אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק שביעי המדיר › דף ע.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק שביעי המדיר · דף ע.

פרק שביעי המדיר

בתוס' ד"ה יוציא ויתן כתובה וי"ל משום דתני סיפא בין שהה עד שלא נשאו. עיין מהרש"א שהקשה דהא לקמן דף ע"ז מקשה בש"ס לשמואל דאמר אפילו שהה י' שנים ולא ילדה דליחשב בהדי הנך שכופין להוציא ומה פריך הא בהך תי' שכתבו הכא מיתרצא נמי הך דשהה ע"ש. ולפעד"נ לתרץ דהנה ביבמות דף ס"ה פליגי רב אמי ורבא באמר איזיל ואיבדק נפשאי דר"א אמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ורבא פליג שם ע"ש והנה לר"א נ"ק דליחשב נושא אשה על אשתו דז"א דכשנעשה ע"י פשיעה לא חשיב כמ"ש התוספות כאן ולפ"ז פריך הש"ס שפיר לקמן דליחשב שהה עשר שנים ולר"א דס"ל דנושא אשה על אשתו כופין דליתני שהה דכופין בין שא"ר לישא אחרת בין שרוצה דבזה שייך שפיר למיתני הי' עד שלא נשאו כגון שהה י' שנים עמה וגירשה וחזר ונשאה ע"י כפיית ב"ד שישא עמו אחרת עליה להוליד בנים ממנה שזה לא בפשיעה נולד דהא אינו מתכוין להקניס לאשה ודמי ללקמן שכתבו התוס' דלא חשיב נולד בפשיעה מכ"ש הכא שעושה כן במה שנשא אחרת מחמת כפיית ב"ד ושייך לומר כסבורה אני ועכשיו איני יכולה לקבל צרה שבביתי:

בא"ד ור"ח הביא מירושלמי (בגיטין גבי גט מעושה) דכל הנך [יוציא] דמתניתין אין כופין והכא איתא התם אמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות (פי' בכל מקום דלא תנו להו במתניתין כופין אנו מעשין) ופריך התם מהמדיר את אשתו ומשני שמענו שמוציא שמענו שכופין וכו'. והנה אין ראיה זו מוכחת כל כך דהא לקמן דף ע"ד פליגי אמוראי אליבא דשמואל דאיכא דס"ל בשהה י' שנים דכופין וביבמות תנן במתניתין דיוציא וא"כ ע"כ ס"ל לשמואל דבכ"מ דתנן יוציא היינו כופין ואיכא מ"ד דס"ל אליבא דשמואל דאין כופין ע"כ דס"ל דיוציא דתני במתניתין לאו היינו כפיה וא"כ י"ל דבכ"מ דקתני יוציא אין הפי' כופין וכיון דפלוגתא דאמוראי היא בפי' דיוציא דתנן במתניתין ל"ק שוב מהירושלמי שהביא הרא"ש ראיה די"ל דהירושלמי אתיא כמ"ד אליבא דשמואל דאין כופין בשהה וממילא בכ"מ דתנן יוציא אין כופין:

בא"ד ולקמן גבי האומר איני זן וכו' וההיא דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' וכו'. עיין מהרש"א שכתב וז"ל גבי הך דחוזרין אצל גדול למכפיי' הוצרך לטעמא דכופין טפי מהנהו דהכא וגבי הא דאינו זן לא הוצרכו וכו'. ולכאורה יש ליישב קושית המהרש"א בפשיטות דקושית התוס' היא לשמואל דס"ל דאין כופין באיני זן ובמניעת תשמיש ודאי דאין כופין דודאי מניעת תשמיש ל"ד למניעת מזונות דבלא מזונות א"א לחיות ושפיר קשה מהך דיבמות ולרב דס"ל באיני כו' דכופין ל"ק כלל והך דמהדיר דאפשר בפרנס משא"כ באיני זן ומתשמיש ל"ק כלל כמש"ל אמנם באמת הדין עם המהרש"א דאא"ל כלל דהקושיא של התוס' היא לשמואל דתירוצם לא א"ש דמתרצי דמונע כל ענייני אישות דכופין דהא שמואל אמר אין מעשין אלא לפסולות משמע דבכ"מ דלא תני במתניתין כופין אין כופין וע"כ שמואל באמת לא מפרש דחוזרין אצל גדול למיכפייה בשוטים רק לומר לו במילי וע"כ התוספות לא ס"ל הך סברא שכתבתי דמדיר אפשר בפרנס ולכך הוצרך המהרש"א לחלק בע"א וקושית התוס' הוא לרב:

ברש"י ד"ה בישראל אם ישראל הוא שיכול להחזיר גרושתו. בכאן לא שייך למיחש לקילקולא כמו בהמוציא את אשתו משום נדר דהכא ל"ל שמא ימצא פתח לנדרו ויאמר אילו הייתי יודע שיש היתר לא הייתי מגרשך אף דמיירי בנדרה הוא להמסקנא דשם מיירי שמוציא מרצונו יכול לומר כך אבל כשהיא כופה אותו לגרש בדין מטעם דמיסנא סנא כדאמר התם או שאומרת שאין רוצה להמתין יותר לא שייך לומר כן:

בגמרא וכיון דמשועבד לה. לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס הא כיון שהחיוב לא בא רק בשעת הנדר הנדר חל כדמוכח מהתוספות ד"ה והאידנא דאדרתן ע"ש ולכך יוציא לפי מ"ש הרא"ש דבכל אשה יכול להשרות ע"י שליש רק בהדירה גרע ע"ש וי"ל דמ"מ מקשה שפיר דמ"מ יעמיד פרנס דהא עכ"פ אנכסים לא חייל ופרנס למה לי תיזון מנכסיו:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה