אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שנח

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שנח

סימן שנז

סעיף א' אין לוקחין מהרועין צמר. ובש"ס אבל אם הוא תפור מותר וכתבו בטור אבל הרמב"ם השמיטו ומש"כ הב"י בטעמו אין מספיק כמ"ש הלח"מ אבל בתוספתא ב"ק פי"א מפורש כרש"י דקתני אבל לוקחין מהם תפורים מפני שהתפורים שלהם הרי כרש"י דקנהו בשינוי. שו"ר בתוספתא ד' ווילנא שכן מפרש במג"א שם:

סעיף ד'. מותר ליקח כו' וי"א כו'. הנה הב"י הק' על הטור שפסק כמ"ז והא אמימר ור"א אכלי והם רבים ור"א הוא סתמא דתלמודא (גירסת הרמב"ן בש"מ הוא אמימר ומ"ז אכלי ור"א לא, אכיל ע"ש.] אבל י"ל דבאמת אסור מטעם דאין שותף חולק שלא מדעת חבירו ואמימר ור"א דאכלי הוא כמ"ש הרמב"ן דבכה"ג ודאי ניח"ל לבעה"ב שיחלוק של"מ אבל בעלמא אסור. ומש"כ הטור ואין אנו תולין לומר שיתן לבעה"ב כנגדן הוא ל"ד ור"ל דאין לנו לתלות בענין זה כיון דאסור לחלק של"מ בעה"ב. ועוד י"ל מה"ט דדוקא שם אכלי וסמכו בודאי יגיד לבעה"ב דידע דלא יקפיד על אשר נתן שלא מדעתו אבל בעלמא אסור דשמא מחמת יראה שלא יקפיד הבעה"ב שחלק של"מ לא יגיד לו ולא ינכה מחלקו. והנה הש"ך. השיג על התוס' ומחלק דביאוש בע"כ הוא מתיאש וכ"כ הריטב"א קדושין מובא באב"מ סי' כ"ת סעי' י"ז וע"ש בישועי"ק והסבר דבריהם כתב בשו"ת עונג יו"ט סי' קי"א דהיכי דמהני רק אומדן דעתו שאינו מקפיד ומתרצה לזה מהני למפרע אף לאביי אבל היכא דבעינן ידיעה ממש לא אמרי' דדמי כאילו ידע ומתרצה מתחילה ועיי' מש"כ לק' מזה בסי' שע"א. והנה הקצוה"ח הק' להתוס' מכתובות מ"ת ע"ש. וי"ל דהתוס' לא כתבו אלא במקפיד על כל ורק לזה אינו מקפיד וכ"כ המחנ"א הל' גזילה סי' ב' בכונתם כדי שלא יסתרו דבריהם מש"כ בתוס' סופ"ק דקדושין גבי האוכל בשוק וא"כ באשתו ובניו ובנותיו דאין דרך כל אדם להקפיד עליהם לכך שרי:

סעיף ה' אין לוקחין מהנשים כו'. בפת"ש יור"ד סי' רמ"ח מביא בשם שו"ת ב"י דדוקא לצדקה לוקחין מהם דבר מועט לפי שלדבר מצוה אין הבעל מקפיד אבל לא לד"א ותמיהני מתוס' חולין ו' ע"ב ד"ה אשת חבר שהביאו ראיה מכאן דאין הבעל מקפיד בדבר, מועט. שו"ר בחי' רשב"א שם ובב"ק קי"ט ביאר יותר וכתב דאין לחלק דדוקא לצדקה אין מקפיד דהא תני עלה בתוספתא בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו של אוהבו ואינו חושש משום גזל שכן נהגו ואין הס' תח"י. והיש"ש שם כתב דאם נותנים בתורת שליחות לא חיישינן לגזל וכעין זה כתב בנוב"ק חיור"ד סי' ע"ב דנאמנת לומר שנותנת ברשות בעלה. וצ"ע מחולין שם השתא מיגזל גזלה כו' דילמא נותנת בתורת שליחות ולא חשודה אגזל וגם ברש"י שם שכתב ואשת חבר אעפ"י כו' ודילמא נתנה בתורת שליחות לאשת חבר וצ"ע:

סעיף ט'. כדי משיכת מחט. עיי' בהגר"א מ"ש ע"ז. ותמיהני שלא הביא דברי הה"מ וכ"כ ביש"ש דהיינו הך וחד שיעורא הוא אלא שבירושלמי מבואר יותר:

סעיף י'. ואם היה עושה אצל בעה"ב כו'. בפרישה נשאר בצ"ע:

אי ה"ה בכל הנך דלעיל. ופלא הלא מפורש הוא בתוספתא כולן אצל בעה"ב הרי הן של בעה"ב וע"ש במג"א:

סעיף י"ב בהגה. מ"מ בספק גניבה מותר לקנות. הכפ"ת סוכה ל' הק' בש"ס שם דאמר דהוי שינוי החוזר לברייתו והא הוי רק ספק גזל וכן הק' הריב"ש מובא בשעהמ"ל ה' גירושין פ"א ופ"ו מגניבה.

ותירץ בכפ"ת דלמצוה החמירו אף דבעלמא סגי בשינוי החוזר. ובזה י"ל, קושית השעהמ"ל פ"ב מגזילה הל' י"ג על הראב"ד שכתב הרשב"א ב"ק קי"ג בשמו ושם בש"ס תדע דקטלי דיקלי כו' ודילמא דאיאוש. וכתב הראב"ד אף דיאוש לחוד ל"ק ושינוי מעשה אין כאן דמחובר שיכול לתלוש לא הוי שינוי ביאוש סגי גם בשינוי מועט כזה. והק' השעהמ"ל מסוגיא דאונכרי דפריך וליקנינהו בשינוי מעשה כו' ואמאי לא ק"ל בפשיטות דליקנינהו ביאוש ושינוי דממחובר לתלוש בהדי יאוש קני. ולמש"כ הכפ"ת י"ל דשם במצוה החמירו דוקא בשינוי גמור. והישועי"ק אהע"ז סי' ק"כ מיישב באו"א קצת דכל, עיקר טעמו של הה"מ כיון דהוא ספק ורק דרבנן החמירו הקילו רז"ל וסמכו על שינוי מועט וכיון דאיתחזיק חיובא דמצות לולב וכל כמה דלא ידעינן אם נעשית המצוה כהוגן לא מהני מידי מה"ת וע"כ לא מהני בזה שיטי החוזר לברייתו. ולכאורה ק"ל לשיטת הה"מ מש"ס ב"ק שם דאמר ודילמא דאיאוש כו' דשם הוי רק ספק גזל דאין כל הגשרים בחזקת גזולים דילמא לקחו גזברי המלך מכאו"א חלקו. עוד י"ל כמ"ש בש"ס בם דהדר הבעלים וגבי דמי מבני באגי ולכך עברינן עליהו דילמא כבר גבה ובלא יאוש נמי שרי. ועל הראב"ד עצמו קשה יותר דדחיק כאן ביאוש וש"ר והרשב"א דחהו וכתב דאיכא כאן שינוי רשות גמור משום דהמלך מוסר לרבים וראיתי מובא בשם פתח הבית שחקר בקנין דשינוי רשות אי בעינן דוקא ש"ר גמור שיקח הלוקח או המקבל דוקא לרשותו או דסגי גם בקנין לחוד ואף שלאחר קנין מונח ג"כ ברשות הגזלן הוי ש"ר. ובזה י"ל במש"כ הרשב"א דהמלך מוסר לרבים דהא לכאורה העיירות והרחובות והדרכים של המלך הם כמ"ש סי' קס"ב ונשמע מזה דשינוי רשות כזה הוי ש"ר אף דאח"כ נכנס ברשותו ג"כ.

ומה שהק' עוד הכפ"ת מב"מ ע"ג ע"ב א"ל הא ארעא לאו דידהו היא עיי' רש"י וקשה ליקני בשינוי מעשה [עיי' מש"כ בזה לעיל רס"י שנ"ו] ל"י דכי קשה על ר"ה שלא רצה ליכנס בספק זה אף שמותר מה"ת מ"מ רצה להחמיר על עצמו ורצה עצה שיהא מותר אף שיהא ודאי גזל וכן רבינא בב"מ ע"ג רצה להחמיר שלא לשתות אם היא גזולה אף אם מותר מה"ת. ובזה אולי י"ל טעם השמטת הפוס' דינא דאונכרי [עיי' ט"ז אור"ת סי' תרס"ד ובשעהמ"ל פ"ח מגזילה] דלדידן ל"צ לזה דספק הוא וסגי בשינוי החוזר. עוד י"ל למש"כ הסמ"ע והט"ז לק' סי' ש"ס הטעם דלא עשו תקנת השוק בקרקע משום דע"כ יבא בעליה ליטלה ומצויים הם בעלי זרוע ליפול. ולפי"ז י"ל דשינוי החוזר עשו אותו רז"ל לקנין משום תק"ה ולא תקנוהו רק במטלטלין והכא דעיקר הגזילה היא הקרקע וסוף שתחזיר לבעליה ואף בהיוצא ממנה ג"כ ליתא לתק"ה דיהא סגי בקנין החוזר. ואולי י"ל בזה קושית התוס' שם שכ' ואע"ג דקני מדרבנן כו' די"ל דאין כאן אפי' קנין דרבנן דלא תיקנו בקרקע ועיי' פרמ"ג אור"ח סי' תרמ"ט מש"כ בזה. כעת בא לידי שו"ת נחלת שמעון וראיתי שם בסי' ל"ג העלה בטעם דספק גניבה סגי בשינוי כ"ד לא משום דקני בשינוי זה אלא דאמרינן כיון דשנינהו וטרח ועבד בהן מעשה חזקה דלאו דגזל הוא וכמ"ש בכורות לענין חשוד על הבכורות לוקחין ממנו נמטי משום דחש על טרחתו ע"ש. ולפי"ז י"ל בכל מה שהק' על זה: הלכות גזילה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה