אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן ריח

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן ריח

סימן ריז

סעיף א' בהגה. ורחבן ד'. עיי' ב"י מה שהק' על הה"מ ועיי' דרישה. לפנינו מובא בשמ"ק לשון הרשב"א ונראה שט"ס בדברי המ"מ דמש"כ בסוף לשונו כדברי רשב"ם ז"ל צ"ל אחרי תיבות שהוא נמדד וכן הוא ברשב"א שם, ומש"כ ומ"מ כו' זה קאי אפחות מי' דנמדדין עמה דאם יש ד' אמות אין נמדדין. והמראה"פ בירושלמי מגיה שם תחת ד' אמות ד' טפחים עפ"י דברי הה"מ וא"צ לזה כמש"כ וא"ש:

סעיף ח' בהגה. וי"א דוקא כו' ודוקא כו'. עיי' סמ"ע שתמה על הע"ש שהשמיט הגה זאת. והנה מצאתי במקור הדין בדברי רמ"ה שם מבואר באופן אחר ואין ענין למש"כ בהגה ותוכן דבריו דלא מתוקמא מתני' דקתני פיחת כ"ש ינכה הותיר כ"ש יחזיר אלא בא"ל שיש לו במקום פלוני ואע"ג דאית לו ב"כ מצומצם במקום אחר א"נ דא"ל ב"כ סתמא ולא א"ל שיש לי א"נ דא"ל שיש לי ולית ליה אלא חסר או יתר. אבל היכא דא"ל ב"כ עפר סתמא א"נ ב"כ עפר שיש לי ואידי ואידי דא"ל מדה בחבל ואית ליה תרי חד חסר או יתר וחד מצומצם לאו כל כמיניה למיתב ליה חסר או יתר כיון דא"ל מדה בחבל הוי קפידא ונהי דהיכא דלית ליה אלא חסר או יחר ההוא דאית ליה הוא דזבין ליה ולא הוי מק"ט אבל באית ליה אינו יכול למדחייה לחסר או יתר. אבל בא"ל הן חסר הן יתר יכול למדחייה לכה"ג לחסר ויתר ויד מוכר על העליונה. מבואר מזה דאין ענין כלל למש"כ בהגה. ובזה מבואר דגם מש"כ הסמ"ע ס"ק ל"ב אף שא"ל הן חסר הן יחר כו' דליתא כמ"ש הרמ"ה ואולי זה טעם הע"ש ודברי הרמ"א צע"ג. ומה שהשמיט הע"ש דברי הרא"ה דדוקא שעדיין נקרא ב"כ י"ל שזה נכלל בדברי המחבר שכתב לשון המשנה יעשה חשבון ולא אמר יחזיר ומזה דייק הנמוק"י דאשמעי' דלא הוי בטול מקח כיון דאכתי שם כור עליה והוא כדברי הרא"ה כמ"ש התוי"ט במשנה שם: ש"ך ס"ק ב'. שהרי במשנה כו'. אף דאינו מבואר כן להדיא במשנה. אבל ביד רמה כתב דקאי אדלעיל במתני' הקודם ובא"ל ב"כ עפר אני מוכר לך. ומה שהשיגו מפי' המשנה עיי' דרישה שעמד בעצמו מזה:

סעיף י"ז. לפיכך צריך המוכר כו', לדברי התוס' דף ז' מיירי דוקא בידוע לו. וקשה לפי"ז בש"ס:

סוס"י בהגה. יש מי שכתב כו' אני הלוקח נאמן. ותמהו עליו מירושלמי דמבואר דאינו נאמן. ובנחלת צבי כתב לחלק דדוקא באחת משדותי מכרתי וא"י למי ואיזו שדה דכה"ג גם בקדושין אינו נאמן. ולא ראה שכן חילק המהרי"ט בחידושי קדושין וכתב הטעם בזה בקדושין דבבת ידועה שאומר קדשתיה וא"י למי מאחר שהוא מודה שנתקדשה דכבר יצאת מחזקת פנויה לפיכך מה שאמר אני קדשתיה נאמן להעמידה על חזקתה. אבל אחת מבנותי קדשתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתי לאו כל הימנו משום דכל אחת ואחת יש להעמידה בחזקת פנויה ולאו כל הימנו לגרוע חזקתה. וכן בשדה אחת ידועה שאמר מכרתיה ובא אחד ואמר אני לקחתיה מצי אמר לו לאו את מודה דזבנתיה זיל לאו בעל דברים דידי אח לכשיבא אחר אדון עמו אבל בשני שדות יאמר המוכר שמא אינה זאת שמכרתי ולמחר יבא הקונה ליקח אחרת ונמצא שתיהן יוצאת מלפני ואפי' שאוציאנה ממך שמא תכסוף בידך ובשו"ת בר"י הק' מהא דסי' רנ"ג סעי' כ"ט ובסמ"ע שם ס"ק ס"ג משום דמירתח ה"נ וראיה להרמ"א. אלא שלפי"ז הכא שלא בפני המוכר נמי יהא נאמן כהתם. וברש"י ותוס' קדושין מבואר דדוקא בפני האב אינו מעיז ולטעמא דמירתת יהא נאמן אף שלא בפני האב. וכן הא דסי' קמ"ו סעי' ט' המובא בש"ך דלא כהטור שם ועיי' תומים שם ס"ק ו' מש"כ בטעם הטור. ולדעתי נראה לחלק מסי' רנ"ג דלכאורה טעם הסמ"ע שם א"מ דמאי מירתת ומאי יפסיד בזה לכשיבא האחר ויברר שהיה לו אוהב יותר יטלנו ואף אם יטעננה פירות ישלם לו האחר כשירד לקרקע ולא יפסיד וגם לא יתחזק לרמאי דיכול לומר שלי היה נדמה שלי היה אוהב יותר. וגם אולי ירויח שלא יבא האחר ומאי מירתת איכא שיפסיד. וע"כ צ"ל דכיון שיודע שיש טוביה אחר ובודאי יבא ויתבע ומה מועיל לו משום ריוח מועט. אבל לגבי חזקה בסי' קמ"ו שמביא הש"ך דעתו אולי ישתהה זמן רב בידו כמו שלא בא הבעה"ב עד עתה לא יבא עוד כמ"ש התומים שם וביני ביני יהיה בידו לאכילת פירות. וכן הכא שהוא מילתא דל"ש דסתם מי שלוקח שדה מחזיר ליטלה מהמוכר והוא הניחה ביד המוכר מסתמא יש לו סיבה המעכבתו מליטלה ואדהכי אטלנה לאכילת פירות:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה