בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שפ
סמ"ע ס"ק ב'. בזה כו"ע מודים כו'. והנה הב"ח כתב דגם כאן בא"ל ע"מ לפטור פטור ותמוה מאד. והיה א"ל עפ"י מש"כ בס' חב"י לדחות דברי הט"ז כאן בשם רש"ל משום אשלד"ע דע"כ מתני' לא מיירי בהכי דא"כ כבר שמעי' לה מהא דהשולח אח הבעירה ביד פקח הפקח חייב וע"כ צ"ל דהכא מיירי בגונא דהיו אנוסים להציל נפשות דלא היה אסור ואפשר דבכה"ג באמת אם א"ל ועלי לשלם ודאי מתחייב נגד השובר מטעם ערב וכ"ש למאן דמחייב זרוק מנה לים אלא דלפוטרו מהניזק שיתחייב רק זה האומר זה ודאי אינו יכול דיכולים הבעלים לומר אתה שברת והניזק תובע מהשובר ואם א"ל ע"מ לפטור לחוד אפשר דהוי פטומי מילי בעלמא ואולי י"ל דדעת הב"ח דלא חשיב פטומי מילי וחייב מטעם ערב והלשון בב"ת אינו מדויק וי"ל דזהו כונתו. אבל א"א לומר כן דאם מיירי באופן דמותר אין מכשילו בד"ע דבסכנת נפשות מצוה לשבר ודברי הב"ח מאוד תמוהים וביותר מש"כ ראיה מסי' חכ"א ולשון זה אינו שם כלל בכל הסי' והנה לכאורה גם בשלו הו"ל רשע שמכשילו באיסור ב"ת ובחוו"י סי' קס"ג כתב לענין קרע כסיתי שהוא אסור אעפ"י שהוא בהסכמת בעל הבגד ובס' תק"ה כתב דאינו עובר בזה כיון דהפקירו לזה ועיי' מהר"ם שיק מצוה מ"ט ובטורי אבן מגילה כ"ח ע"א ובהג' רש"ש שם:
סעיף ג'. רודף כו' בחירע"א כתובות פ"ג בהגה שם תמה על המחבר שלא ביאר דדוקא התרו בו פטור על הכלים ודוחק היא מש"כ הסמ"ע לק' סי' תכ"ה דבדיעבד אינו מעכב דל"מ כן מהרמב"ם וצ"ע דהא מוכרח כן מהרמב"ם שפסק כן בקטן וכן משמע מביאור הטור שם דעת הרמב"ם כמ"ש הב"י שם ומה שחמה עוד שלא ביאר המחבר דביכול להציל באחד מאיבריו חייב דהא לא התיר עצמו למיתה. פשוט שסמך על מש"כ לק' סי' תכ"ה דשם מקומו וכן סתם גם הרמב"ם כאן. אמנם י"ל דהנה במ"ש ואחד שרדף אחר הרודף כו' בין של רודף כו' כדי שלא כו'. ולכאורה בשל רודף ל"ל לטעמא דתקנה דהא לא יהא ממונו חביב מגופו כמו בנרדף וע"כ צ"ל דהא קמ"ל דאף בניתן להצילו באחד מאיבריו מ"מ פטור משום תקנה. והנה בהג' אלפסי ב"ק פ' הגוזל בתרא הק' ת"ל דפטור דהא לא גרע מרץ בע"ש בש"ס ל"ב. ותירץ עפ"י דעת המרדכי לעיל סי' שע"ח דדוקא לצורך שבת ולא למצוה אחרת. ודחוק דודאי הצלת נפשות ל"ד לשאר טרדה דמצוה. ואולי י"ל דמן התקנה היא לפטור אפי' רבים הרודפים אחר הרודף ואף שדי באחד מהם:
סעיף ד' בהגה. וי"א כו'. הנה הנמוק"י דחה הבנת הה"מ בדברי הרמב"ם דל"ד לחמרא שהיה ידוע שהוא הטובע אבל הכא מאן לימא לן שהאחרון הוא הטובע והכ"מ הכריח כהה"מ ונ"ל שהנמוק"י כתב כן לגירסת הרי"ף אקדים ואסיק חמרא למברא וע"כ צ"ל דהא דהוי רודף היינו דהשתגע כדרך הבהמות ורצה להטביע הספינה וידוע דהוא היה הרודף אבל לגרסת הרא"ש דגריס איפכא דבהדי דסלקי אינשי למברא אייתי איהו חמרא הוי קמטבע ליה למברא. ומשמע מפני כובד המשא שנכנס אחרון והיינו הך דינא דהה"מ ותליא בגרסת הנסחאות [שו"ר לאח"ז בבהגר"א שהעיר קצת מזה]. ואולי י"ל:
עוד באו"א דעובדא דחמרא שבש"ס י"ל דגם אנשים היו בסכנת טביעה ורבה ממש לטעמיה. או י"ל דלא היה סכנה באנשים שהיו יכולים להציל עצמם אבל ממונם שהיה בספינה היה בסכנה וכ"מ מלשון הר"י בש"מ וגם על ממון הו"ל רודף אם רוצה לאבד ממונו יכול להטביע ושאמר רבה לטעמו כלומר דבכה"ג הו"ל רודף נמי לענין ממון. והראב"ד הבין בדברי הרמב"ם דמיירי בסכנת טביעת ממון ולכן כתב דאין ראיה מחמרא דשם מיירי בסכנת נפשות אבל לענין ממון מאן לימא לן דהוי רודף כה"ג אבל הרמב"ם מפרש עובדא דש"ס נמי כה"ג דלא היה סכנת נפשות וכמ"ש ולדינא ודאי כה"ג נמי הו"ל רודף ועיי' ערוך השלחן כאן מש"כ בזה: