בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שפח
סמ"ע ס"ק י"ב. די"ל דלכתחילה כו'. הט"ז השיג עליו ועיי' תויוכ"פ יומא פ"ב ע"ב השיגו עוד מטעם אחר. אבל יש פנים להחמיר עפ"י שיטת רש"י פ' הכונס בעדשים דפלישתים דלכתחילה אסור וכן האריך להוכיח דעתו בשו"ת בנין ציון ח"א סי' קס"א קס"ב ע"ש:
שם ס"ק כ'. אבל אם אין עליו כו'. הא כן כתב בהגה בסעי' זה בשם הג' אשרי אלא שצ"ע דברמ"א כתב וי"א דצריך לישבע כו' ובהג"א כתב שני הדינים זאח"ז ולא בלשון פלוגתא ומשמע דאין חולק:
ש"ך ס"ק כ"ט. אבל קשה לי כו'. וכתב המסגרת הש"ך הולך לשיטתו כו' ע"ש. ותמוה דאיך כתב כן בדעת הרמב"ם שהוא כדעת הרי"ף. וע"כ מש"כ הש"ך נשבע זה ופטור ר"ל פטור מכפירתו. ובעיקר קושיתו עיי' שוש"י:
סעיף ח' בהגה. וכן אם הודה כו'. עיי' בהגר"א שהוא כדעת הש"ך יור"ד סי' רס"ז ולפי"ז צ"ע דהא הרמ"א בד"מ לא בריר ליה דין זה עיי' קצוה"ח סי' א' ס"ק ו' מש"כ בזה. ומש"כ הגר"א אות נ"ב ראיה מפ' בתרא דיומא עיי' שו"ת בנ"צ ח"א סי' קס"ט דיש לדחות ראיה זו:
סעיף י' בהגה דל"ג משאר רודף. ותמה המנ"ח דיהא פטור מממון דקלבד"מ כמו ברודף והקדימו הפ"י ב"ק קי"ז וי"ל דהכא החיוב מיתה הוא משום ממון שלא ימסור יותר ול"ד לכל חייבי מיתות ועוד י"ל.
והשומ"ש מ"ח ח"ג סי' ד' מביא מהיראים דלכך מיקרי מוסר רודף לפי שבודאי אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויהרגהו וא"כ מסרו להרגו. וזהו טעמו של הרמב"ם בסעי' שאח"ז דלאחר שמסר אסור להורגו כמו במחתרת כשיצא ממחתרתו אין חייב מיתה. ובזה מיישב דלמה לא אמרי' במוסר קלבד"מ כי בעת שבא חיוב התשלומין היינו אחר שמסר שוב אין חייב מיתה ועיי' מש"כ לעיל סי' שנ"א:
ש"ך ס"ק ס"ו. אבל תימא כו'. בתמים דעים סי' ר"ג האריך בשם הר"י ליישב סברא זו ועיי' ח"ס חחו"מ סי' קפ"ה. ומש"כ הפת"ש בשם השבו"י בענין הלבנת פנים עיי' שו"ת בנ"צ ח"א סי' קע"ב מש"כ בזה:
הלכות נזקי ממון: