אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רכז

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רכז

סימן רכו

סמ"ע ס"ק א'. כך אין לוקין כו'. בדרישה הק' למאי נ"מ כתב רבינו אין לוקין דאין עסק רבינו לכתוב דיני מלקות. וי"ל כמ"ש הב"ח בכ"מ ביור"ד דנ"מ לענין פסול עדות דאינו נפסל אלא בעבירה שיש בה מלקות ולענין קדושי אשה ועיי' ש"ך יור"ד סי' ט"ז ס"ק י"ז ובאחרונים שם סי' ס"ב ועיי' ש"ך לק' סי' של"ת ס"ק י"ב:

סעיף ד'. אבל המאנה א"י לחזור זהו דעת ריב"ם. וראיתי בערוך השולחן ראיה להר"י המובא בהגה מירושלמי פ"ד דב"מ לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר מטבע ר"א בשם ר"י כשם שבטל זה כך בטל אצל זה, ולא ראה בתי' הרמב"ן ב"ב פ"ג ביאור דברי הירושלמי ואין התחלת ראיה לזה. והנה הרי"ף ב"ב מביא פי' הגאון דר"ת שם לענין מש"פ מיירי. וכתב הב"ח כאן וכן כתב ביד רמה בביאור דבריו דכשנתאנה בשתות ונתן מעות ולא משך מותר לחזור בו ואין עליו מש"פ ואין חולק עליו. ובזה מבואר מש"כ הג"מ רפ"ז ממכירה לשון הסמ"ג פירש ר"י בד"א שמקבל מש"פ בזמן שחוזרין מחמת יוקר וזול אבל במקום שיש אונאה או מק"ט אין מש"פ דהא אמרי' ב"מ נ"א אושפזיכנא דרמב"ח זבין חמרא וטעה חזייה דהוי עציב כו' א"ל חזור בך ואם היה ראוי לקבל מש"פ לא היה משיאו עצה כזו. והק' המע"ח למה הוצרך לראייה הרי מפורש במתני' עד מתי מותר להחזיר ופירש"י דנקט לשון מותר דאפי' מש"פ ליכא. ופשוט דרש"י לא כתב כן אלא לדינא דמתני' כר"י הנשיא דרצה חוזר וכן מדקדק רש"י בלשונו אבל לדידן דקיי"ל כר"נ בגמ' דשתות קנה לא הוי ידעינן דאין מש"פ בנתן מעות דאולי הוי כגמר המקח לזה מביא ראיה מעובדא דשם דע"כ צ"ל מדלא שאל רמב"ח אי נתאנה בשתות או יותר משתות וא"ל סתם זיל הדר בך דהיינו בכל גונא ביתר משתות לגמרי ובשתות כשלא ירצה להוסיף. ובזה י"ל בדיוק לשון הפוס' בסעי' ו' עד מתי יכול לחזור כו' ולא כתבו דמותר לחזור כלשון המשנה. משום דמתני' לר"י הנשיא בכל אופן יכול לחזור אף בשתות ולדידן כר"נ ל"ש לומר מותר דאין בו מש"פ דהא קנה לגמרי ומש"כ בהגה מכר לו ס' בנ"א כו' והוא מהמרדכי. ועד"ז מכוון מאוד מש"כ הרמב"ם שבסעי' ב' ג' וכ"כ הט"ז והקדימו הב"ח וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' מ"ז ומיושב כל מה שהק' הה"מ וסמ"ע. אלא שהמהרש"א נ"א ע"ב הק' מאוד על סברא זו וכן הק' המהרמ"ש. ובאמת הוא מחלוקת הראשונים מובא בשמ"ק עיי' קצוה"ח. שו"ר במה שכתבתי מהרמב"ן ב"ב פ"ג מובא במגיה להמחנ"א הל' אונאה לדחות הראיה מזה: סמ"ע ס"ק י"ב. והטור כתב כו' עד שיהיה בו כשיעור מעה כו'. בטור כתב ובלבד שאינהו במעה. וצ"ע מנ"ל כן בדעת הרי"ף דהא בדעת רש"י שכתב כאיסר כתבו המפ' בדעתו שכל המקח יהיה איסר עיי' שמ"ק. ונהי דדעת הרא"ש מוכת להדיא שדעתו אונאת מעה מדהביא ראיה מהא דקתני לעיל פחות מכאן איסר כו'. אבל מנ"ל שגם דעת הרי"ף לפרש כן. אבל מהנמוק"י משמע שפי' כונת רש"י על אונאת איסר וצ"ע. ומה שהק' המפ' לפי"ז מר"פ אז"נ ל"ל לאו בריבית כו' עיי' מהרמ"ש ומע"ת. אבל בפשוטו אין ראיה מזה דכן יש כמה נפקותות אלא שרוצה לאשמעי' חילוקים כמ"ש בשמ"ק שם ועיי' רש"ש ד' נ"ה. והנה בקצוה"ח תמה על הריטב"א מבהמה ומרגליות אבל ביור"ד סי' ש"ה מובא בט"ז וש"ך פירוש הב"י וכ"מ שפירשו הא דאמר ר"כ לדידי שוה ר"ל לדידי ולכל דכוותי שוה בעצם כן ומה שאינו שוה כ"כ בשוק הוא לפי שאין שם מכובדים כ"כ הדורשים לבגדים מכובדים כאלו אבל מכובד הדרוש לבגד כזה שוה לו סך רב כזה. ולפי' זה א"ש. אבל הט"ז והש"ך שם דחהו פירוש זה ע"ש:

סעיף ו'. יש להסתפק כו'. וכתב עוד דל"ד למטבע כו' שגם אחר יקבלנה מידו. וצ"ל דדוקא בפחות משיעור לענין מחילה אבל בשיעור לענין אם מותר להונות ע"מ שיחזירנו אח"כ ל"ש בין ש"ד למטבע שכ"כ הרא"ש בש"מ נ"ב מש"פ התוס' בדעת רש"י שמותר להונות בשיעור ובלבד שיחזירנו אח"כ כשיתבענו.

וכתב הרא"ש דצ"ע אם מותר להונות כשדעתו להחזיר. ובנתי' ס"ק ב' הוכיח לדינא מדברי התוס' אבל לפנינו שהרא"ש לא נית"ל בזה ועיי' מע"ח שמפרש דברי התוס' באו"א. וצ"ע מה שדיקדק הרא"ש פרוטה דהא אף פתות מש"פ ג"כ אסור לכתחילה ועיי' חינוך מצוה של"ז ובמנ"ח שם: סעיף ט'. וכן אם מכר מפני דוחקו. צ"ע במוכר נכסיו מחמת רעתם ולהש"ך סי' קע"ה בעוקר דירתו מהעיר והח"ס אור"ת סי' ק"ת דן מזה במכירת חמץ דהוי כמוכר מחמת רעתה:

סמ"ע ס"ק כ'. משמע דוקא כו' דאמרי' סתמא כו'. הקצוה"ח מביא שכ"כ הרמ"ך. אבל ל"י מנ"ל כונת הסמ"ע שצריך שבועה כהרמ"ך דבסמ"ע לא זכר משבועה ומדבריו משמע דבלא שבועה נאמן. ומיהו נראה באופן דתגר בסעי' י"ד מודה דצריך שבועה בטוען הלוקח איתרמי לו מקח כזה וידע ומחיל שכן שכיח בתגר:

סעיף ט"ו והוליך המקח למק"א כו'. ואפי' שהה זמן הרבה מלשלחו ואח"כ הלך לשם והראה לתגר וידע דנתאנה ל"א כיון דשהה מלשלחו מחל. כ"כ הלח"מ בשו"ת לחם רב סי' רכ"ו ועיי' שארית יוסף סי' כ' מש"כ בזה. ומש"כ הפת"ש בשם הכנ"י דרשות לחכמים לפסוק כפוסק אחד לתקנת העולם.

בזה י"ל מה שהק' המע"ח במתני' שמתו תגרי לוד כאילו בהם הדבר תלוי ולהכנ"י א"ש:

סעיף ט"ז. יש אונאה במטבעות כו', לשון הטור אף במטבע ודיקדק בפרישה מאי אף. עיי' סמ"ע. ועוד י"ל עפ"י מש"כ המחנ"א הל' אונאה סי' ז' לדקדק מאונאת מטבע דאף דבר ששומתו ידוע יש דין אונאה. וז"ש הטור אף במטבע ששומתו ידוע עכ"ז בפחות משתות הוי מחילה. והנה ראיתי למי שעמד על לשון המחבר שבדינר זהב כתב לענין צירוף כמ"ש הרמב"ם ומדוע לא כתב כן בסלע רק בחסר. והנ"ל דנמשך אחר דברי התוספתא המובא בירושלמי פ"ד דב"מ בד"א בדינרין ובסלעים אבל בדינר זהב ובמטבעות נחושת מוציאין בשויין ומובא בבהגר"א אות כ"ז [לפניו היה הגירסא במטבעות כסף] ולפי"ז בדינרי זהב נקט בענין ששייך בו דהיינו בצירוף דבחסר א"א כמ"ש הפ"מ לפי שדרכן להוציאן במשקל וא"י לרמות בהם:

סמ"ע ס"ק כ"ח. טעמו כו'. לכאורה נראה לפי"ז דלא פליגי אלא אחסר ולא על צרף וכן צ"ל לפמש"כ הנתי' לפרש צרף במטבעה שאין סכום המלכות עליו והוי סחורה ככל הסחורות. אבל מדברי הסמ"ע ס"ק כ"ו ובפרישה נראה דאינו מפרש כהנתי' וכן נראה מהמחנ"א הל' אונאה סי' ז' ע"ש:

סעיף י"ז. ומיהו מדת חסידות כו'. וראיתי בערוך השולחן שכתב דה"ה בשאר סתורות יש להחזיר ממידת חסידות גם אח"ז שיראה לתגר. ולא ראה בפרישה שכתב בפשיטות איפכא. מיהו צל"ע בלשון רה"ג מובא בש"מ שאף בשאר:

סחורות י"ל תרעומות עליו אף לאח"ז. ואולי דעתו גם על מידת חסידות ועיי' סמ"ע ס"ק י"ד:

סעיף י"ח. או לתגר. ברי"ף ורמב"ם לא הזכירו תגר. ול"י טעם ע"ז. עד שמצאתי בשו"ת עין יצחק סי' י"ז שכתב דלכאורה י"ל בתגר סברת אומן לא מרע אומנתו רק בש"ס מיירי בתגר שמוחזק לנו ברמאי ואינו מקפיד להיות מרע אומנתו וע"כ הוא בכלל לא להרג ולא לחרם אבל לתגר ישראל מותר למוכרה באומר דלוקחה לחלות בצואר בתו כ"ז שלא נחשד לנו שירמה בה לאחרים וגם לאינו חשוד אף דאינו תגר ג"כ מותר למוכרה. ומ"ש המחבר כגון סלע שעמד על שקל כו' חקר הפנ"י בהא דאמר ר"א בש"ס דינר הבא מסלע אסור לקיימו אם נפחת פחות מדינר אי מותר לקיימו דכיון שנפחת כ"כ ניכר פחיתותו א"ד ל"ש. ועיי' תוספתא מובא בירושלמי הסלע עד שקל והדינר עד רובע פחות מכאן אפי' הוא כאיסר א"י להוציאו ופי' הפ"מ משום דנוח לרמות בו. וא"כ ודאי כאיסר הבא מדינר לא עדיף מן פחות מדינר הבא מסלע:

סעיף כ'. המחליף כלים כו'. המחנ"א בשם הש"מ כתב דבמחליף סחורה בסחורה בלי שומא אין אונאה. וצל"ע מש"מ ב"ק י"ד בשם ר"ת וז"ל פרה שהזיקה טלית אין אומרים תצא זו בזו. שמעי' מינה דכל בלא שומת הדמים לא גמר ומקנה וכן הדין במחליף פרה בחמור. ומש"כ הנחל"צ להשיג על המפ' מדברי הסמ"ג עיי' פרישה כאן מהסמ"ג וצ"ע. ומש"כ הפת"ש בשם הרדב"ז דה"ד בב"ב ולא במחליף לסחורה וכ"כ הנתי' בשמו.

כתב החיד"א בשו"ת חיים שאל סי' ע"ד שהרדב"ז יחיד בזה. ומש"כ הפת"ש להסתפק בהחליף כלי בכלי עם מעות ובשו"ת אדני פז כתב דכה"ג הוי כמכר. ובדברי גאונים ראיתי דיעות בזה:

סעיף כ"א. ואצ"ל אם אמר כו' הב"ח והסמ"ע מחולקים בדעת רש"י בפחות משתות ע"ש והנה בריטב"א מכות רצה לומר כן אבל דחה משום דפשט דברי רש"י משמע דדינו ככל אונאות:

ש"ך ס"ק י"ג. עיי' לעיל כו'. אין לו שייכות כאן. ואולי ט"ס וצ"ל בסעי' כ"א על יודע אני שאינו שוה אלא ק'. וע"ז רמז לדלעיל סי' ר"כ דמבואר מכאן דעד פלגא הוי בכדי שהדעת טועה ועיי' מש"כ שם מזה:

סעיף כ"ג. שאילו לא הרבו לו בדמים כו'. זהו טעם הרא"ש וחולק על הרמ"ה. והב"י חמה על הטור דהא הרא"ש לא הביא כלל דעת הרמ"ה. ואולי נתכוין להתשו' המובא בבש"ר סי' צ"ט דשם מביא דעת הרמ"ה והשיגו. וראית הרמ"ה י"ל מקושית הש"ס שם והא תנן כשם כו' וכמו שהק' התוס' שם ותירצו ואי ניתן לחלק בין לוקח למוכר הכל קשה. וכ"כ הרא"ש בש"מ דע"כ מיירי בכל גונא. והנה בש"ס משני בצרדייתא וכתב בפסקי הרמ"ך רבזה ה"ה בלוקח יש אונאה. וצ"ע מתשו' ב"ר הנ"ל דשה נשאל בראובן שמכר לשמעון פשתים לחלוקים ולכאורה זה הוי כמו צרריתא. ופלא ראיתי בהג' חש"ש ב"מ נ"א שחידש דבעה"ב המוכר מפני דחקו יש אונאה. ולא זכר מתשו' הרא"ש כאן:

סעיף כ"ד ה"מ בשתות. והק' הב"ח היאך כתב הרא"ש על שם ר"י דמחלק בין שתות ליתר משתות כיון דטעמו הוי דהו"ל כמפרש כו' אפי' ביתר משתות נמי א"ל דהו"ל כמפרש ונדחק לתרץ. ותמוה דהא הרא"ש עצמו עמד בזה וכתב דלא לדמויי לגמרי לשם נתכוין השאלתות אלא לענין זה שנדע הטעם למה אין לבעה"ב אונאה והכא די לו שנאמר עד שתות ולא בדבר מופלג וכתב הבש"ר סי' הנ"ל דביותר מפלגא לכו"ע הוי ביטול מקח:

סעיף כ"ה. ושם אותו בסך ידוע כו'. במשמרת שלום סי' ר"ו מביא מתשו' מבי"ט שכתב אם נגמר המקח כפי שישום אותה סוחר פלוני כיון ששניהם נתרצו במה שיאמר פלוני הרי קבלוהו עליהם כג'. וזה דלא כמ"ש הפרישה כאן על מש"כ הרא"ש כיון שמשך החפץ עפ"י שומת לוי דאילו משיכה בלא שומא לאו כלום היא דלא סמכיה דעתו דלוקח אלא דא"ל כדשיימו לה בי תלתא כמ"ש סי' ר"ו. ולהמבי"ט צ"ל דמה שדיקדק הרא"ש עפ"י שומת לוי כמ"ש הנתי' דהיינו בלא שמו מקודם אף בפחות משתות חוזר. ואולי י"ל גם דברי הפרישה להמבי"ט:

סעיף כ"ו ועכו"ם אין לו אונאה. ר"ל דאין מחזיר לו אונאה אבל אסור לכתחילה דל"ג מאונאת דברים וכן משמע מסמ"ע ס"ק נ"א ועיי' רש"ש בכורות י"ג:

סמ"ע ס"ק מ"ט. ובהקדש הגוף כו' ויצאו לחולין:

והק' במשפט שלום דהא הקדש הגוף א"י לחולין. ולא ירד לפשטו דכונת הסמ"ע דאין בהם מו"מ מפני שאינם יוצאים לחולין ע"י מעילה. והנה בנחל"צ מביא הג' א"ד שהקשה על הרמב"ן דילקה על אונאת קרקעות כיון דלא ניתן לתשלומין. וכתב שדוחק לומר כיון דנכלל עם המטלטלין ובמטלטלין ל"ש מלקות ולכך חזר הלאו כולו דאינו בר מלקות. וכן הק' המחנ"א הל' אונאה סי' י"ז. ולמה חשב זה לדוחק דהא כן כתב גם המלמ"ל פ"ג ממלוה ואף שהק' ע"ז מרמב"ם דתמורה עיי' תומים סי' צ"ז שכתב ליישב ועיי' תוס' שבת פ"ה ע"א ותוס' חולין פ"ב ע"ב ובגינת ורדים סי' כ"ג ובמנ"ח. ועיי' מעיי"ח נ"ו ע"ב דבר נחמד בזה. והנה הקצוה"ח סי' קכ"ו העלה דחוב בע"פ יש בו אונאה מובא בפת"ש כאן ומביא מד"ת שהק' עליו דאינו דבר הנקנה מיד ליד והוי כמו קרקע דנתמעט מטעם זה. אבל מדברי התוס' שם נראה דבשטר אין למעט מה"ט שכתבו בד"ה מצאו כו' או הלוהו בשטר ונתן לו הלוה יותר מדאי שיחזיר לו השטר ויהיה מלוה ע"פ. ואף שאין זה דבר הנמסר מיד ליד דל"צ הלוה לשטר רק שלא יהא ביד המלוה ואף נוטלו בידו ל"ת זה לדבר הנמסר מיד ליד כיון דל"צ לזה. ומה דקשה מזה לדעת הרמב"ם דעיקר שטר הוא דרבנן עיי' תומים סי' כ"ח ורס"י ס"ו מש"כ בזה:

סמ"ע ס"ק נ"ז. דשכירות ליומא ממכר הוא. והק' השוש"י דהא בש"ס בעי ר"ז שכירות כו' כו' והאי נמי ביומא ממכר הוא.

וא"כ אי נימא דשכירות ליומא לאו ממכר הוא ודאי דאין לשכירות קרקע אונאה דהא גם בשכירות מטלטלין אין בו אונאה רק דאפי' אם שכירות ליומא ממכר הוא אפ"ה בשכירות קרקע אין לו אונאה דדין קרקע יש לו וא"כ איך עשהו הסמ"ע לטעמא משום דשכירות ליומא ממכר הוא. והנה בדרישה הק' על לשון הרמב"ם והטור כשם שאין לקרקע אונאה כך שכירות קרקע אין לו אונאה דהא מש"ס נראה פשוט דקודם דידעינן דשכירות ליומא ממכר הוא מסתבר לומר דאפי' בשכירות מטלטלין לית ביה אונאה וכ"ש שכירות קרקע. וקשה מאי כשם כו' כאילו היה מסתבר לומר דיש אונאה לשכירות והיינו ע"כ מטעם דממכר הוא ואח"כ כתבו אבל במטלטלין כו' והיה להם להפך. והנ"ל דזה נמשך אחר הבנת הה"מ בדעת הרמב"ם שמפרש בעית ר"ז במטלטלין ומינה נמשך אמקרקע. ולכאורה י"ל דהרמב"ם וטור מפרשי כפי' המפ' דבעית ר"ז בשכירות קרקע או משכיר בית ואינה יותר משתות שראוי לשכור אי בטל השכירות כדין מטלטלין א"ד דין מכר יש לה ובמכר אין לקרקע אונאה עיי' שמ"ק בפי' הא' בשם ר"י. וע"כ צ"ל לפירוש זה דזה פשוט ליה לר"ז מאיזה טעם דאף דאינו בכלל מכר, עכ"ז יש בו אונאה. ולפי"ז ממקרקע נשמע למטלטלי דיש לו אונאה. וי"ל דכן משמע גם לשון הרא"ש שפי' כן אלא שהמהרמ"ש וכן בנחל"צ הבינו דעת הרא"ש שפירש הבעיא במטלטלין. וא"ש מאוד דיקדוק לשונם שכתבו כשם כו' דאף בלא טעם דממכר הוא פשוט להו דיש אונאה. ומיושב נמי דברי הסמ"ע ואף שבדרישה לא כתב כן. והנה הפוס' כתבו הטעם דשכירות ליומא ממכר הוא כפשטא דש"ס ולא כמ"ש התוס' ליישב מפ"ק דע"ז משום דהכא ממכר יתירא כתיב. וע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א ליישב דבע"ז היינו לענין דאינו קרוי ביתו של שוכר אבל מ"מ קניא לה להשתמש כל ימי השכירות. ובז"מ מה שקשה בבעית ר"ז א"ד ממכר א"ר ולא שכירות דא"כ למה אצטריך מיד עמיתך למעט קרקעות הא בזמן שהיובל נוהג כל קנין שדה אינה אלא לפירות והוי כמו שכירות דאינו אלא כמו קנין פירות לזמן וא"כ גם בשכירות מטלטלי אין בו אונאה. דהנה ע"כ צ"ל להמפ' דמפרשי הבעיא בשכירות מטלטלי ואי אינו בכלל מכר הא דאין בו אונאה הוא משום דהדרא בעינא ואינו מחסרו. והתוס' עירכין ל' כתבו:

דשאלה ושכירות הוי כטו"ה דאינו ממון. אבל ביובל דרשות בידו לעשות בו כרצונו עיי' לעיל סימן רי"ב מש"כ שם הסמ"ע ומה שכתבתי בזה לקמן סימן רנ"ז. ועפי"ז י"ל דברי הקצוה"ח לעיל סי' קצ"ה:

סעיף ל"ג. ועבדים אין בהם אונאה. עיי' סמ"ע. וכתב התה"ד שם אף דעבד עברי לא אשכחן דדמי לקרקע עכ"ז מצינו גם בע"א דדמי לקרקע בקדושין כ"ח ע"א דפריך שם א"ה היינו קרקע. וצ"ע דהא הר"ן שם דחה ראיה זה ופירש היינו דפריך כיון דבקרקע דאין נשבעין מגלגלין א"כ עבד לא גרע מיניה. וכן צ"ל דהתוס' ג"כ מפרשי כן שכתבו בב"מ צ"ט ע"א דאין עבד עברי גופו קנוי רק לענין גרעון כסף וכ"כ הרשב"א קדושין ט"ו וע"כ הא דפריך היינו קרקע כהר"ן ואין ראיה ועיי' תומים סוס"י צ"ה וי"ל בזה: סמ"ע ס"ק ס"ה. ובפרישה חלקתי כו'. לפנינו ליתא בפרישה. וחילוק זה ראיה למש"כ האחרונים המובא בפת"ש ס"ק ב':

סעיף ל"ג. ה"ה כלקוחות. הנתי' כתב דמיירי ע"כ בשמו. ול"מ כן מפשטות הש"ס דמחלק רק בין מקרקעי למטלטלי ובזה אפי' במטלטלי יש חילוק בין פירות לכלים. והנכון כמ"ש הנ"צ סעי' י"ב:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה