בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רטז
סמ"ע ס"ק ב'. גם י"ל דב"ד כו' המע"ה כו'. כן כתב הר"ן בש"מ והוכיח כן מהא דמודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך ונימא לשופרא דשטרא אמר כן אלא כי אמרי' לשופרא דשטרא הוא ה"מ גבי לוקח לפי שהוא חושש לבי דינא דלא גמירי וכשיסתפקו בדבר יעמידו בחזקת מוכר. אבל מוכר שהוא מוחזק לא חייש לב"ד טועין כ"כ שיוציאו מחזקתו שלא כדין.
ולמש"כ תוס' כאן דל"ש שופרא דשטרא אלא כשכותב בשטר אין ראיה משם. אלא דבאמת כתב הרשב"א שם דאין ליתן גבול למה שאמרו שופרא דשטרא הוא ובמקום שאמרו אמרו ובמקום שלא אמרו אין בידינו לדון בדמיונות. ועיי' רשב"ם ע' ע"א ד"ה, חוץ משמע קצת דלא כהר"ן וסמ"ע:
סעיף ג' בהגה. וכל אילן הנושא קב פירות כו'. וכתב הסמ"ע דקאי גם אדיעה הא' וכ"מ בטור. הנה הטור לא כתב כן אלא לפי' רשב"ם ול"י הייתי אומר דקאי רק על דיעה הב' שהוא דעת רשב"ם אבל הרמב"ם שהוא לשון המחבר שכתב אם דקל טוב ומשובח הוא ופירש הר"י מגש מובא בהה"מ דממין הטובים י"ל דלא תלי בטעין קב פירא אלא במין היותר משובח שבשדה. אבל הרשב"ם שכתב דל"ד טובים אלא בינונים דרצונו ליהנות מפירותיה לכך תלי לה בטעון קב פירא. ולהרמב"ם לא תליא משום דרצונו בפירותיה אלא כמ"ש הב"י בשם הר"ן דעבידי אינשי דשיירי דקל טוב לעצמו ועיי' שמ"ק: סעיף ד' בהגה. מיהו אם כולם דקין כו'. ואם שייר אילני והיו בה דקלים שעולים להם בחבל ואילני שהעול כובשן חקר המלמ"ל בזה ודעתו דאילני שייר אף שהם קטנים. ול"ד לסעי' ו' שי"א דאילנות כאלו אין להם קרקע דלענין קרקע שאני ועיי' רש"י פסחים נ"ג ע"א ד"ה למו"מ והפוס' השמיטו:
סמ"ע ס"ק י"ח. בטור כתב כו' וא"כ ק"ק כו'. היה לו להק' על השמטת המחבר בעית הש"ס בארז. וע"כ כמ"ש הב"ח דדעת הרמב"ם שכתב דאפי' ג' אילנות קטנים קנה האילנות שביניהם מוכרת לשיטת התוס' ע"ב משום דארז אילן סרק ועומד לקוץ לא תשיב ולא היה צריך לכתוב עוד דין ארז. והמחבר כתב לשון הרמב"ם וא"כ אפי' גדולים שביניהם אילני סרק קנה וגם לזה השמיט ארז ולהטור צ"ל מה שהשמיט ארז אף שפסק כר"י דדוקא גדולים וע"כ משום דארז חשוב והו"ל לכתוב כן וכן הק' הב"ח. וע"כ צ"ל כמ"ש בדרישה דארז מיירי ג"כ בקטן אלא משום שהוא מין אתר קמיבעי ליה וזה נכלל במש"כ הטור וקונה כל אילנות קטנות שביניהם ר"ל אף ממין אחר וכן י"ל גם להרמב"ם [מש"כ בדרישה דלשון הברייתא סתם ואת האילנות שביניהם ור"ש לא פירש כלום. הוא פלא שהר"ש במקומו פירש דוקא קטנים] והנה בטור מביא ריכבא דדיקלא וכן ברא"ש והרמב"ם השמיטו והמחבר נמשך אחריו. ובנמק"י פירש דשייר לעצמו הריכבא. וצ"ל לקמן בארז דקאמר קנה וקנה ופרשב"ם דקנה האילן וע"כ קנה הקרקע ולהנמוק"י היה א"ל הספק בשייר הארז לנפשיה. צ"ל דמפרש כפשוטו דקנה הקרקע ולא משום האילנות. אבל הרמ"ה מפרש בלא שייר לנפשיה ואף דלענין כ"ד הוי ריכבא הפסק אבל הכא דהקרקע גופא מספק הוא ותליא בזה אי הריכבא הוי הפסק ל"ק: סעיף י"ב. וכן אם שייר שני אילנות כו'. עיי' קצוה"ח דבשנים הוי ספק והמוכר מוחזק ובזה מחלק בין אילן אחד. והנה זה ודאי מש"כ באילן אחד דל"ק כ"כ הרמב"ם פ"ב דבכורים הל' י"ג והוא מירושלמי מובא בכ"מ וכן הוא להדיא בתוספתא פ"א דבכורים. אבל מש"כ הקצוה"ח מטעם מוחזק. הנה כבר חקרו אי האיסור נגרר אחר הממון וכ"מ שזכה בדין ע"י חזקת ממון מחזקת מ"ק או מוחזק אי מהני ליה לשויה ודאי אף לענין איסור שיהא שלו לגמרו א"ד כיון דחזקות כאלו אינם מבררות רק שא"א להוציא מיד המוחזק ומידי ספקא לא נפקא ועכ"פ הוי ספק איסור וא"כ הכא נמי נ"מ בטעם ר"ה לענין דהוי ודאי אף לענין איסור ומביא בכורים מהם ומאי פריך בש"ס פשיטא. ומוכרח דעת הקצוה"ח דמטעם חזקה הוי ודאי וכן הוא בקונטרס הספיקות כלל א' אות ח' ע"ש ועיי' רי"ט אלגזי בכורות פ"ב אות י"ז ובשו"ת תפארת יוסף חיור"ד סי' ל"ד בהגה שם ובפני אריה להג' מהר"ל: מפלאצק בחי' סוכה ט' ע"א ובחי' ח"ס לפ' לולב הגזול ל"א ע"ב ד"ה ובמק"א. ותמוהים לי בזה דברי רבינו הכ"מ בפ"ב מבכורים הל' י"ג שתמה על השמטת רבינו דין הקונה שני אילנות דמביא ואינו קורא ונדחק בזה. והוא פלא דהא בפ"ד הל' ד' כתב רבינו דין זה ע"ש וצע"ג. ועיי' בפי' משנה ראשונה במשניות החדשים פ"א דבכורים משנה ו' מש"כ בזה: ועיי' דברי חיים להג' מהרי"א אויערבאך חי' חמץ ומצה סי' ב' מש"כ בזה:
סעיף י"ג. וזה החזיק בקרקע. עיי' קצוה"ח מש"כ לישב קושית התוס'. ודבריו צל"ע דהא כשהחזיק בקרקע השייך לו קנה גם הקרקע שתחת האילן דסדנא דארעא חד הוא ול"מ חזקה אלא בתוך שדה הנשכרת. ועוד לפמש"כ בפת"ש לק' סי' שט"ו הבנת האחרונים בדעת התוס' יבמות צ"ג דכה"ג קונה בחזקה א"כ להתוס' לשיטתם ל"ל כן: