אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק שלשה עשר שני דייני › דף קז:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק שלשה עשר שני דייני · דף קז:

דף קז.

בתוס' ד"ה עמד בדין וברח ומיהו קשה לפירש"י דעל כרחך הכא מיירי שברח שלא מחמת מרדין כו'. וליישב שיטת רש"י נראה דהנה גם לפי' התו' דחלה הוי כמו ברח ומוקי לה הכא בברח מחמת מרדין מ"מ קשה מאי מקשה הא כתבו התוס' לעיל ד"ה כששמעה בו שמת דאם נאמר כגון שפסקו מברא וכיוצא דאף שמואל מודה שפוסקין דליכא הוכחה מדלא חזר ע"ש וע"כ צ"ל דברח מחמת מרדין ואח"כ פסק האונס מטעם שכתבו התוס' שם דלא שכיח אונס יותר מיום או יומים ע"ש ולפ"ז לרש"י ג"כ לק"מ דכיון שפסק האונס ואפ"ה לא בא שוב לא דמי לחלה וחייב במזונות כנ"ל:

בגמרא מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה. והנה לכאורה קשה דהא כתובה ואין עמה גט אינה גובה כמבואר דף פ"ט לרב דאמר גט גובה עיקר וא"ל דכתובה דתנן היינו תוס' דהא ברישא דאמרה מת גובה כתובתה היינו עיקר דהא ליכא מדרש כתובה גבי תוס' ואינה גובה תוס'. ולפי מ"ש בסמוך א"ש הכל דמבואר הוא דכשהעדים אומרים מת והיא אומרת חי ולא התפיס לה צררי דנזונית מנכסי יתומים דכיון דהעדים נאמנים בדבריהם והיורשים יורדים לנחלה ע"פ ולפי דברי' שאומרת חי הוא ולא התפיס לה צררי ג"כ חייבין לה מזונות וזה לא אמרינן דהוי דברי' כהודאה שמודית שפטורין דבאמת אדרבא היא אינה מודית שפטורין הן רק שאומרת חי הוא ואילו לא היו עדים שמת היינו אנחנו פוטרין אותן מכח חשש צררי ומכח ההוכחה מדלא חזר כו' משא"כ עכשיו יודעים אנו מכח העדים שלא התפיס לה צררי מה"ת נעשה הוכחה בשקר וכיון דלפי דברי שניהם חייבים הן ואנן ג"כ יודעים שחייבים מה"ת נפסוק שלא ישלמו ולפ"ז א"ש ה"נ בכתובה כיון דהעדים אומרים מת ממילא לא חיישינן שמא פרע לה והיא אומרת שגירשה ולא פרע לה נמצא לפי דברי' ולפי דברי העדים מגיע ליתן לה הכתובה ואנן ג"כ יודעים שלא פרע לה מה"ת נעשה חשש במה שאנו יודעים שהחשש הוא שקר וההודאה שלה לא הוי הודאה כדי לפטור דהא אומרת האמת שלא פרע לה ומכ"ש אם נאמר שהעדים שאומרים מת באו קודם שאמרה היא גרשני בעלי דנאמנת מטעם הפה שאסר וכמש"ל בסמוך:

ברש"י ד"ה איהי היא דאפסדה אנפשה תגבה כתובתה ביחד. ולפעד"נ דהנה לכאורה קשה דאמאי נזונית עד כדי כתובתה בממ"נ מאי ממ"נ איכא הכא כיון דעידי מיתה היא מכחשת ואומרת לא מת ועל שאומרת שגירשה לא מהימנא ואמאי מתפרנסת וכעין זה מבואר בח"מ סי' פ"ח בטענו חיטין והודה לו בשעורין דאפי' איכא עדים על השעורים פטור קשה אמאי נימא ג"כ ממ"נ כזה או העדים שאמרו שעורים אמת או הוא אומר אמת שחיטין הי' חייב ולשיטת הרא"ש שם מטעם הודאה הוא ולא מטעם מחילה או עכצ"ל כיון דהוא מכחיש העדים כמאן דליתנהו דמי וטענת חיטין אמרינן שהוא משקר לתבוע וה"נ דכוותי' וכן בח"מ סי' ע"ט באומר לא לויתי ועדים אומרים לוה ופרע שחייב לשלם מטעם דעל ההלואה העדים מכחישים אותו ועל הפרעון הוא מכחיש להעדים ולא אמרינן בממ"נ או הוא אומר אמת או העדים אומרים אמת אלא ודאי ע"כ צ"ל דהא דאזלינן בתר הודאתו להכחיש את העדים הוא דוקא כשהודאתו מחייבו כגון בשעורים שהעדים מחייבים והמלוה מודה שהלוה אינו חייב שעורים אמרינן דנהי שהעדים בודאי אומרים אמת מ"מ כיון שהוא בעצמו מודה שהלוה אין חייב לו נאמן על עצמו משא"כ הכא שאף שמכחישה להעדים האומרים מת ואומרת חי הוא ואפילו לא אמרה גרשני מ"מ הא בחי ג"כ יש לה מזונות רק דיש לחוש לצררי ועכשיו אנן ידעינן שבודאי לא התפיס לה צררי דהא העדים ודאי אומרים אמת שמת ובמת לא התפיס צררי ולא שייך למיזל בתר הודאתה כיון שאף לפ"ד לא נפטרו הנכסים מחיוב מזונות שלה דהא היא אומרת שלא התפיס לה צררי ואנן ג"כ יודעים באמת ע"פ העדים שכן הוא דמת ולא התפיס לה צררי ולזה ל"ש ליזול בתר הודאתה וראי' לזה דהא התוס' ד"ה ששמעו בו שמת רצו לומר ששמעו היינו בקול ולא הי' קשה להס"ד א"כ אמאי נזונית עד כדי כתובתה הא ליכא ממ"נ דהא ע"י קול אין מחויבי' בהכתובה ועכצ"ל כיון דאיכא קלא אין הוכחה כל כך ולכך ל"ח לצררי ונאמנת שלא התפיס לה צררי וא"כ מכ"ש כששמעו בו שמת ע"פ עדים ולפ"ז ל"ק ג"כ קו' רש"י דניתן לה כתובה בב"א דלפי מש"ל א"א ליתן לה כיון שהיא מכחשת העדים על המיתה והיא אינה נאמנת על הגירושין וליישב דברי רש"י נראה דהי' לרש"י הוכחה דמיירי ע"כ שעידי מיתה באו מתחילה קודם שאמרה היא גרשני דאי כשבאו אח"כ קשה אמאי נזונית עד כדי כתובתה ממ"נ הא אפי' באמת מת או נתגרשה מ"מ אין לה כתובה דממדרש כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי והכא ודאי אסורה לינשא לאחר כשהיא מכחשת העדים ואומרת שחי הוא וגירשה וממילא אין כאן חיוב כתובה כלל אעכצ"ל דעדי מיתה באו תחילה והרי היא יודעת שמותרת להנשא ע"פ העדים וכשהיא אומרת חי הוא וגרשני דמי לאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני דנאמנת מכח הפה שאסר ולפ"ז מקשה רש"י שפיר דניתן כל הכתובה יחד מכח הפה שאסר וע"ז תי' רש"י שפיר בהא דקאמר מתפרנסת וכו' אם אינה רוצה כו' דלכאורה עוד קשה דהי' לו להברייתא למנקט רבותא יותר שיכולים ליתן לה כל הכתובה ביחד וממילא נדע שאם תרצה מחמת טובתה לקבל במעט מעט וכמ"ש רש"י שודאי נותנין כיון שאפי' בב"א נותנין מכ"ש לאחדים אלא נראה דקמ"ל דסד"א שלא ניתן לה כלל בתורת מזונות רק בתורת כתובה דכבר מחלה מזונות באמירת גרשני וקמ"ל דלא נחשב אמירתה כמחילה מטעם שכתבו התוס' דפ"ט ד"ה יכולה לומר גרשני ויכולין ליתן לה ג"כ בתורת מזונות והנה לפמ"ש לעיל דנחשב כהפה שאסר טובא קמ"ל דאם היו נותנים לה רק בתורת כתובה היתה צריכה לישבע אבל עכשיו שנותנין לה ג"כ בתורת מזונות מכח הפה שאסר דאילו היתה מודה לדברי העדים היתה מתפרנסת והולכת בלא שבועה ולכך גם עתה דמתפרנסת עד כדי כתובתה מתפרנסת בלא שבועה:

בתוס' ד"ה חנן וא"ת הא אמרינן בהשוכר ש"ח שהי' לו לקדם וכו' וכן הא דתנן הי' כו'. קשה לי הא מבואר בח"מ סימן רס"ד ורס"ה דדוקא שלא בפניו אבל בפניו או שיש שם ב"ד מחויב להתנות וכשלא התנה א"צ לשלם וע"ש בסמ"ע דכתב הטעם מדלא התנה מחל ולפ"ז ל"ק בשלמא גבי הצלת אבידה שלא בפניו שאין שם לא הבעלים ולא הב"ד וא"א להמתין על ההצלה לכך חייב אע"פ שלא התנה משא"כ במזונות לא מבעיא אם הבעל כאן יכול להתנות בפניו ואפילו אינו כאן הרי יש שם ב"ד ויכול להתנות בפני ב"ד וצ"ע:

בא"ד נראה לרבי דהיינו טעמא דאינו משלם דמי חמורו שלא תיקנו כו'. פי' לדבריהם שחזרו מדבריהם הראשונים וס"ל דאפ' בפניו ג"כ הי' תקנה והא דהקשו בראשונה משטף נהר חמורו ע"ז מתרצים דלא תיקנו חכמים לשלם אלא מה שמהנה אותו ואינו מהנה אלא כדי שכרו וא"א לפרש דבריהם שלא בפניו דהא כתבו שגם הוא הי' מוציא שוכרים וכו' ושלא בפניו לא שייך זה:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה