בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ראשון בתולה נשאת · דף ח.
בגמ' שהכל ברא לכבודו נ"ל ליתן טעם לברכות הללו בזמן הנשואין היות כי זה עשה הקב"ה לקיום המין ואמרו חכז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו דכתיב בקרא כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' הרי כל אשר ברא בעוה"ז לא ברא אלא לכבודו. ואין בכל הברואים מי שיכיר בכבודו רק האדם והן ישראל כדכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובבריאת אדם הראשון לא היה מספיק עד שברא ענין קיום המין. ולזה בבוא זמן הנשואין שהוא קיום מין האדם בכדי שיהיה ניכר כבודו מכל הברואים שברא ה' לזה מברכין ע"כ הברואים שברא לכבודו ואח"כ מברכין על בריאת אדם שבראו שעי"כ יוכר כבודו בעולם מכל הברואים ואח"כ על בריאת הבנין שהוא האשה עדי עד היינו שיהי' קיום המין שיוכר כבודו עדי עד. ובהיות כי לא ניכר כבוד הש"י רק בהיות ירושלים על תלה דבחורבנה כבודו מחולל לזאת מבקשין על בנין ירושלים למען ייגדל כבוד השם ויושלם כוונת הבריאה שיהי' כבוד להשם. ובהיות שעיקר כוונת הבריאה היה שיהיה האדם ואשתו בגופות מזוככים כאשר היו בראשונה כמו שאמרו תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה לזה מבקשים שישמח ריעים ואהובים כאשר היו בג"ע בלא זוהמא דבזה נשלם כוונת הבריאה. וברכת אשר ברא כי מברכין ברכה זו לפעמים בשעה שאין מברכין שאר הברכות לזאת ברכה זו כוללת שמברכין על הנאת השמחה שיש לאדם כמו שתקנו ברכה על כל הנאה שיש לאדם דאסור ליהנות בלא ברכה ומבקשין שיהיה שמחתינו בירושלים לזאת אף שמברכין שאר הברכות וכבר בקשו זה בברכה שוש תשיש ג"כ מברכין ברכה זו כיון שלפעמים מברכין אותה לבדה: