בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שצד
סעיף א'. מערוגה לערוגה. ומגיגה לגינה בעיא היא בירושלמי ע"ש. ומש"כ הרמ"א ויש מי שחולק ועיי' בהגר"א ס"ק כ"ד. וצ"ל בטעם התוס' דל"ש לומר וכי יאחזנה כו' אלא בדבר תמידי אבל הכא בידעו שמשם תוכל לירד או ליפול הו"ל ליזהר ועיי' שמ"ק מחלוקת הראשונים בזה והנה בירושלמי פ"ו הל' ב' כתב אלא נפלה למקום שראויה ליפול נפלה למקום שראויה לירד דא צריכת לדא ודא צריכת לדא. דא צריכת לדא שמשלם מה שנהנית ודא צריכת לדא שמשלם מה שהזיקה. ודבריהם כחידה סתומה ומפרשי ירושלמי אינם בידי זולת מה שראיתי מובא בס' נתי"ר לירושלמי ב"ק ודחה דבריהם ומה שפירש הוא גם זה דוחק בלשון הירושלמי כי דברים כפולים הם. והיותר נ"ל להגיה תחת נפלה למקום שראויה לירד צ"ל ירדה למקום שראויה לירד וקאי על מתני' דקאמר נפלה כו' ירדה כו' [ול"צ להגהת הנתי"ר דקאי על פסקא ירדה כדרכה אלא קאי על כל הבבות] ע"ז בעי הירושלמי אם נפלה במקום שיכולה לירד אי מיחשב אונס או פשיעה דהיינו מחלוקת התוס' והראב"ד אי ירדה למקום שראויה ליפול אי מיחשב פשיעה דסו"ס ירדה או אונס דהו"ל ליזהר מזה. וע"ז אמר ריב"ח היא מתניתא כלומר דע"כ מתני' איירי באופן זה דאי כפשטא דמתני' דנפלה למקום שראויה ליפול וירדה למקום שראויה לירד דא צריכא לדא ודא צריכא לדא (פירוש בתמיה) כלומר א"כ מאי חידושא דמתני' ברישא דאינו משלם אלא מה שנהנית פשיטא דהא אונס גמור הוא וכן בסיפא בירדה למקום:
שראויה לירד מאי קמ"ל דמשלם מה שהזיקה פשיטא דהא דינא דשן היא. וע"כ דקמ"ל ברישא אף בנפלה במקום שראויה לירד דאינו משלם אלא מה שנהנית ולא הוי תחילתו בפשיעה והיינו כמ"ש הראב"ד דלא הוי פשיעה בזה. ובסיפא קמ"ל אף בירדה במקום שראויה ליפול עכ"ז הואיל וירדה עתה חייב בכל התשלומין. ומשני לא דאין ראיה מזה דאף כפשטא דמתני' טובא קמ"ל דא צריכא לדא כלומר ברישא יש חידוש בסדר התשלומין וגם בסיפא יש חידוש. דא צריכא לדא שמשלם מה שנהנית כלומר ברישא הוי חידוש דמשלם לכה"פ מה שנהנית דס"ד דבכה"ג אינו משלם כלל כדקס"ד בבבלי דהוי כמבריח ארי ופטור קמ"ל דמשלם מה שנהנית וכדאי' בש"ס דילן. ודא צריכה לדא שמשלם מה שהזיקה כלומר וגם בסיפא דמשלם מה שהזיקה יש חידוש בסדר תשלומי מה שהזיקה וכדמסיק במתני' בסדר התשלומין דלא אשמעי' זה עוד. ויען כי ראיתי להנחי"ר שמפרש דברי הירושלמי עפ"י דעת התוס' ואין כאן דיחוי ולדעתי ל"נ כן כמש"כ:
סעיף ב' בהגה. ואפי' הפירות ברה"ר. לכאורה י"ל דזה דוקא בהעמידה וכ"מ מהרשב"א דמחזיקה באפסר שלה דהוי כמזיק בידים אבל בהכישה לא עדיף מושלח דבעינן בשדה אחר. ומש"כ הב"ח בשם הה"מ והמפ' דה"ה בהכישה לא מצאתי שום משמעות במפרשים מזה והה"מ לא כתב רק בהעמידה. ובזה היה א"ל במה שהק' בחי' אבן העוזר באור"ח סי' שכ"ח ממעמידים בהמה ע"ג עשבים בשבת די"ל דלא מחזיקה באפסר. אלא דלא כן כ' ר"י בעירובין ע"ט ע"ש ועיי' גאון יעקב שם וכתבתי מזה לק' סי' חי"ת ע"ש:
סעיף ו'. משערים אותו בס' כו'. וכתב הלח"מ דנראה כונתו דשמין קרקע זה אם היו לו ס' דקלים כאלו היה שוה כך ואם פחות אחד היה שוה פחות דבר מועט ואותו המועט יתן לו. וזה דלא כלישנא בתרא דר"פ ולא כל"ק דלל"ק משערין כמה היו שוים ס' דקלים בתוך קרקע זה ומה שמגיע לדקל אחד שנפחת מהס' נותן לו אבל שישומו מי שירצה לקנות כל הקרקע שיש בו אלו הס' דקלים לא. גם כל"ב לא אתי דלא הוזכרו בו ס'. והנה בש"ס אכלה סמדר כו' וחכ"א רואין כמה היתה יפה כו' וכמו שפירש"י באכלה חזיז הקרקע למכור כשהיא עם השחת ועלה קאמר ה"נ בס' והיינו בס' ע"ג קרקע למכור. ושני הלשונות ל"פ אהדדי ותרוי' סברי דאגב ארעא וס' אלא דללישנא קמא חידש דשמין בס' ולל"ב חידש דאגב ארעא אבל בדינא שווים. ושפיר כתב הרמב"ם ז"ל לדינא דאגב ארעא בס' למכור כמשמעות הש"ס וכמשפ"י רש"י. ובזה נכון גם מה שהק' על הטור דפסק כל"ק דבס' ולא כל"ב דרגילין לפסוק כלישנא בתרא בכ"מ. ולמש"כ ניחא דל"פ אהדדי. והנה בש"ם איתא ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דר"ג א"ל לדידי חזי לי ותלתא. תלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא כו'. וי"ל לכאורה למה מספר מה שהיו שווין ביחד דמיותר הוא ואולי יש להעיר מזה למה שנסתפקו האחרונים בגנב חפץ המורכב מחלקים כגון חומש מה' חומשי תורה אם משלם בערך שוויו או לפי ערך השארים הנפסדים עיי' דברי גאונים כלל צ"ו ובשו"ת ראשי בשמים סי' ק"א ובס' עורה שחר. וז"ש דתלתא ביחד הואיל ועומדים בקן אחד שווים מאה ובקציצת אחד נגרע בזה שווי השנים הנשארים עכ"ז אינו משלם רק כפי שווי הא' הנקצץ וי"ל. ועיי' בהסכמת הגרי"ש לספר ד"ג: