אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רמו

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רמו

סימן רמה

סעיף א. מנכסיו כ"ש. עיי' סמ"ע. והשיג עליו בט"ז וכ"מ מתשו' מהרמ"ל המובא בש"ך שכתב ואף ששייר לעצמו אלף זהובים אבל לגבי יורשיו ובניו ליכא אחריו שיור. ומזה משמע דלא כהסמ"ע לק' סי' ר"נ ס"ק י"ז דמחלק בין קרקע למטלטלין וכמ"ש הט"ז שם:

ש"ך ס"ק ב'. אבל באמת כו'. הנה חשב הש"ך שהר"ן שהביא הב"י הוא הנמוק"י. אבל בשו"ת חיים שאל סי' ס"ד מביא לשון הר"ן בכת"י בחי' ב"ב וכתב כן לספק ע"ש:

סעיף ו'. אבל אם כתב לבן כו'.

בטור כתב בשם הרמ"ה דאינו מפקיע מזונות הבנות. וכתב הב"י דדבר פשוט הוא דלא עדיף מאומר אל יזונו בנותי מנכסי דאין שומעין לו. ומשמע אבל פרנסה מפקיע דהא האומר אל יתפרנסו בנותי מנכסי שומעין לו. אבל צע"ג דהא הרמ"ה בחי' ב"ב כתב בפירוש דה"ה פרנסה אינו מפקיע ודוקא היכא דפריש בהדיא אל יתפרנסו והנה בנתי' הק' הא ע"י מתנה לאתר יכול להפקיע מזונות בנותיו רק במתנת שכ"מ גובים ולהרמ"ה מיירי כאן אפי' במתנת בריא ולא ראה דברי הרמ"ה שכתב להדיא דמיירי במתנת שכ"מ. ומה שהק' עוד לאיזה ענין כתב המחבר דלבן בין הבנות מתנתו קיימת הא בלא"ה בן בין הבנות יורש הכל ומזונות הבנות אינו נפקע מאי נ"מ במתנתו. כבר עמד בזה הרמ"ה ופירש דילמא לאפקועי ברא אחריני דאית ליה במדה"י קאתי. ולכאורה מפירוש רשב"ם בהגה שפי' בנו ואחר כגון בן אשתו שקיבל עליו מזונות משמע דלא כהרמ"ה. ובהג' רש"ש כתב כגון שכתב לו מהיום ולאח"מ דהוי מתנת בריא וי"ל:

סעיף ז' ויש מ"ש כו'. עיי' סמ"ע ובשמ"ק משמע דאין חילוק בין כותב הקנין לק"ס ומאן דפליג בהא פליג נמי בהא וגם בדברי ר"י שם מבואר להדיא כמ"ש הב"י לדעתו דחולק ע"ז וכמו שפירש בטור ולא כמ"ש הב"ח בדעתו. ומש"כ הב"ח לדחות פי' הב"י בדברי הר"י ע"ש. אמנם בנמוק"י אין הכרח לאחד מהם אבל בדברי ר"י המובא בשמ"ק מבואר להדיא כהבנת הב"י והלח"מ הק' ע"ז מהא דפריך בש"ס ע"ז מהא דהכותב לאשתו כו' ולא משני בקנין. ותמוה דהא זהו קושית הרשב"א והר"י שם. ובזה תמוהים לי מאוד דברי ההפלאה בקו"א סי' ק"ז בעובדא דב"ב קנ"א אימה דרמב"ח כו' והק' שם בזה ע"ש ולא ראה בנמוק"י שם דהוי בקנין. וכן מה שחקר שם בעובדא דכתובות צ"ד ע"ב אי הוי בקנין תמוה דהא כל הראשונים שם כתבו דבלא קנין איירי וע"כ במייפה כחו. גם מה שהק' לדעת הרא"ש דשאר יורשים לא מהא דמקשה מברייתא דתקרע כתובתה כו' דילמא מיירי בשאר יורשים ונדחק בזה. לא ראה שכבר עמדו בזה הראשונים ותירצו כיון דמיתנא סתם דהא יכול לתרוצי באופן מרווח ובכולהו לבר מאשה אצל אחין ואשה אצל בני הבעל וכרבינא באשתו ארוסה ואשתו גרושה:

סמ"ע ס"ק ו'. ואפי' אם שאר אתיו הם גדולים כו'. עיי' לק' סי' ר"צ סעי' כ"ו בהגה ובח"מ וב"ש אהע"ז סי' ק"ז וצ"ע:

סעיף ח'. אפי' אפטרופוס לא עשאו. עיי' נתי' מה שהק' מסי' ר"נ. ול"ד דהא הטור מפרש טעמו שהרי בא לעשות אפטרופא בדרך הקנאה כו' ופשוט: סעיף ט'. זה האחר כו', והא דקשיא כיון דבנו לא הוי אלא אפטרופס אחר נמי היאך קני הא הו"ל מתנת שכ"מ במקצת ובעי קנין עיי' מש"כ ע"ז בשמ"ק:

סעיף י"א. וגם הראשון שנתן לו כו' הב"י כתב בשם הנמוק"י דיש לדין בדבר דדמיא לתנו מאתים זוז דאמרי' דנוטלן יתר על ירושתו. והנה שם פסק הנמוק"י כרשב"ם דבסתמא רצה נוטלן רצה ירושתו ולכאורה סותר א"ע. וע"כ צ"ל דכונתו רק לדמיון לשם דהכא במתנת מקצת הוי כאומר בהדיא לשון מתנה שכתבו הרמב"ן ורשב"א דנוטלן יותר על חובו מובא בב"י סי' רנ"ג. וניחא בזה פסק הרמ"א שפסק שם סעי' ח' כרשב"ם והו"ל להגיה כאן על המחבר ולמש"כ ניחא:

סעיף י"ב. הכותב כל נכסיו לאשתו כו'. בש"ס אשה אצל בני הבעל מהו. וכתב רשב"ם משום דכיבוד אשת אב אינו אלא מדרשא דואת אמך. והק' הגרע"א מכתובות ק"ג באשת רבי והקדימו הרש"ל בחכ"ש וכ"פ ביור"ד סי' ר"מ דלאחר מיתת אב פטור מכיבוד א"א. וי"ל דרשב"ם כתב טעם זה דקאי גם על בריא לפי המסקנא דניח"ל דלישתמעין מילה מהשתא ע"ש. והרש"ל הק' עוד דהא בנו הגדול נמי אינו אלא מדרשא. וי"ל לפמש"כ המג"א מובא בפת"ש שם דכיבוד אחיו הגדול אף לאחר מיתת אביו ולא תליא בקפידת אביו. וז"ש הרשב"ם וכל מי שאינו חייב בכבודו כו' דאריכות לשון שלא לצורך הוא וכונתו כיון דאין כבודה מחמת עצמה רק מחמת כיבוד אביהם אינה מקפדת אף מחיים של אביהם כ"כ בכבודה. וי"ל דגם האב אינו מקפיד כ"כ בכבודה שנאמר דלא עשאה אלא אפטרופא. והנה בש"ס אשתו ארוסה מאי כו'. והק' בשוש"י לפמש"כ הש"ך סי' ק"ד בדעת הרמב"ם דמלוה בשטר מאוחר קודם למלוה בע"פ מוקדם ודעת הרמב"ם מובא באהע"ז סי' נ"ה דכתובת ארוסה אין לה אלא דין מלוה ע"פ דאינה גובה ממשעבדי, וברא"ש פ' נערה דאף בניסת אח"כ אינה גובה אלא מזמן הנשואין וא"כ היאך מוק"ל בארוסה דאף שכתובה קדמה לבע"ח מ"מ הבע"ת בשט"ח קודם לכתובתה ואף אם לא תקרע כתובתה לא תגבה. ולק"מ דנ"מ אי לא כתב, להבע"ח דאקני לדינא דש"ס עיי' סי' קי"ב והוי כמע"פ לענין דאקני והיא קנתה הקרקע אחר החוב ונ"מ לה דתגבה חצי כדין שני לווין בסי' הנ"ל ועיי' תומים סי' ק"ד ס"ק י"א:

סעיף י"ו. כל הנותנים כו'. דעת הסמ"ע דקאי אכל הני דריש הסימן. והלח"מ כתב דלא קאי אלא אמברחת. ופשטות סתימת הפוס' משמע כהסמ"ע דלהלח"מ הו"ל לפרש. אך מדברי הרא"ש פ' האשה שנפלו משמע כהלח"מ שכתב טעם למברחת דאוכל פירות דבלא"ה לא תמצא מי שיפקח על נכסיה. ובנמוק"י פ' מי שמת כתב במברחת דהפירות שהם בעין חייב להחזיר משמע דלא כהסמ"ע:

ש"ך ס"ק י"א. בשבועות היסת. ואף דאין נשבעין על טענת ספק עיי' נתי' סי רכ"ד ס"ק ד' מש"כ בכלל זה. ויש לדחות דשם מיירי במוציא עי' ש"ך סי' ע"ב ס"ק ט"ז ובסי' רל"ו סעי' ב' ובב"ח שם ועיי' שו"ת בית שלמה חחו"מ סי' ס' מש"כ בזה. ולכאורה קצת ראיה להש"ך ממה שמסופר במ"ר בראשית פ' מ"ט שהיה אברהם מקבל את העוברים ושבים משהיו אוכלים ושותים א"ל ברכו כו' אם מקבל עליו ובריך הוי אכיל ושתי ואזיל ואי לא הוי מקבל עליה א"ל הב מה דעלך כו' מאן יהב לך חמרא במדברא כו' דלזה הוסיפו מאן יהב לך כו' לומר שזה עושה החיוב. אבל לפי"ז צ"ע דהא כתב המרמ"י מובא בבאה"ג דכשמכניסו כדרך האורחים פטור. וצ"ל דלכתחילה עשה אברהם כעין אכסניא לתשלומין אלא שאם נתרצו לברך היה פוטרם. שו"ר מזה ביפ"ת ובס' שתי ידות לר"א חזקוני פ' וירא ובפרשת, דרכים דרוש י"ז. וקושית המהרי"ט מובא בקצוה"ח מהיה מתענה. לק"מ דל"ש לומר כן אלא בפעם אחת כמו במזיק מתנות כהונה ולא כעובדא דתה"ד דמיירי בשנים וכי לעולם לא יאכל ועיי' בזה בשו"ת מהר"ם פאדוה סי' מ"ח מ"ט ובמחנ"א הל' א"מ סי' ל"ט ובשומ"ש מהדורא תנינא ח"ב סי' מ"ז:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה