אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רעז

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רעז

סימן רעו

סעיף ד'. אינו נוטל פי שנים. וכתב רשב"ם דה"ה אנדרוגינס ועיי' סי' ר"פ. והנה הביא גם מימרא דרב שיזבי דאינו נימול לשמנה והרא"ש תמה עליו ועיי' פ"ת שם והרמ"א יור"ד סי' רס"ו הביא דעת הרי"ף בלשון וי"א וע"ש בבהגר"א. והנה מצאתי עוד הסוברים כרי"ף ה"ה רבינו הרמ"ה בחי' ב"ב שכתב כיון דלא קאמר תיובתא לא אידחי וכן מצאתי דעת הרשב"א מובא בשמ"ק שם והנוב"ת תיור"ד סי' קס"ג הקשה בזה ולא ראה בפ"ח על הרא"ש מש"כ:

סעיף י'. היה הבכור כו'. מזה דחה בדרכי משה כאן דברי הג' אלפסי יבמות פ' הבע"י שחקר היכא שנודע לנו שהוליד בן ממזר ונשא אשה והוליד בכור אי הוי בכור לנחלה או לא. דהא כיון דהממזר בכור לנחלה ודאי הב' לאו בכור הוא וכן הק' המלמ"ל פ"ב מ"ה ק"פ. וברי"ט אלגזי פ"ח דבכורות רצה לישבו ועכ"פ כתב דדוחק הוא ובפרט מש"כ שם בתירוץ הב' עפ"י הב"ש סי' א' ועפ"י הירושלמי דממזר דאינו ידוע לא חי ל' יום ועד"ז סובב חקירת הש"ג. ליתא לענ"ד דהא להירושלמי דאינו חי ל' יום א"כ הא בלא"ה איכא חשש נפל ומאי קמ"ל הב"ש פשיטא שאינו ידוע לא קיים מטעם נפל. וע"כ צ"ל דמיירי בידוע ולא ידוע דקיים עד תלתא דרא כמ"ש יבמות ע"ח ע"ב וכיון דסופו שיכלה זרעו ס"ל דדמי לסריס וא"כ ודאי אין הב' הבא אחריו בכור באופן זה ולא ירדתי לדעתם די"ל פשוט דהש"ג לא קאי על דיני נחלות דאין מקומו שם אלא נמשך על ר"י בגמ' שם דאמר היה לו בנים בגיותו ונתגייר דאין לו בכור לנחלה וע"ז חקר בעכו"ם שהיה לו ממזר בגיותו אם השני שהוליד ביהדותו הוי בכור דיחוס עכו"ם לא מצינו שמתייחס אחריו אלא בבנו ממש כדאמר שם אבל לא בממזר וזה ספיקתו. ומש"כ בסמ"ע ס"ק י"ז והיותר נראה כו' שאין קדושין תופסין בה. והקשו עליו שהוא נגד הגמ' קדושין ד' ס"ו דמוקי לה בח"ל דקדושין תופסים בהם עיי' הג' חכ"ש להמהרש"ק ובס' חב"י. אמנם דבריו נכונים מאוד בהקדם מה שהק' הלח"מ פ"ב מנחלות הל' י"ג על הרמב"ם שכתב זו ששנואה בנישואיה דהא אין ממזר אלא מח"כ והך קרא מיירי בח"ל דתפסי בהו קדושין ותירצו המפ' [ועיי' רי"ט אלגזי פ"ח דבכורות ובדורש לציון] עפ"י דברי הספרי פ' תצא דאמר שם ריבה את העריות שהן בל"ת ועדיין לא ארבה את העריות שחייבין עליהם כרת ביד"ש ת"ל שנואה שנואה ריבה אח העריות שהן בכרת ואין סתירה מהספרי למ"ש בש"ם דריבוי אתר הוא ועיי' התו"ה שם. וזה נמי כונת הסמ"ע שנואה בנשואיה עפ"י דברי הספרי וסמך על לשון הרמב"ם: סעיף י"א. כותבין הרשאה זל"ז. מזה הוכיח הנתי' סי' רע"ח ס"ק ט' דהיורשים לענין הבכור הוו כא"י אם נתחייבתי דחלק הבכורה על היורשים ליתן. ונמשך אחר הדיעה המובא בב"י דדוקא בחלק בכורה ולא בחלק פשיטות וכ"כ הב"ח ופרישה אבל דעת רש"י בכורות פרק ח' נראה דאף בחלק פשוט הדין כן כמו שהוכיח שם רי"ט אלגזי ועיי' מלמ"ל פ"ב מנחלות הל' ו'. ומש"כ הט"ז כאן על ההגה דאפי' תפס מפקינן מיניה דהוי כספק בכור הקדימו בהג"א מובא בפרישה. ומש"כ הבאה"ט ס"ק י"ב בשם מהריק"ש תמוה שלא הביא דברי תשו' הגאונים המובא בב"י כאן ומש"כ בט"ז לחלק. ומש"כ הסמ"ע ס"ק י"ט לשון הטור אף שכן הוא גם בש"ס מ"מ לשון הרמב"ם מדויק דהא גם באשה אחת שילדה תאומים ואינה מכירה מי יצא ראשון נמי הדין כן:

סעיף י"ב. חיה. וכתב הר"ן קדושין בטעם נאמנות החיה משום דעפ"י רוב א"א בענין אחר. והנה הרמב"ן בחי' גיטין ד' א' ע"ב תירץ הא דלא ילפי' מוספרה לה דנאמנת אף במקום דאתחזיק איסורא נמי משום דאין דנין אפשר משא"א. וא"כ בתיה הו"ל להיות נאמנת אף מדאורייתא משום דא"א בע"א וכן הק' המהר"ם מינץ סי' י"ג. ולפמש"כ הר"ן דעפ"י רובי א"א בע"א ויכול להיות במציאות גם בע"א לאפוקי בנדה דא"א במציאות ועיי' שו"ת מהרי"א חיור"ד סי' קפ"ב מש"כ בזה. והמהר"ם מינץ הק' עוד להרמב"ן מכה"ג ביוהכ"פ דכי אמר פיגול מהימן דמדייק מזה בש"ס גיטין דדבר שבידו נאמן ומה ראיה היא הא שם נמסר לו הדבר וא"א לשום אדם לידע זולתו וכן הק' השומ"ש מהדו"ק ח"א סי' רס"ב. ובס' חקר הלכה כתב בהסבר דברי הרמב"ן עפ"י מש"כ הט"ז יור"ד סי' ל"ט לענין בודק שהכניס ידו ואמר טריפה שע"א נאמן באיסורין בדבר המסור בידו והפרמ"ג מפקפק בכונתו. והיינו כל דבר שמוסרין ביד ע"א לשם זה שיהיה הוא הרואה והמבין והמעיד נאמן מדאורייתא אף נגד החזקה ומשו"ה נדה נאמנת להרמב"ן כיון שהתורה אמרה וספרה לה לעצמה הרי נמסר לה הדבר. וא"כ בכה"ג הרי לא נמסר לו הדבר ע"ד שיפגל ואדרבה עושה איסור בפיגולו א"כ אף שא"א לידע זולתו אינו נאמן דלשם כך לא נמסר בידו. וא"כ יש לפקפק גם בחיה לפי"ז. והמהרי"א מיישב דגם בכה"ג יכול להיות דאפשר לפגל בדיבור דשמענו קולו וכדפריך בגיטין שם אלא דעל הרוב הוא במחשבה דמהכ"ת יפגל בקול להחזיק א"ע לרשע בפרהסיא. והנה הרמב"ם פט"ו מא"ב כתב טעם אחר בנאמנות חיה משום דלא אחחזיק ועיי' מלמ"ל שם הל' י"א. והב"ש אהע"ז סי' ד' הק' באמת מ"ט אינה נאמנת מדאורייתא כיון שאין שם חזקה. ולפמש"כ המקנה לתרץ כיון דאיכא רוב כנגדה דכל דפריש מרובא פריש אפ"ה נאמנות. א"כ גבי בכור י"ל דמהימנא מד"ת. ונ"מ מזה לענין הכחישה עיי' ב"ש שם. [וראיתי להעיר בענין נאמנות הרופאים במילתא דאיסורא שכ' מזה הטור יור"ד סי' קפ"ז ובב"י ונמצא בזה תשו' הרא"ש כלל ב' סי' י"ח שהרא"ש הק' להרשב"א בהא דנדה כ"ב ע"ב ב' מעשים העלה כו' ממ"נ אי הרופא נאמן למה הטילוהו למים ואי אינו נאמן וחכמים סמכו על בדיקתם במים א"כ רופאים למה לי כלל ולא נמצא תירוץ על קושיא זו במקומו וכדי ליישב זו חידשו העבה"ג והמעיל צדקה הרבה חילוקים מובא בח"ס חיור"ד סי' קע"ה ודחהם. והנה לפנינו נדפס תוס' הרא"ש וכתב שם יפה לתרץ דגם להרופאים היה להם ספק בזה ואמרו לבדוק אם נמחו ודאי דם הוא וא"ש מאוד ופלא שבשו"ת שבוי"ע הק' כן מדנפשיה ולא ראה בשו"ת הרא"ש ועיי' גליון רש"א נדה]. ומש"כ עוד המחבר אפי' אמר כו' בני הוא ובכורי. והק' בקצוה"ח מכתובות כ"ב דנימא כי היכי דנאמן לשוי ב"ג וחלוצה ה"נ יהא נאמן לתרומה. ולכאורה לעשותו חלל קל הוא דהא אף ע"א נאמן לעשותו חלל כדמוכח בקדושיו ע"ג ובתרומה הוי עון מיתה ככתובות כ"ד ע"ב ול"ש:

מתוך שנאמן אהאי נאמן אהאי. אבל מדברי התוי"ט קדושין פ"ד מ"ח ל"מ כן. ומש"כ בהגה מיהו אם אמר כו'. וכתב הנמוק"י מובא בב"י דאפי' תוכד"ד אינו נאמן. וי"ל דהרמ"א השמיטו דהא מקור האי דינא הוא מש"ם קכ"ז ע"ב אמר בני כו' עיי' בהגר"א ובסי' רע"ט סעי' ג' הוא במחלוקת דדעת הטור גם בזה תוכד"ד כדיבור דמי. והנמוק"י לטעמו דגם שם פסק כרשב"ם. אלא דלמש"כ שם הפרישה בטעמו ע"ש ל"ש זה כאן. וצ"ל כמ"ש הב"ח שם בטעם הרשב"ם דבשני דברים הסותרים ל"ש לומר כן ולכאורה מפורש כן בדברי רשב"ם ע"ש:

סעיף י"ג. שומא בכור לאמו קאמר. ואפי' תפיסה ל"מ כמ"ש רשב"ם והג' אשרי. מיהו ה"מ היכי דלא אתברר דלאו בוכרא דאימא הוא אבל אם נתברר דלאו בוכרא דאימא היא ודאי מה דאמר בכור ר"ל בכור דאב כ"כ הרמ"ה. ומש"כ בהגה וה"ה אם מת הבכור כו'. הק' בט"ז מאי קמ"ל. י"ל דטובא קמ"ל לאפוקי מדעת המהרי"ט מובא בפ"ב מנחלות במלמ"ל דל"מ הכרה אחר מיתת הבכור וכ"כ שם בשם המהרי"ק דחולק ביאור דברי המהרי"ק עיי' שו"ת ב"ש חחו"מ סי' ק"י] והנה במש"כ לעיל בנאמנות החיה דעת הר"ן שהוא מדרבנן. צ"ע במ"ר פ' וישב במעשה דתמר יליף מקרא דשם דהמילדת אמרה זה יצאה ראשונה דהחיה נאמנת ע"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה