בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף נ.
בתוס' ד"ה הבעל מוציא. ע' מהרש"א שכתב שבב"ק בעי התוס' למימר דהמתניתין דהכותב קודם תקנת אושא וכו'. לכאורה תמוהין דבריו דהתוס' בב"ק שם כתבו וז"ל ומיהו אי לא כתב אלא דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן לא סגי בהכי דאכתי בפירות עצמן ילקח בהם קרקע וכו' ע"ש ולפ"ד המהרש"א קשה דהא בהתוס' מבואר דבכה"ג אם מכרה ונתנה קיים קודם תקנת אושא והוצרך לזה תקנת אושא שתהי' המכירה בטילה. ואפ"ל דמהרש"א ס"ל דדוקא כשמוכרת הנכסים רק על אחר מותה תיקנו באושא שיהי' הבעל מוציא מיד הלקוחות כיון דבשעת מיתה עדיין היו שלה לכך אף אם כבר מכרה שיהיה של לוקח לאחר מיתה תיקנו באושא שיהי' של הבעל דתקנת אושא לא הי' רק שהבעל יהי' לו דין לוקח על הנכסים שיש לה אז בשעת מיתה אבל במקום שהאשה יש לה רשות למכור לגמרי גוף ופירות מחיים וכבר מכרה מהיום ועד עולם שאין לה סמוך למיתה כלום ולכך אף לבתר תקנת אושא אין הבעל מוציא מיד הלקוחות וא"כ שפיר כתבו התוס' דליכא לאוקמי בהכי דממ"נ אי כבר מכרה האשה בחיים גוף ופירות אפילו לבתר תקנת אושא אין הבעל מוציא מיד הלקוחות כיון דכבר אין לה סמוך למיתה שום נכסים ואין לו דין יורש ולא לוקח וא' לא מכרה האשה מחיים רק על אחר מותה א"כ היה להבעל פרי פירות וכקנין הגוף דמי אפילו בלא תקנת אושא מוציא כנ"ל בכוונת דברי המהרש"א: