בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שפה
סעי' א'. מהיפה שבנכסיו. במנסך ממש לא כתבו הרמב"ם והטור מהיפה שבנכסיו ועיין שו"ת מעין חיים בסוף הס' מש"כ טעם לזה. ושיטת רש"י כריתות ב' דמפגל אין משלם ממיטב והפוס' השמיטוהו ועיי' ברכה"ז. והנה במתני' גיטין הכהנים שפיגלו במקדש כו' והק' המלמ"ל פ"ז מחובל על רש"י ורמב"ם שפירשו דפיגל חוץ לזמנו והא משכח"ל נמי בשל"ש דהבעלים צריכים להביא אחר. ובש"מ ב"ק ד' הק' למה נקט כהנים הא משכח"ל נמי בזר דשחיטה כשירה בזר. ומזה י"ל ראיה למש"כ התפאר"י משניות בפתיחה לס' קדשים דבקרבן ציבור לא הניחו לזר לשחוט לכתחילה דאף לכהנים לא הניחו לשחוט רק להמיוחסים כמ"ש תוס' קדושין ע"ו ובישראל קשה שידע היחוס. וחכ"א העיר לי שכ"כ המאירי יומא כ"ה ע"א וז"ל ומפייסין לשחיטה ואעפ"י ששחיטה כשירה בזר מ"מ מפייסין עליה מפני שלכתחלה צריכה כהן כקרבן התמיד ואעפ"י שבשאר קרבנות מותרין לכתחילה בזר. ולהכי נקט כהנים במתני' דמתני' בכל קרבנות מיירי ועוד דל"ש לגזור שלא יהא כו' דל"ש היא ולהכי פירשו בחוץ לזמנו משום קרבן ציבור דכשר של"ש כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ריש זבחים ועיי' שעהמ"ל פט"ו מפסוהמ"ק מש"כ בזה. והנה בזבחים מ"א ע"ב אר"ל ל"ת טעמא דר"מ כו' וכתב רש"י בא"ד וכל מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא. וי"ל דעד כה משתעי כמה מקומות בפיגול במכילתין ולא כתב כלום אי בפה או במחשבה והכא פירש דבפה הוא.
ונ"ל דרש"י הוכרח לכתוב כן כאן דרבנן ל"ל דכל העושה ע"ד הראשונה עושה וקשה דהא סברא זאת מוכרחת ממתני' שבת צ' כדמפרש לה אביי שם וכמה נדחקו המפ' ביור"ד סי' ד' בסברת רש"י דפיגול הוא בדיבור היאך נאמר בזה הוכיח סופו על תחילתו דאין כת סברא זו אלא להוכיח על מחשבתו תחילה ולא לגרור הדיבור על שלפניו עיי' תבו"ש ופלתי שם וע"כ כתב רש"י לרבנן דבעלמא אית להו שפיר סברא זאת רק בפיגול דבעי דוקא דיבור וצריך להמשיך הדיבור על שלאחריו ל"ל סברא זאת בזה וי"ל בזה ואכ"מ. ובקובץ "יגדיל תורה" שנה זו כתבתי בזה דבר נכון:
סמ"ע ס"ק ג' אין מדרכו כו' כן משמע ברמב"ם פ"ב משחיטה הל' כ"א שכתב שאין כונתו אלא לצעורי משמע דבכונתו תליא:
ש"ך ס"ק ד'. ועיי' מש"כ בש"ך יור"ד כו'. ועפ"י תירוצו שם כתב הפרמ"ג לחדש דהמזיק לחבירו ספיקא דדינא חייב ול"ד למגרומתא ועיי' תרה"ד סי' קפ"ו והפרמ"ג לא ראה דבריו ועיי' שו"ת מהרי"א חיור"ד סי' קע"ה. וי"ל דהא הטעם שם כמ"ש הש"ך בנקוה"כ דלדידך אין פסידא כיון דידעת בעצמך כונתך ואני איני רוצה בספק ולכך חייב למכור כיון דאין פסידא לדידיה דסו"ס מוכר גם של עצמו כמ"ש שם הנקוה"כ וצ"ע: