בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שח
סמ"ע ס"ק ג'. כיון דבהמה עומדת כו'. הרשב"ם ב"ב ע"ח ע"א ד"ה כומני כתב דכלי רכיבה אינם מכורים דסתם תמור לרכיבת אנשים קאי וכ"כ שם הנמוק"י. והי"א שמביא רמ"א הוא מהנמוק"י ושם כתב דאין עומד לרכוב עליה אשה. וצ"ל דדוקא בסתמא י"ל כן ולא כששכרו בהדיא לרכיבה. ולדינא צ"ע דהרמ"ה בחי' ב"ב כתב שם דבא"ל לרכיבה אני לוקחו ד"ה דכומני אינו מכור ועיי' בט"ז לעיל סי' ר"כ:
סעיף ב'. מעוברת ומניקה. הרי"ף השמיט מסקנת הש"ס עיי' לח"מ פ"ד משכירות וכן מלשון הרא"ש אינו מוכרח עיי' פ"ח. ואולי מפרשים דמה דאמר שם אמר אביי ש"מ כו' פליג אר"פ וס"ל דמעוברת כבידה ממניקה ופסקו כאביי. וצ"ע היאך הדין במניקה תאומים ועיי' שו"ת מהר"י ברונא סי' קט"ו. עוד צ"ע אם דוקא כשיעור הנקה הרגילות או אפי' דו"ה שנים כיון דצריך לאמו:
סעיף ג'. בכל מלון ומלון. ואי שכיח למיזבן בחצי היום כתב הב"ח בשם רש"י ותוס' דאינו נוטל אלא עד חצי היום. ותמוה מש"כ הפרישה דבכה"ג נוטל על כל היום נגד התוס' שכתבו להדיא איפכא. אך המע"ח שם מפקפק הרבה בטעם התוס' ואולי כן דעת הפרישה. ומ"ש הב"ח שאפי' המזונות הרבה ביוקר למקום שהוא הולך ג"כ אסור כ"כ להדיא בריטב"א. ומ"ש הסמ"ע ס"ק ו' דאי בגדיו הא פשיטא אבל הריטב"א מפרש דקמ"ל שמניח עליה כסות שצריך ללבוש בעיר שהולך שם:
סעיף ה'. אבל נותן הוא שכר התוס'. זהו לשון הרמב"ם. והנה בטור מובא דעת הרא"ש והרמ"ה בחיוב נזקי אדם ובביאור דברי הרא"ש שכתב ולית הילכתא כרבא נחלקו המפ' הפרישה והט"ז פירשו דלית הילכתא כרבא לענין תשלומי התוס' כלל ולדידהו צ"ל אחת משתי אלה או דהרמב"ם חולק על הרא"ש ורמ"ה או לחלק בין אדם לבהמה כמ"ש הב"ח. אבל הב"ח וכן המע"ח פירשו דלית הילכתא כרבא דבעי שיעור אלא אף בפחות מכשיעור משלם נמי על התוס'. ולפי"ז הרמב"ם אין חולק עליהם. והגר"א כתב באות ה' דלית הילכתא כו' הרא"ש שם. והוא כפי' הב"ח. וא"כ תימה קצת על סתימת המחבר בסעי' ז' ולא כתב בענין תשלומי תוס' כלל וביותר החידוש דאף בפחות משיעור דהא הריטב"א בש"מ חולק וס"ל דפטור בפחות משיעור וכן הרמ"ך נשאר בצ"ע בזה ויותר היה נכון לומר בדעת המחבר כפי' הפרישה וט"ז דלרבא בתשלומין וליתא. וע"כ סתם בסעי' ז' ומה דפסק כאן כהרמב"ם ע"כ צ"ל כהב"ח דחילוק יש בין אדם לבהמה ואין לומר דס"ל דפליג הרמב"ם דא"כ לא הוי פסיק כותיה במקום החולקים שמביא הטור. ואולי ס"ל להגר"א דלכך לא מפרש בסעי' ז' מדיני תשלומין דפשיטא היא דע"ז אין חולק כמ"ש הב"ח אבל דחוק הוא דהמחבר הו"ל לפרש לאפוקי מאינך המפרשים וצ"ע: סעיף ז'. הכתף שהוסיף כו'. הקצוה"ח הביא קושית הרמב"ן ומש"כ הוא לחלק דחהו בנתי'. ולכאורה היה א"ל עפ"י המחלוקת של הרמב"ן והג"מ בסוס"י קע"ו דדעת הג"מ דהוי כשואל עליו ולדידהו ל"ק קושית הרמב"ן והרמב"ן שהק' כן הוא לשיטתו דס"ל דאין דין שואל עליו. אבל כבר הק' המגיה בבשמים ראש סי' קס"ג על סברא זו ע"ש. והנכון מש"כ בזה בשו"ת בר"י סי' ק"ד לחלק דהיכא דהפועל לקח בעצמו על כתיפו והוזק אח"כ או נחבט לאלתר הוי רק דינא דגרמי שהטעהו והוי רק גורם דפטור מד' דברים. אבל כשהבעה"ב הטענו בעצמו על כתיפו והוסיף המשא הוי גירי דיליה והוי כהזיקו בידים והרמ"ה בטור שכתב דפטור מד' דברים מיירי שלא הטעינו בעצמו רק הפועל לקח בעצמו המשא על כתיפו והוי כמראה דינר לשולחני. ולפי"ז אפי' הוי בבעלים דפטור מדין שמירה מ"מ חייב בשוכר בהמה והוסיף במשא דהוי אדם המזיק וגירי דיליה. ומש"כ בהגה ואם החמור עומד להשכיר לא הוי גזלן וכתבו הנתי' והקוצה"ח דאינו חייב באונסין אבל מ"מ חייב בממ"מ ודמי לדק' סי' שס"ג. ולכאורה שם הא מיירי בשקליה בע"כ כדמשמע מפרש"י אבל הכא דמיירי בסתמא אמרי' דמסתמא ניחא ליה כיון דעומד לכך. שוב מצאתי במחנ"א הל' גזילה סי' ט"ו דתלי דין זה במחלוקת הראשונים שם דלרש"י דפירש דשקליה בע"כ י"ל דבנד"ד פטור לגמרי אבל הרמב"ם מפרש שם שלקח שלא ברשות וחשיב ליה גזלן גם בנד"ד הוי גזלן ונהי דל"ח גזלן לגמרי מ"מ חייב בממ"מ ודייק דהתה"ד ס"ל דגם בממ"מ פטור דלא כמ"ש הקצוה"ח ונתי' בדעתו. ובזה נכון גם דיקדוק הקצוה"ח ברש"י שם שכתב דהו"ל כגזלן משום דלרש"י שם מיירי דשקליה בע"כ. ומש"כ הסמ"ע לחלק מסי' רע"ד. היש"ש פ' הכונס כתב בדעת הרא"ש [לשיטתו דהרא"ש חזר בו בעובדא דגדישים] שהוא דעת החולק בסי' רע"ד דלדבריו בהיה לאחד חמור העומד להשכיר כו' כעובדא דתה"ד חייב באונסין דהוי שוכר של"מ דהוי גזלן וכן המחנ"א השיג על התה"ד דנהי די"ל רשות ליטלה ולהציל את שלו ול"ח גזלן מ"מ אם נאנסה מחמת מלאכה חייב באונסין ורצה נוטל שכרה או פחתה: