אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שא

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שא

סימן ש

סעיף א'. ומ"מ ש"ש מפסיד שכרו. נראה מפרש"י הטעם דאף בכל הני דעתו להשתעבד בחיוב שמירה כמו בעלמא אלא דהתורה פטרתו מגזה"כ וא"כ לענין השכירות מהני שיפסיד אף בגנו"א.

ועיין נתי' סי' ש"ג ס"ק ג' דמטעם א"י אם נתחייבתי הוא ועיין שעמ"ש סי' ס"ו ס"ק ל"ג. והנה בש"ש שלא שמר ונאבד ושילם אם מפסיד שכרו יש לחקור לפמ"ש הקצוה"ח דכל שומר יש עליו שני חיובים הא' עצם הפעולה מה שמחויב לשמור והב' קבלת אחריות שעומדים ברשותו וא"כ אף שלא קיים התנאי דלשמור מ"מ יש לו שכר על האחריות. וראיתי בשו"ת עולת שמואל סי' נ"ג שהעלה דאין לו שכר משום דעיקר השכר הוא על השמירה אמנם מ"מ כשבא לשלם צריך לנכות לו שכרו דהא אם היה שומרו היה צריך לשלם לו שכרו ואם הפקדון שוה מאה והשכר שמירה היה י' א"צ לשלם לו רק צ' דהי' היה צריך לשלם לו. ובשו"ת יהודא יעלה חחו"מ סי' רי"א העלה ג"כ דפטור בכה"ג והביא ראיה ברורה לזה מעובדא דסו"פ השוכר את האומנים דרבב"ח אזיל בתר דינא ושקיל גלימיה ועכ"ז לא שילם להם שכרם ורב כפו לפמשה"ד אבל מדינא משמע דפטור ויש לדחות די"ל דהגלימא לא היה שוה כשיעור ההיזק. אלא מרש"י דף נ"ח משמע כן שכתב שהרי נשתעבדו לשמרו מגו"א וע"מ כן היו נוטלין שכר והרי לא השלימו מלאכתם. ולא פירש לפי שאין משלמין לו דמי הפקדון מגזה"כ להכי פשיטא להש"ס דמפסדי שכרן אלא אפי' לולא גזה"כ שפטרן בהקדש שהיו משלמין דמי הפקדון ג"כ מפסדי שכרן מטעם דלא השלימו התנאי. ועיין בהג' חש"ש:

ב"מ נ"ח מש"כ רבני מו"צ דווילנא ובדברי גאונים כלל צ"ו סי' ע"א: סעיף ד'. אם קנו מידם. עיין תוס' ב"מ נ"ח שני תירוצים למה לא אמרי' כאן בההיא הנאה כו' ועיין קצוה"ח כאן ולעיל סוס"י רצ"א. והרא"ש בש"מ מתרץ דבהקדש לא אמרי' בההיא הנאה דקא מהימן לו דבדילי מיניה אינשי והכל נאמנים עליו. ובזה י"ל בהא דב"ב ט' ע"א ואין מחשבין עם גבאי צדקה ואעפ"י שאין ראיה לדבר כו' ועיין רש"י ותוס' מ"ט אין זה ראיה גמורה. והרמב"ם פ"ט ממ"ע מביא דינא דש"ס והראיה מהכתוב ועמדו ע"ז במפ'. עוד הק' דבש"ס מביא הפסוק מקאפי' י"ב במלכים ב' שנאמר ולא יחשבו כו' ושם בקאפי' כ"ב כתוב אך לא יחשב אתם כו' והרמב"ם מביא פסוק זה דלא כמ"ש בש"ס. ובשו"ע יור"ד סי' רצ"ז כתב המחבר כלשון הרמב"ם ומביא הפסוק שמובא בש"ס דלא כלשון הרמב"ם. וי"ל דפשטות הכתובים ובדה"י מורים שהיו שם שני מיני כספים. תרומת השקלים לבדה"ב. ולחדש הבית שלח את הלוים לאסוף נדבות וכן ביאר שם הג' מלבי"ם.

ובקאפי' כ"ב מספר בקצרה אשר אספו שומרי הסף היינו כל הכסף הנקבצים והפסוקים דקאפי' י"ב וכ"ב הכל מענין אחד המדברים משני מיני הכספים ועל שניהם הוא אומר ולא יחשבו ושפיר אמר דראיה גמורה אינה כיון דמעורבים בהם גם מעות השקלים ועל השקלים דהוי מעות הקדש הכל נאמנים דבדילי מיניה. והנה הקצוה"ח הק' בהקדש ל"ל קנין ישתעבד באמירה גרידא דאמל"ג כמסירה להדיוט:

ולק"מ דמצד אמירה לגבוה הוי כנדר ליתן אם נאבד או נגנב לשלם להקדש אבל לא נשתעבדו נכסיו ואם מת אין היתומים צריכים לשלם והוא עצמו יכול לישאל ע"ז. ובשו"ת מהרי"א סי' רל"ז מתרץ עפ"י דעת הר"ן קדושין מובא בבדה"ב יור"ד סי' רנ"ח דדוקא כשהריוח מיד בשעת אמירתו וקבלת אחריות ליכא ריוח מיד ועיין הג' חש"ש מש"כ בזה:

סעיף ו'. מי שהפקידו אצלו כו'. לעיל סי' רצ"ב סעי' ט' ודוקא שהיה ממון כו' והוא מהרשב"א ובחי' הרשב"א ב"ק קי"ז הק' מסו"פ החובל דאביי גופיה פטרו מטעם מעות עניים ונשאר בצ"ע ועיי' מחנ"א הל' שומרים סי' ט"ז מש"כ לתרץ. ולולא דבריהם היה אפשר לומר דהעובדא בש"ס היתה בגבוי לשבוי ומת והרשב"א והרא"ש מחולקים בגבוי לשבוי ומת אי זכי בהם יורשיו מובא ביור"ד סי' רנ"ג סעי' ז' ורבא פטרו דס"ל דלא זכי בהם יורשיו וכן הלכה עיי' בהגר"א שם ואביי ס"ל דזכי בהם יורשיו ולכך פריך מציל עצמו בממון חבירו הוא. עוד י"ל דהיו קצובים כמה ליתן לכ"א מהעניים אבל העניים לא היו ידועים עוד ופטרו רבא דס"ל דתרתי בעינן קצובים וידועים וכן פסק הה"מ מובא בב"י כאן ואביי ס"ל דבחדא סגי והוי ממון שיש לו תובעים. ובפ' החובל דפריך על ר"י משום דסבור דלעניים דעלמא הוי וא"ל ר"י דלעניי דפומבדיתא הוי ידועים וגם מיקץ קייץ להו אבל אביי לא ס"ל כן כר"י וסגי לדידיה אף בחדא ידוע או קייץ. ובסמ"ע ס"ק כ"ו כתב שם דקדק וכתב כו' כו'. כן פירשו בתוס' שם דמיירי באמיד ובש"מ יש מפרשים דהיה עני. וי"ל דתליא בזה אי מחויב לצאת יד"ש. החוו"י כתב דחייב לצי"ש מובא בפת"ש ומצאתי בפסקי ריקאנטי שמסופק בזה. ורבא פטרו לגמרי אף לצי"ש וע"כ מפרשי לה בעני דאי בעשיר ס"ל דחייב לצי"ש ולא היה רבא פוטרו לגמרי. והתוס' ס"ל דפטור אף לצי"ש ולכך מפרשי לה גם בעשיר. ובזה י"ל גם בקושית הרשב"א הנ"ל דרבא פטרו לגמרי אף לצי"ש ואביי דפריך ס"ל דחייב לצי"ש וז"ש והא מציל כו' ר"ל דלתחייב לכה"פ לצי"ש. והנה בפח"ש מביא דיעות האחרונים בגבאי צדקה ובנחל"צ הק' מהא דסוף החובל אף דר"י היה גבאי. ולא ראה בש"מ שם דמפרשים דר"י הפקידו גם לחלק וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב ועיין ישועי"ק יור"ד סי' ק"ס ס"ק ז' דבר נחמד בזה:

סעיף ט' בהגה. וכן חולין ואח"כ הקדישן ביד השומר. ולשון הרמב"ם והוא ביד השואל. והקצוה"ח לעיל סי' רי"א פילפל אי מצי להקדיש דבר השאול.

ופלא שלא הזכיר מדברי הרמב"ם כאן דמפורש דיכול להקדיש. וגם על הרש"ל שם יש לתמוה דהעלה דעל זמן השאלה א"י להקדיש דאינו ברשותו והנה מזה הק' הקצוה"ח על הש"ג ע"ש ס"ק ה'. ול"י הדמיון דהכא הטעם הוא משום רעהו הכתוב בנתינה ובתשלומין כמ"ש הה"מ ממכילתא וכיון שנשתנה בנתיים ולא הוי רעהו פטור. ובמעות עניים אין הפטור משום הקדש אלא משום שאין לו תובעים וא"כ בנתן לו ע"מ לשמור שפיר כתב הש"ג. ויל"ע בשומר שמסר לשומר והקדישה ביד שומר האחר אי פטרינן גם להא' מטעם רעהו מתחילה ועד סוף לדעת הרמב"ם ובחירע"א ב"מ נ"ח ע"א הוכיח מדפריך שם נתרמה התרומה מא"ל ואף שבאו לידו בהיותם חולין וע"כ כהרמב"ם ובתומים סי' ס"ו ס"ק ס"ז ביאר דעת הרמב"ם שם דהבעלים הוי ש"ש על השקלים ומשמע לכאורה דל"ש וי"ל. ולכאורה ה"ה בנשאל על ההקדש דנעשה תולין למפרע נמי פטור. שוב ראיתי שחקר בזה המנחת חינוך ע"ש. ובזה אמרתי בהא דכתב הרי"ט אלגזי פ"ק דבכורות על הא דאמרו שם הגונב פ"ח של חבירו משלם כפל ואעפ"י שאין לו עכשיו יש לו לאח"ז ואמאי בגנב הקדש ב"ה מרשות בעלים אינו משלם כפל והא נמי י"ל אעפ"י שאין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן שהרי ביד הבעלים לפדותו וקרא דמבית האיש בא למעט הקדש שכבר בא ליד הגזבר אבל הקדש שביד הבעלים לא והסביר שם לחלק בין פ"ח להקדש. אבל בקצרה דאף הקדש שביד בעלים נמי מימעוט מרעהו וכ"כ המנ"ח מצוה נ"ד. ובזה יש ליישב מה שהק' הלח"מ פ"ב מגניבה הל' א' על הרמב"ם שם שכתב שני הדרשות דרעהו ולא של הקדש וגם הא דוגונב מבית האיש ויקשה עליו קושית תוס' ריש מרובה ע"ש. וי"ל דמרעהו אינו ממעט אלא בנמסר כבר ההקדש להגזבר וקרא דוגונב מבית האיש ממעט אף בעדיין הוא ביד בעלים. ומדוקדק מאוד לשון הרמב"ם שכתב וכן הגונב קדשים מבית בעליהן וע"ז מביא הקרא דוגונב מבית האיש וכן הוא בש"ס ב"ק ע"ו ע"ש. שו"ר בשו"ת ראשי בשמים סי' י"ד כתב ג"כ בדרך זה ליישב דברי הרמב"ם והביא הש"ס דבכורות ולא ראה ברי"ט אלגאזי. ומש"כ בפת"ש ס"ק ט' בשם השעמ"ש. מדוע לא הביא שמחולקים בזה הקצוה"ח והנתי' לעיל סוס"י ע"ב ומדברי תוס' ב"ק ל"ח ע"א ד"ה עמד משמע כהנתי' ועיין רי"ט אלגזי רפ"ב דבכורות כתב ג"כ כהנתי'. ובפסיקתא פ' שמות ע"פ פקוד פקדתי אמר הקב"ה נתתי אתכם פקדון ביד המלכות והם שלחו בכם יד ילקו בחסר ויתר. ועיין מש"כ המשובב סוס"י ע"ב ובתשו' אב"מ סי' כ"ד ובשו"ת שם אריה סי' י"א ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' קל"א בזה. ובשו"ת ראשי בשמים סי' צ"ד: סמ"ע ס"ק י'. קמ"ל בזה כו'. המע"ח ב"מ מ"ב כתב שדברי הסמ"ע מגומגמים דמה ענין זה לשמירה דאסור להשתמש בלא דעתם במעות רק דקמ"ל דל"ח דדמי לדמי אבידה וכי בשביל שאין דין שומרים לקטן יגזול מהם ואם היה מקום לפוטרו בשביל שאין עליו דין שמירה אין לחייבו מטעם דיתבע אותו בגדלות דאפי' נותנו כשהוא קטן ותובעו כשהוא גדול פטור כבסי' צ"ו. ודבריו מגומגמים דהא הסמ"ע כתב זה רק לענין שבועה שנשבעים להם ומה ענין גזילה לכאן והוא סבור דהסמ"ע כתב זה לענין היתר שימוש וליתא. גם מש"כ ואם היה מקום כו' הא דברי הסמ"ע ברורים כיון דבא מכח גדול שב"ד הפקידו רק מפני שאין להם תובעים וכיון שיתבענו כשיגדול ש"ד ועיי' מש"כ בזה לעיל סי' ר"צ סעי' כ"א. ובעמדי בענין זה ראיתי בס' למטה יהודא שהשיג על הנתי' סי' כ"ת ס"ק ד' שכתב ועוד נראה כיון דאם היה מעיד לפני ב"ד של ישראל היה מחויב לישבע שבועה דאורייתא להכחישו א"כ תו לא מיקרי מזיק ממון רק כגורם דמי דמי יימר דמשתבע. וכתב דהוא פלא דהא קיי"ל בסי' צ"ה דאין נשבעין מדאורייתא על נכסי עכו"ם. אבל כונת הנתי' בישראל שהעיד בדינם של ישראל חבירו וכ"מ מדבריו שם שכתב אח"כ וכ"נ כשהעיד לפני עכו"ם שהחפץ שביד ראובן הוא של שמעון כו' הרי דבישראל מיירי וע"ש בט"ז שהשיג על הרש"ל אלא שסוף דברי הנתי' הם קשים מאוד ואכ"מ:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה