בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שמו
ש"ך ס"ק א'. וכ"מ מתוס' ר"פ השואל כו'. משם ליכא משמעות כ"כ עיי' מהרמ"ל אבל בתוס' ב"ב מפורש להדיא וכ"כ ריטב"א ב"מ ד' פ"א וז"ל ותירצו דה"מ שנעשים בעלים שומרים באמירה בשאמרו לעשות מלאכתו לאלתר בלא הפסקת מלאכה אחרת אבל אם אמרו לעשות מלאכתו לאחר שעה או שהפסיקו במלאכה אחרת בין אמירה למעשה אינם נעשים שואלים. והוא כסברת הרמ"ה. ודעת מהר"ם מובא במחנ"א סי' ל"ז מהל' שומרים ג"כ דדי באמירה. והנה הלח"מ פ"ב משאלה הל' א' הק' לפי' הרא"ש מעובדא דאהלויי וכתב שדוחק לומר שלא הלך אלא לשתות שכר ולא לאפות. מה שחשב לדוחק כ"כ הראב"ד בש"מ וכן לפירש"י המובא שם ותשו' ר"י הלוי לק"מ. ועפ"י דברי הריטב"א מיושב קושית הט"ז כאן ע"ש:
סעיף ב'. ל"ש אם באו כו'. המהרמ"ל בש"ס הק' לפי' התוס' ד"ה פרה משכח"ל שפיר בהדי הדדי ותירץ דא"א לצמצם. וי"ל להרבינו שמעי' בתוס' חולין כ"ת דלפעמים אפשר, לצמצם ומהני לפעמים משום ס"ס וא"כ הו"ל ס"ס ספק דילמא הוי שאילת הבעלים קודם וספק שמא היה בהדי הדדי דג"כ פטורים אלא דעמו משמע עמו ממש אבל לדינא גם המהרמ"ל מודה ועיי' רי"ט אלגזי בכורות י"ז מש"כ בזה:
סעיף ד' בהגה. ודלא כי"ח. דעת המרדכי לאו יחידאי היא שכן כתב גם הר"י בש"מ:
סעיף ט'. משום דקנין פירות כו'. עיי' שו"ת ר"ב חידש דכ"ז הוא דוקא בפרה וכדומה אבל בשאל מעות נכסי מלוג שלא בתורת הלואה כגון לתלותו בצואר בנו וכדומה ונשאל הבעל כיון דהכספים עצמם עומדים להוציאם ומשועבדים הם לבעל לקנות בהם דבר שיאכל פירות מיקרי של הבעל לגמרי: ש"ך ס"ק י'. אבל לא סלקא בתיקו. בנמוק"י הגירסא תיקו ע"ש:
סעיף י'. שאל פרה לרבעה. בשו"ת עונג יו"ט סי' כ"ג העלה דאף להפוס' לעיל סי' ר"ח דמקח שנעשה באיסור מהני ה"ד התם דאחר שנגמר המקח ונעשה האיסור שוב ליכא שום עשיית איסור אבל שיחול קנין או משיכה לחייבו לעשות איסור מכאן ולהבא כמו המשכיר בהמתו לא"י לעשות בה מלאכה בשבת ל"מ. ועפי"ז הק' מדינא דהכא אף דאיכא איסורא בשאלה לישראל ואף ב"נ נמי מצווה ע"ז ואפ"ה אי לא טעמא דבעינן כדשיילי אינשי מחייב באונסין. ולשיטת הרא"ש בסי' רצ"א דל"ב משיכה בשומרים אלא בהסתלקות הבעלים מיחייב א"ש כאן דאף דל"ש קנין מ"מ חייב באונסין אבל להרמב"ם דדוקא משיכה קשה, אבל כבר הק' הלח"מ פ"ב משאלה להרמב"ם דמפרש בעיות הש"ס לענין שאלה בבעלים וכמ"ש הסמ"ע כאן א"כ קשה טובא פשטא דשמעתא דממ"נ אי קרי שאלה א"כ כלול במה דאמר קרא וכי ישאל איש כו' וכתיב בו בעליו עמו ואי לא איקרי שאלה ואינו בכלל וכי ישאל איש ודאי דפטור מאונסין. ותירץ דמיבע"ל דשאלה להראות ונראה בה או לרבעה ורבעה דעשה המלאכה אשר שאל בה ולהכי בעי אי הוי שאלה בההיא שעתא דשאלה היא פטור משום דהוי שאילה בבעלים ואי לא הוי שאלה לא הוי שאילה בבעלים דאותה שעה לאו שעת שאלה היא ומ"מ חייב משום שנשתמש בה וא"כ לפי' הרמב"ם לשיטתו לק"מ. שו"ר במע"ח עמד ג"כ בזה והק' עוד יותר דבהא ל"ש שיקנה משעת משיכה כיון דודאי המשאיל יכול לחזור וגם השואל מוקמינן לו בחזקת כשרות כל זמן שלא נעשה רשע ומשמע שלא קנה רק משעת רביעה ואההיא שעתא לא מיחייב דקלבד"מ. וכתב דרמב"ח ס"ל משעת אונסין נשתעבד וא"כ חייב כבר מיתה משעת רביעה וחייב אח"כ על האונס. ועיי' מש"כ לק' סי' שנ"א בזה ועיי' שו"ת ראשי בשמים סי' צ"ח דברים נכונים מזה.
ומש"כ המחבר או לראות בה. מזה דייק השעמ"ש סי' ע"ב ס"ק ל"ת דאם שאל חפץ מחבירו ע"מ למשכנו ונאנס אצל המלוה דפטור דהוי כליראות בה כיון שאינו נהנה מעצם החפץ רק ע"י גרם. וראיתי בס' מ"ע שדחהו היטב דקנין יש להמלוה בגוף המשכון למוכרו אם לא יחזיר לו הלואתו ולקצת פוס' יש לו קנין אף במשכנו בשעת הלואתו לכמה דברים. ומלבד זה נ"ל דכ"ז רק בליראות בה דהשאלה היא רק גרם להנאה כמ"ש רש"י שיתראה לעשיר ויאמינו לו אחרים אבל בנידון השעמ"ש הא זה הוי עצם ההנאה וע"כ כתבו האחרונים באחד ששאל פאס מחבירו ונאבד דחייב ול"ד לשאלה ליראות בה:
דע"ז שאלו להראותו לעני השופט והוא ההנאה שמתהנה מהשאלה ובזה יש לפקפק גם בדברי הקצוה"ח סי' ע"ב שכתב דשואל ספר הוי כשאלה ליראות בה:
סעיף י"ב. והסופר שלהם. כן הוא לשון הרמב"ם דפירש ספר מתא ר"ל סופר אבל רש"י פירש המספר את אנשי העיר בשכר. ולדינא כתב הנמוק"י דשניהם נכונים ולמה כתב המחבר דוקא סופר. ומש"כ המחבר בסעי' הקודם ואם פשע בה יש מחייבים כו' וכתב הה"מ מובא בסמ"ע וב"ח דפושע כמזיק בידים הוא כו'. והק' המפ' דסו"ס אחר שפטרה התורה פשיעה בבעלים למה יתחייב מספק עיי' בהגר"א. וכתב המע"ח לתרץ דפושע הוי מזיק רק מצד השמירה שקיבל עליו דבלא חיוב השמירה לא הוי פושע מזיק [וכ"כ הנתי' סי' ש"א ס"ק א' ועיי' מחנ"א הל' שומרים סי' ח'] ופושע בבעלים שמיעטתו התורה משמירה פטור גם מטעם מזיק ובעשו"ק מ"מ לא נתמעטו מדיני שמירה רק חיוב דיני שמירה ר"ל התשלומין אין עליהם אבל עיקר חיוב השמירה יש עליהם ממילא כשהוא מזיק לא נתמעט. וא"כ בהני שהם ספיקא א"כ לכתחילה מוטלת עליו השמירה דשמא לאו בבעלים היא וכיון דשמירה מוטלת עליו ממילא מיקרי מזיק. ובאמת כן כתב בשו"ת לחם רב בהא דלעיל סי' רצ"א סעי' ד' נטירותא דדהבא לא קבלית עלי והק' הא פושע הוי כמזיק וע"ז תירץ דפושע ל"ת כמזיק רק לגבי שומר ולא לגבי אחר ולגבי השווי דזהב יותר מכסף דבזה לא קיבל השמירה הוי כאחר. והשומ"ש מ"ק ח"ב סו' קמ"ה הק' עליו לפי"ז למה פטור פשיעה בבעלים הא מזיק בבעלים חייב כמ"ש הראב"ד ופושע דחשיב כמזיק למה יפטר דאטו בבעלים התורה פטרתו משמירה התורה פטרתו רק מחיוב תשלומין וכל דאיכא חיוב שמורה פושע הוי כמזיק. ופלא שלא הביא דברי הש"ך לעיל סי' ס"ו ס"ק קכ"ט דפשיעה בבעלים פטרתו התורה גם מעצם חיוב השמירה ולעיל כתבתי מזה. והשומ"ש הסביר יותר דברי הה"מ עפ"י דברי הרשב"א ריש ב"ק דספק נזקין חומרא היא דהוי כמו איסורין והסבר דבריו דהיכא דהספק אם הוא נזק או לא ע"כ אזלינן לקולא דשמא אין זה נזק כלל אבל היכא דהנזק ברור רק דהו"א דנזק זה פטרתו התורה בזה אזלי' לחומרא דספק איסור הוא. ולפי"ז כיון דפושע מזיק הוא והנזק הוי ודאי רק דמסופק לנו בתשלומין אי חייב בבעלים ובזה מחמרינן מספק. והנה בדברי הרשב"א י"ל טובא ויבואר במק"א. ובעיקר דין פושע אי הוי כמזיק כבר האריכו בזה האחרונים. ועל חילוק המלמ"ל בפ"ב משכירות דאדם המזיק בשוגג לא הוי מזיק רק פושע הק' הג' מהרמ"ז בישועי"ק אור"ת סי' ש"ו בהא דמתני' גיטין נ"ג דמטמא כו' במזיד חייב בשוגג פטור ובש"ס, מהדר אמאי במזיד חייב ובשוגג פטור והרי בש"ס חולין מ"א מוקי מתני' בי"ל שותפות בגוה ושותפין הוי בבעלים כסעי' ז' ולכך בשוגג דהוי רק פושע לכך פטור משום פשיעה בבעלים ובמזיד דהוי מזיק חייב לדעת המלמ"ל בשם הראב"ד שם דמזיק בבעלים חייב. וי"ל לפמש"כ המחנ"א הל' שמירה סו' ל"ו דבחפץ מיוחד לא הוי בבעלים לענין זה והכא לא הוי שותפים רק בדבר זה וי"ל עוד. ובזה נ"ל להעיר במש"כ הח"ס חאהע"ז סי' י"א בישוב דברי הרי"ף ב"מ דבעבד לא משכח"ל בעליו עמו דא"י להשאיל עצמו בלא רשות בעה"ב ואין זה מספיק דהא בעליו עמו הוי אף בכ"ש כמו אשקיין מיא וכדומה דאין קפיד הבעה"ב בכך:
סעיף י"ג. ואם הדבר תלוי בשניהם כו'. המקו"ח סי' תכ"ט הק' דהא ביומא דכלה תרויהו אינם יכולים לשנות וחילק דע"כ מיירי ברב הלומד בחינם והנאת שניהם שוה אלא דביומא דכלה שרק שואל כענין ומשיב לא נהנה מהתלמיד ועפי"ז העלה ברב הלומד בשכר שכור הוא לעולם. ובזה י"ל קצת לשון הש"ס דאיקפד רבא ואמר לאפקועי ממוני קא בעיתו. והק' המפ' למה איקפד אם הדין כן הוא. וי"ל דה"ק לאפקועי ממוני שאני נוטל בשכרכם קא בעיתו שאתם מחפשים עצות היאך לפטור הלא אני לומד עמכם בחינם, וראיתי בספר צמח מנחם שהק' על המקו"ח שחידש דבהנאת שניהם שוה לא הוי שמירה בבעלים מדברי הראב"ד בהשגות פכ"א מאישות שכתב מפני שהוא שמב"ב שהוא שכור לה בכל שעה והא גם שם יש הנאה לשניהם דכשם שהוא משועבד לה כן היא גם משועבדת לו ועוד משמור לו ואשמור לך דפריך ואמאי שמב"ב היא. וכתב ליישב עפ"י דברי המפ' בטעם הפטור דשמב"ב דהו"ל לשמור בעצמו משא"כ בדבר התלוי בשניהם. ואין לבנות יסוד על טעם זה כמש"כ לעיל דאין זה כלל בכל המקומות דהא אף שהבעלים שכורים שלא במקום חפצו ג"כ פטור אף דל"ש טעם זה דהו"ל לשמור וכאן בודאי ל"ש טעם זה דהא טרוד הוא בלימודו וא"י לשמור. ואף דיפה כתב חותני זצ"ל בס' תפארת יעקב לתרץ דודאי בשני דברים המיוחדים שדבר זה נצרך לזה וד"ז נצרך לזה פשיטא דהוי שמב"ב שכ"א משועבד לחבירו לטובת חבירו בלבד משא"כ בדבר אחד ששניהם הנאתם שוה בו וכ"א משועבד לחבירו כמו שחבירו משועבד לו בזה שפיר כתב המקו"ח. אבל בעיקר דבריו היה נ"ל דלכאורה מצות ת"ת היאך שייך בזה לומר השתעבדות שהוא משועבד לו וכי עושה משום השתעבדותו לחבירו הלא עושה מצד המצוה עליו ללמוד לחבירו וע"כ משום דכי יכול לאשמוטי ממסכת למסכת כמ"ש רש"י להנאתו שלא ישכח זה הוי השתעבדות דהא המצוה יכול לקיים בכל אשר ילמוד וכן הרב לחלמיד אם ביומא דכלה שהוא אינו יכול לשנות לימוד בזה הוא משועבד דהא המצוה יכול לקיים בכ"מ שהוא לומר. ועפי"ז א"ש דברי הרא"ש דבתרויהו אינם יכולין לשנות והנאת שניהם שוה שוב הדרינן לסברא זו דבמצות ת"ת אין שייך השתעבדות וזה שי"ל בטעם הרי"ף שהשמיט כל השו"ט בזה ועמד ע"ז בלח"מ פ"ב משאלה [מדוע לא הק' על הרי"ף שהשמיט דין דפחות משו"פ ושני פרות ופרוטה] דס"ל דאין זה השתעבדות וכמ"ש. ובאמת צ"ע בשאל האב מבנו והבן עמו במלאכתו אי שייך כאן הפטור דשמב"ב דהא אינו עושה מהשתעבדותו אלא מהשתעבדות התורה במצות כיבוד ועיי' חירע"א אור"ח סי' י"ד ומש"כ לעיל סי' רצ"א בעובדא דב"מ מ"ב באשלמינהו לאימיה. שו"ר לאח"ז במע"ת שגם הוא הק' על המקו"ח משמור לי ואשמור לך וחילק כמש"כ. אלא מה שהק' עוד מיומא דכלה דאינהו שאילי לו דמוכרחין ללמוד הל' רגל. תמיהני דהא המקו"ח עצמו הק' מזה ותירץ. שו"ר שהסברא שכתבתי עדיין צ"ב דהא ביומא דכלה דא"י לשנות הוא ג"כ מחמת שיעבוד התורה שמצוה עליו ללמד להעם אשר יעשון. ומש"כ בהג' וכן הדין בש"ץ כו' וכתב הנתי' דוקא בשעת התפילה. מדוע לא הביא מש"כ הדרישה שהוא שאול לעולם וכן הוא בסמ"ע. והנה ז"ל הרמב"ם פ"ב משאלה הרב שהוא מקריא מרצונו לחלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכת שירצה והם היו קבועים לבא תמיד ונשמט להם ממסכת למסכת הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול להם וביום הפרק שהכל באים לשמוע ענין אותו מועד ה"ה שאול להם והם אינן שאולין לו. הוסיף הרמב"ם גם העת מה שלא נזכר בשו"ע ובדברי הרמב"ם א"ש מאוד לשון הש"ס דאמר ולא היא כו' דבמאי קא הדר בו ממאי דקס"ד מעיקרא וכי רבא פרט ואמר איזה עח שהוא שכור להם. אלא דממה דקאמר רבא דאילו אנא כו' משמע דעיקרו הוא מה שיכול לשנות ממסכת למסכת ובזה לבד דיו שלא יהא קרוי נשאל להם אף שמסור להם בכל עת שירצו וע"ז קאמר ולא היא אלא כביומא דכלה דתרויהו איתנהו בו שאינו יכול לשנות כלום לא העת ולא הסדר. ובזה י"ל במה דאיקפד רבא ואמר לאפקועי ממונא קבעיתו דזה היה הויכוח ביניהם דתלמידיו סברו דעיקר הוא העת וכיון שהוא מסור להם ללמוד בכל עת שרוצים הוי שאול להם וזש"כ רש"י שיושב ומלמד לנו תורה כל היום דלאו כל היום ממש קאמר אלא בכל עת שאנו רוצים וע"ז איקפד רבא ואמר וכי לאפקועי ממונא קא בעיתו דלעולם לא אעשה מאומה לביתי כי תמיד אני שאול לכם לדעתכם אולי תרצו באותו שעה ללמוד ואף גם לדעתכם עכ"ז אין זה נקרא שאול לגמרי כיון שאני יכול לשנות לכם ממסכת למסכת. אלא שלשון הרמב"ם שכתב ונשמט להם ממסכת למסכת צ"ב דהא כבר כתב ואיזו מסכת שירצה וע"כ צ"ל או שכונתו דדוקא שכבר נשמט להם ממסכת למסכת והתלמידים הסכימו או שכונתו דדוקא בעת שנשמט להם ממסכת למסכת אז אינו שאול להם אבל אם לומד עמהם מסכתת הסדר אף שיכול לשנות אם ירצה עכ"ז הואיל ועתה אינו משנה הוי שאול וצ"ע:
סעיף י"ד. ושכרה שלא בבעלים. מזה הק' המחנ"א הל' שומרים סי' כ"א על המרדכי שכתב דאין המעשה משתנה בחליפת הדברים דהא פירש"י כאן וקודם: שהחזירה חזר ושכרה כו' דמוכת דהמעשה משתנה בחליפת הדברים. והנה פשטות דברי רש"י משמע דלאחר שכלו ימי השאילה וא"כ לא הוי אלא ש"ש כדלעיל סי' שמ"ג אלא דבש"מ מפרש דברי רש"י דשכרה קודם השלמת ימי השאלה הראשונה.
אבל יש עוד פירוש הראב"ד שם ששכרה בפעם אחת כששאלה ועל השכירות שאח"כ ויש עוד פירושי הראשונים בזה עיי' ש"מ. ועיי' הג' אשרי שנסתפק בשכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים והדר שאלה שלא בבעלים והפוס' לא הזכירו מזה:
סעיף ט"ו. י"א כו'. אף שלכאורה אינו מובא בטור דעת החולקין אלא שעל קושית התוס' מלעיל צ"ו חילק במע"ח דשם מסתמא מוחל שכירות דמעיקרא ומחזיק שכירות דעכשיו שהוא בבעלים וכן מצאתי בש"מ שמחלק כן. והראב"ד שם מחלק באו"א אבל בכל ענין יש שחולקים. ומש"כ הב"ח דה"ה שאלה ושאלה ול"ד שכירות כ"כ הרא"ש בש"מ וכ"מ מתוס' צ"ו ע"ב ד"ה דאגר ע"ש: סעיף י"ח. לוקח בהמה כו'. עיי' קצוה"ח שהק' לדעת הרמב"ם פכ"ג ממכירה. ונראה שכבר עמד בזה הראב"ד וכתב בש"מ דלוקח לפירות קאמרי' דאי בלוקח הגוף הוי לא הוי מחייב בנזקי ממונה וקיי"ל שאם חפר בה בורות שו"מ חייב. אלא שצ"ע ממש"כ הראב"ד בהשגות פכ"ג ממכירה הל' ו' ע"ש ומה שהק' הב"ח מובא בבהגר"א. אבל הא הרא"ש שם כתב משום דנתבטל המתנה למפרע ונעשה גזלן כשלא קיים התנאי והכא כשלא החזיר לא נתבטל למפרע הקנין אלא ממילא מיהדרה ליה ואולי זה כונת הקצוה"ח וקיצר: