בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן תכג
סעיף א'. וכיצד משערין כו'. כרבנן דלא כרשב"ג [ומש"כ בהגר"א מקומות דלא אמרי' הלכה כרשב"ג במשנתינו עיי' בזה בשדי חמד מערכת כ' כלל ק"ל בקיאות נפלא בכלל זה]. וכתב בהתו"ה דלכן השמיטו הפוסקים דאינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון דהוא לרשב"ג דלרבנן מבע"ל הכה לשבח ולדות. אבל אין זה מספיק כמ"ש היש"ש דהא ראב"י גופא לא הזכיר בדבריו קרא אלא דינא פסק לעולם אינו חייב כו' ותלמודא הוא דקמשני יתורא דקרא לרשב"ג להא דראב"י. והרא"ה בש"מ כתב דהלכה כראב"י וכ"כ בש"ג. ובילקוט מביא הברייתא סתם ולא הוזכר ראב"י ובזה י"ל מ"ש הרא"ה דהא קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי. והנה בש"ס מכות ו' פריך הרוג יציל כו' ופירשו התוס' משום שונא. וביאור דבריהם עיי' תומים רס"י ל"ג ובפת"ש שם מרש"ל והק' בשו"ת מצפה ארי' בהא דכתיב כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה כו' ואם יהיה אסון כו' ודרשו במצות שבמיתה הכתוב מדבר שנתכוין להרוג את חבירו והא זה שנתכוין להורגו הוא שונא של הרוצח [עיי' מכילתא] ואמאי לא יציל דהא הוא אינו במקיימי דבר כיון שלא הרגו. וי"ל דגם חבל בו או ביישו ואף דפטור עכ"ז מיחשב במקיימי דבר ועוד י"ל ואכ"מ:
סעיף ג' היתה שפחה כו'. בירושלמי מובא בתוס' ד' מ"ג משמע דאף ח"כ נמי והפוס' השמיטו. ויותר קשה דהשמיטו מ"ש ר"פ התורה זכתה לו אפי' בא בזנות וכן הוא במכילתא וצ"ע. ובהתו"ה שם מבואר דשבת ולדות לעולם לבעל ממש ורק דמי ולדות להבועל וגם זה צ"ע. ופלא ראיתי בפנ"י שכתב אמר רבה כו' זכתה לה כו' פירוש כיון שמת הגר זכתה איהי כדין כל הקודם בנכסי הגר אבל א"ל דהא דזכה רחמנא דמי ולדות לבעל היינו כי איתיה משום שזוכה בנכסי אשתו כו' דהא אמרי' בד' מ"ג אפי' בא עליה בזנות. והנה מש"כ לפרש כן פירש הראב"ד בהשגות עיי' כ"מ. ומש"כ לדחות דא"ל כו' מדוע לא הביא פירוש הרמב"ם: