אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שיב

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שיב

סימן שיא

סעיף א'. אפי' נפל ביתו. והק' בקצוה"ח מתוס' ב"ב ה' וכ"כ בתוס' ב"מ ק"ב ע"ב. והנה בדרישה בשם רש"ל וכן בבהגר"א הבינו דתוס' חולקים על הרא"ש אבל בחי' מהרמ"ל שם כתב בכונת תוס' דהשוכר לא ירצה לדון עמו ומוטב לומר כן מלעשות מחלוקת. ובשו"ת גאוני בתראי סי' מ"ב פירש הב"ח כונתם דהוא מעלה כך בדעתו מי יימר דמחייבי לו רבנן להיות עומד בחוץ אעפ"י דהאמת אינו כן ועיי' תו"ת והג' מצפה איתן ב"מ שם. ומש"כ בהגה ואם היה ממושכן כו' עיי' מפרשים. וכ"ז הוא לגירסת הרא"ש בירושלמי דהוי ביתיה ממושכן אבל יש מהראשונים דגרסי ברתיה וא"כ היה סכנת נפשות וכן גריס בעיטור ועיי' ש"מ מובא דיעות המפ':

סעיף ב'. חייב להשכיר לו בית אחר.

עיי' נתי' ועפי"ז העלה בסי' צ"ה דאף אם משך המוכר אינו משלם רק כשעת הגזילה אבל אם קנהו בק"ס ומעות ומכרו לאחר חייב לשלם לו כל המנה. אבל ראיתי במהרשד"ם סי' כ"ח באחד שעשה מעמד עם אחד להעמיד לו עורות בסכום כו"כ ואח"כ מכרו לאחר וכתב אחר שהוכחנו שבתורת חיוב יכול אדם להתחייב בדשלבל"ע נמצא דבשעה שמכר העורות גזלן משמעון וחייב ליתן לו הערך כשווין כשעת הגזילה כי משנה שלימה שנינו כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה והוא דלא כהנתי' וצ"ע. כעת בא לידי שו"ת רדב"ז ומצאתי שם בדבר שכתבתי בהגה סעי' הקודם ושם בסי' קמ"ג ח"ד ביאר הדבר בארוכה וכל מה שעמדו המפ' בזה. ודעתו נוטה דאפי' שכר לו לזמן קצוב ואינו מוצא למכור אלא ע"מ שיוצא דמוציאין אותו ומוכר את ביתו לפרוע חובו ובדאיכא צערא דגופא כו"ע מודו. ואף גם בהעני ומוכר למזונות חולק על המרדכי ודעתו דיכול למכור דעדיף מנפל וכן במוכר לנדונית בתו ע"ש בארוכה והמפ' לא הביאו דבריו ועיי' עוד שם חלק א' סי' תי"ג חידושי דינים בזה. ומש"כ הש"ך ס"ק ב' מתשו' רמ"א ועיי' נתי' דאפי' חולי המתדבק. הנה שם בתשו' מסיק דדוקא שהשוכר אין מוצא בית אחר לשכור אבל במוצא לשכור ועדיין לא נכנס לבית יכול לומר לו לך ושכור במק"א:

סעיף ז'. אינו יכול לצאת כו':

עיי' פח"ש ונחל"צ מש"כ על השעמ"ש. והנה מש"כ בשם התוי"ט לחלק בין פסקי הרא"ש. אף שכן כתב הפ"מ בירושלמי פאז"נ הל' ג' משום דבשדה הריוח מצוי וידוע והוי כמאבד בידים. אבל המחנ"א הל' גזילה סי' י"א חילק בין שבת דאדם לבהמה וממונו ועיי' קצוה"ח סי' של"ג ס"ק ב' ולחילוק זה ה"נ פטור. והנמוק"י פאז"נ שכתב טעם דשדה משום דנהגו לכתוב. משמע נמי דלא ס"ל חילוק זה. והנכון מש"כ בחילוק הב'. וחותני זצ"ל הסביר יותר דהכא משום תקנה שתקנו רז"ל בעניני שכירות שהמשכיר והשוכר צריכים להודיע זל"ז ואם לא הודיעו איהו דאפסיד אנפשיה והוי כאילו התנו מתחילה להתחייב בזה ולא מטעם מזיק. ומש"כ בערוך השולחן דה"ה המשכיר כה"ג א"י להוציאו באמצע השנה. כ"כ המהרשד"ם סי' רצ"ו רמזו הש"ך כאן:

פת"ש סוס"ק ו'. וי"ל דה"ה במשכיר קרקעותיו, וזה דלא כהקצוה"ח לק' סי' שי"ט ע"ש. ולמש"כ הג' אשרי מובא לעיל סי' ר"ז דמטלטלין הוא משום מוחזק א"כ בשכירות קרקע דהמשכיר הוי המוחזק כמ"ש בסעי' ט"ז א"כ ליתא לדברי הקצוה"ח ועיי' מש"כ בזה לעיל סי' כ"ז ולק' סי' שי"ט: סמ"ע ס"ק ט"ז. נראה דה"ה כו'. לכאורה סוחר א"ע למש"כ בס"ק ו' וכן הק' בנתי' ובפרישה ביאר יותר דסתם שכירות שלהם היה לל' יום. ואולי י"ל בכונת הסמ"ע ס"ק ו' דלא כמ"ש הט"ז וש"ך בכונתו. וגם שלא יהיו דבריו נגד ש"ס ר"ה ז' ע"ב דלא טרח למיגר פחות מל' יום י"ל דכונתו דאם שכרו סתם ולא הזכיר כו"כ לחודש מוציאו יום א' או פחות לאחר ל' יום אא"כ יפרש בכו"כ לחודש כמ"ש הה"מ דאז גלי דעתיה דלכמה חדשים השכיר לו וכמ"ש הסמ"ע. ומש"כ ראיה מסי' רי"ב הוא רק לדוגמא דידו על העליונה לומר שלא נתכוין ליותר וה"נ ליותר מל' יום:

סעיף ט"ו. שהקרקע בחזקת בעליה. ובשוכר שהשכיר לאחר למשך זמן שכירותו אי מיקרי שוכר הא':

לגבי הב' בעלים לענין ספק. חקר בזה הפרי תבואה והעלה דלא מיקרי בעלים ועיי' שו"ת פרי יצחק סי' י"ד מש"כ בזה. ומש"כ בהגה אבל מי ששכר מלמד כו'. עיי' בהגר"א דמחמת דגלי דעתו דמחמת השכירות הוא מלמדו. ועוד שאין האב חייב לשלם כו' והם שני טעמים. אבל בד"מ בהעתק לשון הרשב"א מחלקם לג' טעמים א' מפני שהוא קרקע ועוד שלמד מדעתו ועוד שהמלמד בן חבירו של"מ א"צ לשלם לו. ועפי"ז הק' הקצוה"ח דהא המלמד הוי בעצמו מוחזק. ולמש"כ הגר"א דלא מחמת מוחזק הוא א"ש וכן הוא באמת בתשו' הרשב"א דהשואל רצה לומר דאוקי המלמד בחזקתו והשיב הרשב"א דל"ד לקרקע דבחזקת בעליה עומדת אבל מלמד כיון שמשכירו לשנה והוא מלמדו י"ג חודש שלא מדעת האב הרי גלי דעתו שמחמת שכירות השנה מלמדו ועוד שהמלמד בן חבירו של"מ א"צ לשלם. הרי דלא כתב רק שני טעמים ולשון הד"מ מגומגם. וביותר במש"כ בטעם הב' ועוד שהמלמד שלמד עמו מדעתו אעפ"י שגלי דעתו שמחמת שכירות השנה לומד עמו א"צ לשלם לו. והוא תמוה מאי אעפ"י. ומש"כ הקצוה"ח דהרשב"א לשיטתו בסי' של"ה ע"ש בט"ז וש"ך וצ"ע. וראיתי מובא שהמנהג בווילנא לפשר חודש העיבור לחצאין הן בדירות ומשרתים הן שט"ח וש"ד:

סעיף י"ז בהנה. ואפי' השוכר אומר כו'. כן הוא דעת הרשב"א אבל הרמ"ך בש"מ פסק דשומעין לו וכן מצאתי ברדב"ז ח"ג סי' תרכ"ג כהרמ"ך. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ל"ג בשם הנמוק"י לא היה לו לכתוב כן בדעת הרמב"ם דהא הנמוק"י כתב שאין כן דעתו. ומש"כ בפת"ש ס"ק י"א עיי' נתי' בשם המחנ"א ובשו"ת שאילת שלום סי' י"א האריך בדבריו ולמעשה מסיק דקשה להוציא מיד המוחזק בהקדים לו שכר וטוב שיתפשרו ועיי' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור ובגליון הגרע"א שם ובחוו"ד יור"ד סי' קע"ב מזה. ומש"כ בהגה הא' ואפי' בנאו כו'. עיי' מש"כ בזה בשו"ת שער אפרים סי' ז' בטעם המחבר שהשמיטו:

סמ"ע ס"ק ל"ז. וגם דקדק לומר כו' ללמדינו כו'. ובשו"ת רדב"ז חלק א' סי' כ' כתב מתחילה לדון דהבעה"ב נדחה ושוב פסק דמסתברא דאינו נדחה ואפי' אם הדבר ספק המע"ה והשוכר נדתה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה