קנה מאביו דהוי ברי ושמא מ"מ א"נ כשהיו עדים שהיה של אביו:
ברש"י ד"ה הכא גבי שדה וכו'. עכצ"ל דכוונת רש"י בזה דמשמע מדבריו דבהלה תובעו דלא אמרינן מיגו היינו דוקא תביעת בע"ד דאיכא ריעותא וראי' לתביעה שהי' של אביו ולכך לא אמרינן מיגו גרוע מה שי"ל שלא מסיק אדעתיה או דערומא קא מערמא אבל בדליכא ריעותא רק תביעת ב"ד ודאי דאף ר"י מודה דאמרינן מיגו דהא גבי העדים שאמרו דנאמנים במיגו שאין זה כת"י אף שהב"ד שואלין אותו אם זה כת"י וע"כ צריכין לתת תשובה וכן לרב אסי דאמר מאי מדברת נבעלה אבל נסתרה נאמנת לומר לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי אף דע"כ צריכה להשיב לב"ד אם נבעלה ולמי נבעלה מ"מ נסתרה לא חשיב ריעותא: