אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שלו

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שלו

סימן שלה

סמ"ע ס"ק א'. ע"ל סי' ל"ז כו' כו' והש"ך השיגו וישב כונת הרמ"ה על סוף הברייתא אבל עדיין אינו מיושב מ"ט אינו יכול לתבוע מהראשון ששכרו. ומצאתי בתי' הרמ"ה ב"ב מבואר להדיא כמ"ש הש"ך בכונתו ושם הביא סוף לשון הברייתא והק' מ"ש מההיא דשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם ומחלק דשאני התם דאגריה לזמן קצוב אדעתא דמיתב ליה שכר ידוע דכי קא נחית לאו למשקל מפירי דארעא קא נחית אלא אדעתא דמשקל מההיא גברא דאגריה קא נחית ואפי' מגלימא דעל כתפיה בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא ולהכי נותן לו שכרו משלם אבל הכא לאו למיתב ליה אגרא מביתיה אחתיה אלא למשקל חלקא בפירי דארעא קא נחית וכי היכי דאי הוי בה תיוהי או אונס אחריני אינו חייב הבעה"ב לשלומי ליה ה"נ היכי דאפקוה מיניה בדינא לא מיחייב לשלומי ליה הרי מבואר כונתו להדיא:

סעיף ב'. והוא שעשה משיכה. בהג' החדשות הק' מסי' קצ"ט סעי' ב' דמלוה קונה במכר ושפיר י"ל דהפועל קני ליה בשכר שמגיע לו דל"ג ממלוה הבאה מחמת מכר דקני. ולפמש"כ הסמ"ע שם בשם הה"מ דעשאו כאינו המכר הראשון בעין ומטעם חליפין לק"מ דבשכירות ל"ש זה והמע"ח הק' אמאי אין שומעין לו הא לא גרע משומא דהדרה הא שומת מטלטלין לא הדרא כמ"ש הטור סי' ק"ג ועוד י"ל. והנה הקצוה"ח הק' קושיא עצומה בש"ס קי"ח ע"ש. וראיתי במע"ח כתב לחלק דאע"ג דהבטה קונה לא יוכל להקנות לחבירו ע"י הבטה שלו ולא ביאר טעמו ממ"נ אם הוא קנין שקונה בזה לעצמו מ"ט לא יוכל להקנות ג"כ. ובשו"ת ר"ב סי' י"ז מסביר קנין דהבטה לדעת רש"י ריש ב"מ דראיה לחודה קניא משום דכל דבר דאתי מכח העושה וע"י מעשיו נעשה הדבר ממילא הוא שלו כמו בגידול שדה ופירות דקל אף אם יחשוב בעל השדה שהגידולים יהא של פלוני ואינו רוצה ליטלם לעצמו מ"מ ממילא הם שלו כל עוד שלא הקנה השדה והדקל והפירות בקנין גמור. והוא הטעם בקנין הבטה דרש"י דייק וע"י נשמר והוא מטעם שנשמר ע"י טרחתו ואינו הולך לאיבוד כדרך כל הפקר וכיון שהקנין של הבטה הוא משום שע"י מעשיו מתקיים הדבר ונשמר ע"י הנה ממילא הוא קונה ע"י הבטה אף שאינו מתכוין לקנות כלל וקנין זה ל"ש רק לדידיה דמאיליו הוא שלו אבל ל"מ לאקנויי לאחריני והוא הסבר נאה. יעוד י"ל בעיקר קושית הקצוה"ח עפ"י מש"כ התפארת ירושלים ריש ב"מ בישוב קושית תוס' שם על רש"י דקנין ראיה ל"מ רק דהכניס לרשות כמו גבי הפקר דכבר יצאת מרשות הבעלים ול"מ במציאה עפ"י חילוק הנתי' הידוע ולא אמר שם רק הבטה בהפקר קניא. וא"כ י"ל דיתרץ דלעיל מיירי בשכרו ללקט מציאות ובזה ל"ק ראיה לחודא ועיי' שו"ת רע"א החדשות סי' קי"ב מש"כ בזה. ובקנין הבטה עיי' שעהמ"ל פ"ב מנדרים ומלמ"ל הל' שקלים וי"ל בזה, והנה הב"י כתב דמ"ש הטור בשכרו סתם הוא כדעת התוס' אבל מדברי הרמב"ם והרא"ש אין הכרע. ותמיהני דהא מבואר דעתם בסי' של"ט לק' בטור ובדעת רש"י מחולקים הב"י וב"ח ופרישה ע"ש אבל הרשב"א בש"מ כתב להדיא דגם בסתם שכרו עליו וא"י לומר טול מה שעשית בשכרך. והנה הש"ך כתב מהמרדכי דבמידי דאכילה שומעין לו ולכאורה קשה דא"כ הו"ל בש"ס לתרץ דברייתא דשומעין לו מיירי במידי דאכילה ומצאתי אח"כ בהג"מ שהק' כן אבל למ"ש הש"ך דדוקא כששוה שיעור השכירות י"ל כמ"ש התוס' שם דלא הוי חידוש כ"כ אבל דברי הש"ך צ"ע:

סמ"ע ס"ק ט'. ואע"ג דלעיל כו' י"ל כו' עיי' ט"ז שהשיגו מהסוגיא. באמת מובא בנמוק"י מחלוקת בזה. דעת הרשב"א כהסמ"ע דבפועל לא בעינן פינן ודעת הר"ן כהט"ז. אלא דהרשב"א כתב שם מטעם אחר דבפועל דרכו תיכף לפנותם ומשו"ה ידע דיפנה תיכף:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה