אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן קצט

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן קצט

סימן קצח

סעיף א' בהגה. ואפי' הלוקח ידע כו'. ואם המוכר ידע והלוקח לא ידע עיי' ס' לקוטי ב"א שצידד לומר דל"מ וצ"ע:

סמ"ע ס"ק ג'. י"ל שעשאו חז"ל כו'. אבל בש"מ מובא בקצוה"ח כתב טעם אחר דהמעות הוי ברשותו. ולפי"ז נ"מ לדינא בין הטעמים בהיה המקח הראשון פירות דלא עבדי חליפין אף דנחשבינהו בעיניהו ולטעם הש"מ נקנה גם בכה"ג. ומש"כ הנתי' דלטעם הה"מ דוקא דהפרה בעין תמיהני שלא ראה בלח"מ פ"ה דמכירה הל' ד' שכתב אע"ג דהפרה אינה בעולם. אלא דגם הב"ח ס"ל כן ע"ש ועיי' נחל"צ מש"כ בזה. ומה שהק' הקצוה"ח בטעם הש"מ עיי' מחנ"א הל' ק"מ סי' ד' שכתב כן לחלק בין מעות מחמת מכר למלוה אחרת וכן מצא בר"י מיגש ותוס' יבמות:

סעיף ג'. שהעמידו חכמים כו'. הרא"ש חולין העתיק שני האוקימתות שבש"ס וכתב הב"י משום דאע"ג דפליגי והלכה כר"י מ"מ גם ר"י מודה שאם זיכה לו ע"י אחר בד' פרקים דזכות הוא לו זכה. ולכאורה הוא חמוה דממ"נ אם נתן לו הדינר ל"ל הזיכוי ע"י אחר לר"י ואם לא נתן הדינר פשיטא דל"מ הזיכוי להפסיד ללוקח אף בד' פרקים דהלוקח פשיטא דיוכל לחזור וצ"ל ע"כ כמ"ש הנתי' רס"י קצ"ה דאף הלוקח א"י לחזור בד' פרקים. אבל הוא נגד הסברא. ומש"כ בהגה. ויש מי שכתב כו'. ה"ה על אתרוג וכל מצוה שאינה שכיחא. כ"כ הפרמ"ג אור"ח סי' תרנ"ו וכתב עוד שגם הלוקח אסור לחזור. ועיי' מג"א סי' שס"ט ובישועי"ק שם. ועיי' בהגר"א כאן שכתב על עיקר הדין שאינו מוכרח. וכן מורה לשון מהרי"ל מובא בד"מ אסור לחזור כו' יש להעמיד על ד"ת. משמע דלאו מדינא הוא רק על המוכר יש איסור שצריך בדבר מצוה לאוקמי אד"ת. וכן מצאתי בקהלת יעקב אות קע"ג בשם שו"ת מוצל מאש דאפי' במקום מצוה העמידו דבריהם ומביא ראיה לזה. ומש"כ הקצוה"ח דה"ה פת לשבת כיון דמקדשין נמי על הפת, צ"ע ת"ל דבלא"ה מצוה לאכול פת בשבח משום עונג. וגם הא אין קידוש אלא במקום סעודה. וי"ל הרבה בזה ואכ"מ ועיי' מע"ח ב"מ מ"ו ע"א מש"כ בזה: סעיף ד' בהגה. אבל הקדש כו'. עיי' ש"ך שכתב וה"ה איפכא כו'. ודלא כרמב"ם וראב"ד. הנה הרשב"א והר"ן הקשו על הרמב"ם מהא דאמר שם קנה במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים אינו נותן אלא מנה משום דבהדיוט כה"ג במי שפרע וה"נ אמאי הגזבר יכול לחזור הא בהדיוט כה"ג במש"פ. ותירץ המשכנ"י סי' מ"ז עפ"י ש"ס ב"מ ע"ד מובא לעיל סי' קפ"ב דבשליח ליכא מש"פ וי"ל דהרמב"ם מפרש הש"ס דקדושין דהמקדיש עצמו פדאו וע"כ אמר דבהדיוט כה"ג במש"פ. אבל הרמב"ם מיירי בקנה הגזבר דהוי כשליח וגם בהדיוט כה"ג ליכא מש"פ. וכה"ג מתרץ המקנה הש"ס דב"מ נ"ז שמביא ממנה הראב"ד ראיה להרמב"ם דהמקבל עליו לספק סלתות מג' ועמד בד' מספק בד'. דאין שום ראיה משם דאף דקיי"ל כחכמים דר"י דבלא פסק עמו כשער הגבוה אין הלוקח יוכל לחזור בו אם הוזל מ"מ הא קיי"ל גבי שליח דאע"ג דלא פסק עמו כשער הגבוה יכול הלוקח לחזור בו דהו"ל לפסוק כשער הגבוה ויכול לומר לו לתקוני שדרתיך כו' וה"נ לא עדיף הגזבר משליח [מש"כ שם עוד לתרץ כיון דע"כ מיירי בלא יצא השער ואין לו דאל"ה לא הוי ריבית אפי' להדיוט א"כ אין לומר דבהקדש קנה מה"ת כיון דאינו ברשותו ולא קנה. תמוה דהא זהו תירוץ הר"ן שם במקומו ולא הזכירו ועיי' מהרמ"ש בתוס' ב"מ שם] משמע מדבריהם דבעינן דוקא דבכה"ג יהא בהדיוט מש"פ ולכן ע"י שליח דאין בו מש"פ ל"ש לומר לא יהא כו'. אבל באמת הכונה בש"ס כיון דמעשה החזרה גם בהדיוט מעשה רע הוא דהחוזר יש עליו מש"פ כה"ג בהקדש אוקמא אדינא דכסף קונה בו. וכן מצאתי להדיא ברשב"א שם וז"ל והא דאמרי' הכא אטו הדיוט לאו במש"פ קאי לאו למימרא דיהא גזבר מקבל עליו מש"פ כיון דאין המקח שלו אין מקבל עליו מש"פ אלא לומר כיון דמדה זו מגונה ומקבלים עליה מש"פ אינה בדין שיתנהג בה ההקדש. הרי להדיא כמש"כ. ואגב ידעינן מדבריו דגזבר דינו כשליח ויש שחקרו בזה. והנה התוס' קדושין הק' ת"ל מטעם אמירה לגבוה כמסירתו להדיוט ופשוט היה נ"ל דלק"מ נהי דאסור לחזור אבל ההקדש לא קנאו עוד להיות ברשותו לזולא ולאונסין. וכן מצאתי ביד רמה ב"ב שתירץ כן [ועיי' תוס' ר"י הזקן בגליון ש"ס קדושין שם תירץ בפשוט] והנה לכאורה י"ל כמה נ"מ בזה כגון קטן שממכרו ממכר במטלטלין ונדרו לאו נדר. ולפמש"כ היד מלאכי בחידושי דינים הבאתי דבריו לק' סי' רי"ב דבכתיבה ל"א אמירתו כו' י"ל דנ"מ באמר כן בכתב. והמקנה תירץ דאי מטעם אמירתו כו' היה מועיל שאלה וכ"כ בתורע"א שם ובתפארת ירושלים. אבל אכתי אינו מועיל לתרץ הסיפא פדאו במאתים כו' דשם ל"מ שאלה אחר דאתי ליד הגזבר, ובעיקר דין אמירה לגבוה עיי' חתן סופר ד' נ"ד מבואר שם בארוכה וגם באיזו אופן מועיל שאלה. והנה ראיתי בשו"ת שאילת שלום סי' ר"נ שחידש דקונה ספר מעות קונה דל"ש החשש שמא יאמר כו' דהא מצוה להצילם. וליתא דהא הקדש ג"כ מצוה להצילם ועיי' נתי' כאן ובהג' רמ"א לעיל סי' קצ"ז סעי' ד'. וגם הא כבר העלו דאף במקום דליכא חשש לא פלוג. והשעמ"ש מביא ראיה מסעי' ג' אף דהוא רק שותף ול"ש לומר נשרפו כו'. ופלא ראיתי בפי' הרגמה"ג הנדפס שם בגליון שפירש במתני' דכופין אותו לשחוט וישלם לו הלוקח את המותר. ולא ראיתי בפוס' שיפרשו כן ויש מי שכתבו דבהקדש ל"ש כלל החשש דשמא יאמר כו' דכל התקנה הוא משום אינשי דלא מעלי ומסתמא לא אוקמי גזבר אינשי דלא מעלי כב"ב ט'. וליתא דלא פלוג בזה דבזה נחלק בין המוכר איש צדיק ללא. ועוד במקום שבטוחים באחריות מא"ל אלא דלא פלוג:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה