בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שמיני האשה שנפלו · דף פא:
בגמרא נייחד לה שיעור כתובה. ואין לומר דהיינו לפירעון דזה אסור דהרי יכולה לומר טלי בכתובתיך וצאי כמבואר בדף פ"ב ועיין מ"ש בתוס' בדף נ"ו בד"ה קיבל עליו אחריות רק דמיירי שמייחד לה שיהי' פרעון כשיתחייב לה כתובה ומקבל אחריות דמותר כמבואר שם:
בתוס' ד"ה אלא עצה טובה ולהרשב"א נראה דגבי אשתו וכו'. וע' מהרש"א שהקשה דאכתי תקשה ביבמתו ע"ש. ולפענד"נ דביבמה סמכו עצמן על מ"ש בד"ה ודלמא דטבא ליה דהוא טובה ליה בכפי' שיהיה שלום בית וכו' ע"ש:
בא"ד טעמא דר"א משום איבה הויא טעמא דמתניתין משום איבה בין ביבמתו בין באשתו. לכאורה קשה דהא משמע דמשום איבה איסור' נמי איכ' דהא ביבמה צריך לגרשה ולהחזירה וגבי אשתו מבואר בהדיא לעיל ד' נ"ו דעושין כתובת אשה מטלטלין כשמקבל עליו אונסא וזילא. ונראה דהא דלעיל דעושין היינו מרצונה דלא שייך איבה אבל כשרוצה להגבות בע"כ איכא איבה שחושבת שרוצה לגרשה ונתן עיניו בגירושין:
בתוס' ד"ה לא יאמר וא"ת ולמחול לנפשי' וכו'. ואף דקיימינן השתא בסבר' דכיון דאמור רבנן לא לזבין לא הוי זביני' זבינא וגם מתנתו בטילה דמה"ט נתבטל מתנות חצי נכסים שנתן לאחיו מ"מ יכול למחול דהתוס' סברי דשיעבוד דר"ן יכול למחול. ועכצ"ל הטעם דכמו שיכול למחול במכירת שטר כיון דשיעבוד הגוף אינו נמכר ונשאר ברשות המוכר ויכול למחול שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי ממילא פקע ה"נ אינו יכול לשעבד שיעבוד הגוף שיש לו על הלוה הב' למלוה שלו והמלוה הב' יכול למחול שיעבוד הגוף דבדידי' קא מחיל וממיל' פקע שיעבוד נכסים:
בתוס' ד"ה ודלמא דטבא לי' עבדי לי'. ולולא דבריהם הי' נראה לי לפרש באופן אחר דלפי הס"ד השתא דמשום דטבא לי' ולטובתו אומרים לו שיקנה קרקע י"ל ג"כ דתנ' דבריית' ס"ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה רק משום שלום בית קונה קרקע כי היבם דינו כבכור ובכור מבואר דבמלוה אינו נוטל פי שנים ובמלוה שעמו פליגי ולענין בע"ח וכתובה קיי"ל דאם היתומים גבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה מהן. אבל אם אין לו קרקע וגובין מטלטלין אין הבע"ח גובה דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי לכתובה. ולפ"ז אמרינן שפיר דלטובתו יקנה קרקע דאי לא יקנה קרקע לשיעבוד כתובה אולי ירצה לגרש יבמתו ולא יהי' יכול למצוא לקנות קרקע ויתפסו היתומים ממנו מטלטלין או מעות בחובת אביהם ויאמרו אנן מטלטלין שביק אבינו גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח וגם מצד יבם שהוא יורש הכל מחויב להחזיר חצי החוב דבמלוה שעמו פליגי ויפסיד חצי מלוה והאשה תגבה קרקע שלו וגם בחיי האשה יכולין לתבוע החצי מחובו שיאמרו מטלטלין שביק אביהן גבך שאינו משועבד לכתובה לכך עצה טובה הוא שיקנה קרקע בעד חובו ליחד לכתובתה וכמו שאמרו אי פיקח הוא מגבה לי' ארעא והדר גבי לי' מינייהו וה"נ דכוותיה:
בתוס' ד"ה ר"מ היא ול"ל דלר"מ דיתמי נמי משתעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי דא"כ אפילו ל"ל דר"נ דין הוא שתגבה ממנו כאילו הוא מקרקע. והקשה המהרש"א דמאי ראי' הוא אימ' דמקרקע נמי בעינן דר"נ ע"ש. ובאמת היא תמי' גדולה דמ"ש בהא שכתבו התוס' הטעם דלהכי גבי מטלטלי משום דיבם הוי כמיני' ובמיני' הוי מטלטלי שוה לקרקע ופשיט' לתוס' בזה דבעינן דר"נ ובזה דאם נאמר דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה קשה להו דא"צ לדר"נ. ולפעד"נ לפרש דאם נאמר דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה לר"מ סברי התוס' דה"ה למקבל מתנה והא דביבמות מיירי אפי' במתנת ברי רק אח"כ דמסקי דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי דחקו עצמם דמיירי ביבמות שם במתנת שכ"מ. אבל מעיקרא הי' ס"ד דהתוס' דמיירי במתנת ברי דמתנה שוה ליתמי. ובח"מ סי' ק"ד מבואר דאם שיעבד מטלטלי אג"ק דיכול לטרוף אפילו מהמעות שנתן במתנה להמקבל וע' בתומים שם בסי' ק"ז שכתב דיכול המלוה שנשתעבד לו מטלטלין אג"ק לתבוע להמוכר קרקע ללוה והלוה נתן מעות להמוכר ונשתדף או שלקחה מהלוה מ"מ יכול המלוה לטרוף מהמוכר המעות שלקח מהלוה בעד הקרקע כיון שהמעות שקיבל נשתעבדו לו אג"ק והביא סברא זו בשם מהרי"ט ע"ש. ולפ"ז כתבו התוס' שפיר דאם נאמר דלר"מ מטלטלי דיתמי משתעבד לכתובה וה"ה למקבלי מתנה ודאי דא"צ לדר"ן דהא יכולה אשה לומר ליבם כשלוה מבעלה אחר הנשואין שלה לא יהי' אלא כמו שנתן לך בעלי המעות שלוית במתנה דבזה לא שייך שיעבודא דר"ן היית צריך להחזיר לי המעות כיון שנשתעבדו גוף המעות כיון דמטלטלי משתעבדי לכתובה שוה לשיעבוד מטלטלי אג"ק דיכולה לטרוף המעות וכמ"ש התומים בשם מהרי"ט כנ"ל ובודאי אפילו המעות אינו בעין יכול לתבוע דהוי כמזיק שיעבודא ומשתרשי ליה דודאי חייב כמבואר בסי' ק"ד בח"מ בש"ך וא"צ לדר"ן משא"כ אם נאמר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי וא"א ליבם לבוא מכח טרפ' על המעות שקיבל אולי קבלם במתנה רק מחמת שקיבלם בחוב ותובעת החוב כיון שנתחייבת לבעלי ובעלי חייב לי ובזה ודאי דבעינן דר"ן ובלא דר"ן לא חשבינן ליה לחייב דמצי אמר לה לאו בע"ד דידי את כנלפע"ד: