בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רע
סעיף ב' בהגה. וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה. מיהו חילוק יש דבתו נערה יכול לכופה למעשי ידיה הואיל ויכול למוכרה ועיי' פנ"י כתובות בסוגיין. והנה המאירי בש"מ ב"ק פ"ז כתב יש שואלים בנים הסמוכים על שולחן אביהם מעשי ידיהם למי שמא תאמר הואיל ואין כאן צער הגוף כבחבלה קפיד עליהם כמציאה ושל אב הם או שמא מאחר שיש להם טורח כצער הגוף הוא ואינו מקפיד עליהם. יראה מכאן שהוא של אב ומ"ש מנין שמעשי הבת לאביה לדעת זה א"א לפרשה בסמוכה שאין כן אף בבן אלא כשאינה סמוכה ובהעדפה או בסמוכה ועל חיוב התורה הוא מחזר. ובתוס' שם ד"ה דקתני מבואר דמחולקים בזה שני התירוצים שם. ומש"כ הנתי' להק' משבת וחולק. פלא הלא כן הק' התוס' שם ד"ה הכא ותירצו כן ובש"ך ס"ק ה' מביא ראיה מפ' השוכר וראיתי בערוך השולחן שכתב דהתם מטעם מחילה. ובאמת מצאתי ראיה זו בשו"ת הרמב"ן סי' ק"ה ותמיה על הש"ך שלא הביאו והתוס' שם ד"ה זכי כתבו להדיא כן אבל הריטב"א שם כתב דהאב הוא במקום אפטרופוס לעיין בנכסיהם אבל לדינא אין שכרם שלו ועיי' שם בשל"ג מזה. ובערוך השולחן מביא מהלבוש שהשמיט הגה זאת וכתב בטעמו דאין ראיה מבעה"ט על מעשי ידיו. ובאמת תמיה הוא דהבעה"ט לא זכר מעשי ידיו אלא סחורה וסחורה יכול להיות דומיא דמציאה כמ"ש המרדכי פ"ב דב"מ מובא בפת"ש כאן וצ"ע. ובזה ראיתי תמיה בפנ"י כתובות ר"פ מציאת האשה שכתב דבן גדול הניזון משל אב מעשי ידיו שלו ולא זכר כלל מהמבוכה בזה. ומה שעמד הסמ"ע ס"ק ג' מהשמטת המחבר ומור"ם דין דאמה עבריה. פשוט הוא דאין אמה עבריה נוהגת בזה"ז כמ"ש הרמב"ם סופ"א מהל' עבדים ובשו"ע יור"ד סי' רס"ז:
סעיף ג' בהנה. וי"א כו'. המפ' נבוכו בפי' דבריו עיי' ב"י וב"ח ופרישה. וסברתו מבואר ברא"ש בש"מ דכשאמר נכש עמי והוליכו ללקוט מציאות הוי כאילו אמר אני חוזר בו שהרי אין זה המלאכה שהושכר לה ולא הוי צריך לומר חוזרני בי אבל בעשה עמו מלאכה סתם והוליכו ללקוט מציאות אם איתא דחזר בו היה לו לפרש כיון דשכרו לסתם מלאכה ועיי' מעיי"ח מש"כ בזה להלכה ובפת"ש לעיל סוס"י קפ"א: