בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שמיני האשה שנפלו · דף עח.
ברש"י ד"ה דבעי דתברחינהו לנכסי והודיע לעדים וכו' ולא שתזכה בה הבת אם תתאלמן וכו'. והרא"ש השיג על פרש"י. והנה הקושיא הא' שהקשה הרא"ש דאי איכא תנאי א"כ אפילו מקצתן נמי והקושיא הב' דאמאי בעי רבא לפלוגי בין ברתא לאחרינא יש לתרץ דודאי במקום דליכא אומדנא דמוכח לא מהני תנאי אם לא שהתנה כתנאי דב"ג וב"ר רק במקום דאיכא אומדנא אפילו גילוי דעת מהני ולכך במקצתן וכן בברתא למאי דס"ד דרבא דבברתא ליכא אומדנא לא מהני דיבורא וגילוי דעת דידה עד שתתנה בתנאי כפול וכן קושיא הג' שהקשה אמאי נאמנין העדים ג"כ לא קשה אפי' אי נימא דהעדים נאמנים לומר תנאי היו דברינו אפי' באין כת"י יוצא ממקום אחר מ"מ הכא שאינו תנאי כיון דלא התנה בדין תנאי רק כשיש אומדנא מהני גילוי דעת ודבר זה לב"ד מסור ובכל דבר דעבידי עדים למטעי העדים נאמנים כמבואר בח"מ סי' מ"ג. אמנם מה שהקשה מהא דב"ב דאמר שם דבגילוי דעתא כ"ע מודים ודאי תמי' גדולה על פרש"י. ונלפענ"ד לתרץ פי' רש"י דלדעת רש"י דאף דשמואל דאמר מברחת לא קני ודאי דאיירי בלא גילוי דעת כמבואר בב"ב כנ"ל מ"מ בברתא יש הוכחה לרש"י דבעינן ג"ד דהא לא אמרו בברייתא האומדנא רק משום דבמקום ברתא נפשה עדיפה והנה בדף מ"ט אמרינן באושא התקינו דהכותב כל נכסיו לבנו הוא ואשתו ניזונין מהם ומבואר בשיטה הטעם משום אומדנא דלא שביק נפשיה ערטלאי להיות חוזר על הפתחים ואמרינן התם דלית הלכתא כתקנת אושא ומבואר במרדכי דדוקא בחייו לית הלכתא כתקנת אושא ומשום טעמא דאמר התם דאיכא דטרח לדידיה ולדידה אבל לאחר מותו דליכא דטרח הלכתא כתקנת אושא ומה"ט פסקינן באה"ע סי' צ' דמתנה ליורש כירושה וסובר רש"י דבמקום דליכא דטרח הלכתא כתקנת אושא וממילא אף בלא מברחת התקנה הוא דתיזון מהם כיון דאחר מות בעלה ליכא דטרח וכיון דלפי אומדנא זו יש לה מזונות מנכסים כל ימי חיי' ודאי דחשוב רק כנותן קצת נכסים דלכ"ע בעינן ג"ד שאין מתנה זו רק כל ימי חיי הבעל וג"ד מהני אף במקצת כדמוכח בב"ב ולזה שפיר כתב רש"י דבכתבה לברתא דבעינן ג"ד דוקא ורבא דמקשה לר"נ ה"מ לאחרינא אבל לברתא דהכא סבר דליכא אומדנא כלל לברתא דברתא עדיפא לה אפילו מנפשה (ואפשר לומר דס"ל דלית הלכתא כתקנת אושא אפילו אחר מות בעליהן) וכיון דליכא אומדנא כלל גבי ברתא ג"ד לא מהני כלל עד שמתנה בתנאי גמור כתנאי ב"ג וב"ר ומשני דאפי' בברתא נפשה עדיפה לה וממילא חשוב כשאר מברחת רק בברתא חשוב כמתנה במקצת משום דניזונת מהן מכח תקנת אושא וכנ"ל ובעינן ג"ד ושמואל דאמר מברחת לא קני היינו לאחרים ובכולה ואז לא בעינן ג"ד כלל ולזה הא דמקשה הש"ס מברייתא מהא דרוצה שתבריח נכסים כתב רש"י בד"ה קנינהו לוקח תיובתא דשמואל דשמואל מיירי לאחרינא ולא בעי ג"ד מקשה שפיר מחכמים אבל לר"נ דמיירי לגבי ברתא דבעינן ג"ד וכו' באמת ל"ק כלל דהך ברייתא מיירי בלא ג"ד כדמוכח בב"ב כנ"ל כן נראה לפענ"ד לתרץ שיטת רש"י: