בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק אחד עשר אלמנה ניזונת · דף צט.
בתוס' ד"ה מדסיפא בזולא הקשו דמנין לנו דסיפא בזולא כמבואר בקושיא ג'. ולפענ"ד נראה ליישב דה"ל הוכחה דסיפא דוקא בדזולא דלפום סברא דהשתא דאפי' בלא זולא המקח בטל ע"כ סיפא בדזולא דהנה לכאורה יש תימה רבה במתניתין כפי מה דמוקי לה לסיפא בדזולא דקתני ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל דכך הי' לו לומר דכשמכרה רק לא' מהן יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל דכיון דמיירי בדאוזיל א"כ לכל מי שהוזיל דינר נתבטל מכירת האחרון דממ"נ אם אוזיל להאחרון ודאי נתבטל המקח כדקתני ואם אוזיל בראשון דינר הרי נתקבלה מכתובתה ק"א דינר ושוב אין לה בשעת מכירתה להאחרון רק צ"ט דינר והיא מכרה שוה מנה במנה והרי כאלו מכרה שוה ק"א בק"א דהמכר בטל ועכצ"ל דאף למאי דס"ל השתא בסברא דזבין ליתכא וזבין כורא דמעביר ע"ד הוי מ"מ הא התוס' כתבו בדיבור זה דה"א דטפי הוי מעביר לא זולא מזולא והיינו משום דבזולא הי' בטעות ולאו מעביר הוא ע"ש ונהי דלפי האמת אף בדאוזיל בטעות המקח בטל מ"מ נראה בזבין לי ליתכא וזבין כורא בטעות כגון שהשליח טעה וסבר שצוה לו למכור כור או שזבין כור בטעות במדה לא הוי מעביר דבטעות לא הוי מעביר דהנה לקמן אמרינן היכא דטעה שליח מאי ואמר מצי אמר לתקוני שדרתיך והנה טעם זה לא שייך רק כשטעה בפיסוק דמים דאם הי' השליח אפילו לעיוות הי' טעות של שליח כטעות של משלח דבפחות משתות נקנה מקח ולכך מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך משא"כ בטעות כי האי בזבין ליתכא וזבין כורא בטעות דאין טעות של השליח מזיק להמשלח ולעולם אין המקח קיים רק במה שציוה לו המשלח אף שהתנה עמו בין לעיוות דאפי' המוכר עצמו שטעה במדה הטעות חוזר ואפי' במקצתה גזולה דעת הרשב"א שהביא הר"ן ר"פ האיש מקדש דהמכר קיים במקצתו ודאי דהמכר קיים במה שמכר מה שציוה לו המשלח ושפיר קתני במתניתין דרק בטעותא דאחרון המכר בטל אבל בטעות הראשון המקח קיים אף באחרון. והנה לכאורה קשה במתני' לפום סברא זו דבבא אחת מיירי בזולא ובבא אחת מיירי בלא זולא דלמה נקיט בבבא דסיפא היתה כתובתה ארבע מאות זוז ולא נקיט בגוונא דרישא היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה ועכצ"ל דהא קמ"ל כמש"ל דאין המקח בטל רק בטעתה באחרון אבל בראשון המקח קיים ולפ"ז ע"כ צ"ל דסיפא מיירי בדזולא דאי בלא זילי לא משכחת בראשונים כלל דבשווי' יכולה למכור לראשונים עד כדי כל כתובתה וא"כ הדרא קושי' לדוכתה דלמה נקיט בסיפא ת' זוז ולא בגוונא דרישא ומש"ה מוכרח לומר דסיפא דוקא בדזולא כנ"ל נכון:
תוס' ד"ה אלא אי אמרת מעביר ע"ד הוי כו' חשיב לא ניחא ליה כו'. ולכאורה אין שום סברא לדמות זה לזה. לכן נלע"ד דהא כתב הרא"ש והר"ן דע"כ מיירי כשרוצין לקנות עוד הלתך ב' שהשליח יכול להשלים המקח דבלא"ה בודאי בטל השליחות ע"ש וכן צריך לומר ע"כ בחלוק דמיירי שאפשר להשלים המקח כגון שציוה להביא לו ששה אמות פשתן על חלוק בדינר זהב והביא בג' ג' אמות פשתן ובעד ג' טלית והמוכר עדיין רוצה להחליף וליתן בעד הטלית ג' אמות פשתן להשלים ג' אמות להחלוק דבלא"ה ודאי דהבעה"ב לא מעל דהא לא עשה שליחותו. כמ"ש הר"ן א"כ י"ל דהכא מיירי ג"כ כשאותו הלוקח בעצמו רוצה לקנות אותו לתך ולכתוב שטר אחד שלא יהא אפושי שטרא רק דמ"מ בשעה שמכר הלתך הי' החשש דשמא לא ירצה הלוקח זה לקנות עוד הלתך שני דנהי דלהא ליכא למיחש שמא לא ימצאו קונים שוב על הלתך הב' בשויו דהרבה לוקחים ימצא על שדה דאמרי אינשי זבין קנית זבנת אפסדת כמ"ש התוס' דף ק"ו ד"ה ורבנן חברי חברי כו' ע"ש מ"מ חשש זה איכא דשמא לוקח זה לא ירצה לקנות לתך הב' ויצטרך למוכרו לאחר ויהי' אפושי שטרא ולפ"ז פשוט שפיר מחלוק וטלית כיון דשם איכא חשש גדול כשלא ירצה המוכר להשלים החלוק ודאי איכא ריעותא גדולה להמשלח דהוא חלוק קטן ורע ואפ"ה לא נתבטל השליחות כיון דבשעה שעשה השליחות ליכא צד מעליותא גם כן למשלח מטעם שאמרו בש"ס דטבא לך עבדי לך א"כ נפשוט ג"כ האבעיא דבכורא וליתכא דאף דבשעה שעשה השליחות הי' חשש דאפושי שטרא דלא חשוב שינוי כיון דהי' ג"כ צד מעליותא זה הא דטבא לך עבדי לך: