בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רלד
סעיף ג'.
אבל המוכר כו'. הנה לענין אכילת היתר בזמן איסור כגון שהטעהו ביוכ"פ והאכילו נראה דחייב לשלם לו עפ"י מש"כ האחרונים באור"ח סי' קצ"ו ליישב סתירת פסקי המחבר שפסק שם דעל אכילת איסור אינו מברך ופסק בסי' תרי"ח דאוכל ביוכ"פ מברך. וחילקו בין אכילת איסור בעצם דל"ת הנאה לאכילת היתר בזמן איסור דחשיב הנאה. וכ"מ גם מפסקי הרמב"ם שפסק פ"ו דתרומות האוכל תרומה ביוהכ"פ משלם קרן וחומש ונזיר ששתה יין תרומה אינו משלם חומש והיינו משום דנזיר הוי יין עצם איסור עליו נפשו תותה ממנו.
[ועיי' מערכת הגרע"א מערכה ה' אות כ"ה] ובמכר דבר האסור משום בל תשקצו ונודע אח"כ. נראה לפמ"ש הפר"ת יור"ד סי' פ"ד דל"ש בל תשקצו אלא במאיס עליו ובלא נודע נראה דחייב. וצ"ע במכר לו דבר שהוא אסור מחשש סכנה ואכלו ולא הסתכן אי חייב. וחותני זצ"ל חקר במכר טרפה לקטן דאולי אכילתו מקרי אכילה וכן אם מכר למל"ת דאינו חושש באכילת איסור. ובזה ראיתי בשו"ת חיים שאל סי' מ"ה שדן בשותף שסחר בשבת ונפסד עי"ז אי דמיא לשותף שסחר בנבילות וטריפות בסי' קע"ו. והשיב דדוקא בדבר שהוא עצמו איסור ולא בסחורת היתר בזמן איסור. והביא ראיה לזה ממש"כ הרמב"ם פ"ג מגניבה עשה שליח לשחוט לו בשבת הגנב חייב בדו"ה הרי דל"ח שינוי במה ששחט בשבת. וכתב דאין לדחות דמיירי בא"ל בפירוש לשחוט בשבת חדא דלשון הרמב"ם ל"מ הכי ועוד שהרי כתבו התוס' שם הך סוגיא אתיא כמ"ד א"א דשא"ש כו'. ותמיהני שלא הביא דברי רבינו הטור בסי' ש"נ ודברי המלמ"ל שם ומש"כ השעהמ"ל בזה. והנה הנתי' כאן כתב דבשגג בא"ד א"צ כפרה. ורבים השיגו עליו. ונ"ל קצת ראיה לדבריו מש"ס ב"מ ס"א ע"ב ובמי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרם. ונדחקו המפ' בזה. וי"ל שמערבם ברוב דגים טהורים וכ"כ. המע"ח שם באו"א ומה"ת בטל ברוב ואסור רק מדרבנן והלוקח הוי שוגג וא"צ כפרה וע"ז אמר שאעפ"כ מענישו הקב"ה על המעשה הרע: