בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן תה
סמ"ע ס"ק ב'. דכי יתן כו'. כ"כ רש"י ד' פ"ז וכן הוא בש"ם ד' כ"ו ע"א ואף דבד' ל"ג אמרו דלרבנן הזה לפוטרו מד' דברים עכ"ז כתבו שם הראשונים בש"מ דעיקרו הוא מכי יתן איש דבלא"ה הו"א דהזה לכתחתון ולא כעליון אתי כלר"ע ע"ש. והשוש"י הק' בזה ע"ש ולא דק:
סעיף ג'. כאלו נגח בהמה מעוברת. וחילקו התוס' מנפילת בור דגם נפילת עבד פטור דלא מיעט הכתוב:
שור מדמי ולדות אלא במקום שהולדות דבעל כדכתיב בעל האשה וכאן הולדות לאדון כדכתיב האשה וילדיה. וראיתי למפ' שהק' דלשון בעל מצינו אקנינו כמו בעל השור נקי וגם באין בו רוח חיים כמו בעל הבור וכ"ש דשייך בעל האשה אאדון השפחה דקנינו הוא. והו"ל למידק יותר דהא ר"פ גופיה בד' מ"ג ס"ל דאפי' בא עליה בזנות ודריש מבעל לשון בועל כפרש"י הרי דבעל ל"ד. אלא דזה גופא כונת התוס' דבדין זה אין אנו הולכין אחר הקנין אלא אחר הבועל ור"פ לטעמו ול"ש כן באדון. ועיי' ברשב"א ובש"מ חילוקים אחרים ואולי משום קושית מהרש"א דא"כ ל"ל קרא דשבו לכם כו' אבל יפה תירץ הפ"י דאמת דליכא מיעוטא כמ"ש התוס' אבל חיובא לא הוי ידעינן וכ"מ ממ"ש הר"א בש"מ לפרש תירוץ התוס' ע"ש: