בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קפה
סעיף א'. אלא שנוטל שכר שליחותיה. ביור"ד סי' קע"ה סעי' ה' כתב מקום שיש מנהג, שהלוקח נותן שכר הסרסור. ובש"ס ב"מ ס"ג פריך והא בעי למיתב זוזי לספסרא. וכתב בש"מ שם ונראה כי הקונה נותן זוז לספסר ולא המוכר וצ"ע. ומש"כ בהגה מי ששלח שליח כו'. עיי' בהג' חכ"ש מש"כ ע"ז. וזה ניחא לגירסת הרמ"א בסי' ש"ג וכן הוא בב"י. אבל לפמש"כ הרמ"א כאן ששלח שליח להוליך לו בודאי טירחא ומסתמא צריך לשלם לו. ומדוע לא הביא מש"כ המהרי"ק מובא בסעי' ד'. והט"ז כתב דבעינן מוכח קצת. וכן מצאתי בשו"ת ר"י טוב עלם סי' ס' וז"ל דכי יהיב ליה בירעה לזבוני ליה בטובה א"נ שא"ל שקול וא"ל לא בעינא וכיון דלא קביל שדר ליה תקרובת דניתהני מיניה וליטרח ואע"ג דתנן השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אין נגבין בב"ד מפני שהם גמ"ח התם לא קביל מיניה בירעה ודרך בנ"א לשדורי מנחה להדדי אבל האי אי לאו בירעה דידיה תקרובת למאי קא משדר ליה אלא לאו אהנויי קא מהני ליה לשווי ש"ש ומשמע כהט"ז. ומש"כ בש"ך בענין חזרה שליחות להמשלח עיי' מחנ"א הל' שומרים סי' ד' ובאב"מ סי' קל"ט ובשומ"ש מ"ק ח"ב סי' קט"ז דברים נחמדים בזה:
ש"ך ס"ק ג'. ועיי' בתשו' הגאונים סי' שפ"ד. הנה ז"ל התשו' שם בסי' שפ"ג שאלה אם אמר בעל החנות לסרסור המותר שימכר על סך פלוני יהיה שלך. תשובה אעפ"י שנתן הסרסור המותר הוא שלו. משמע מרהיטת הלשון דהכונה אעפ"י דנותן להסרסור מ"מ ל"ק הסרסור וה"ה לבעה"ב וחולק על המהרי"ק דכאן והמגיה שם נדחק בכונתו. ונ"ל בכונת הגאון אעפ"י שא"ל המותר שימכר ומשמע דוקא כשימכור לאחרים מ"מ אם:
הסרסור א"ל אני לוקחו לעצמו כסעי' ג' וכן הוא שם בתשו' שלאח"ז שיכול ליקחו לעצמו ונותן לו יותר מהמקח הרשום מ"מ המותר לעצמו ול"מ כשמוכרו לאחרים אלא אפי' לוקחו לעצמו ונתן המותר למוכר חוזר ונותן המותר לסרסור:
סעיף ד'. אמר בע"ה כו'. וכתב המרשים כפול לק' בסי' ש"ג בהגה. באמת אין כאן כפולים דכאן אשמעי' בזכות המותר דזכה בשתיקה ושם איירי בחיוב ש"ש וכן המהרי"ק בתשו' חלקם לב':
ש"ך ס"ק ח' בהגה. ועיי' לעיל כו' באו"א. י"ל דשם כונתו באופן זה ולכך דייק שם בלשונו באופן דלא הוי ביטול מקח דלמה דייק ביטול מקח הלא כל עיקר החילוק הוא דכאן הוי ביטול מקח ועומד ברשות המוכר ושם בשיעור האונאה הוי המשלח המוציא. ובזה י"ל מה שהק' שם הנחי': סמ"ע ס"ק י"ז. כתב הב"י ע"ז כו'. הב"י לא כתב כן בפשיטות אלא שהק' על הראב"ד דמשמע מלשונו דבכ"ג המקח קיים דבשוה ק' בנ' אין סברא.
ומיהו עכצ"ל דהראב"ד סובר כן וראיה מלשון הב"י שם שכתב מיהו נראה לדעת הרמב"ם וכתבו בסמ"ע ס"ק ט"ו. ולמה דייק לדעת הרמב"ם הלא גם להראב"ד איכא חזרה. וע"כ דלהראב"ד בכל אופן אינו חוזר. והנה המלמ"ל פ"ב משלוחין הל' ז' כתב וז"ל בקיצור ומה שפירש הר"א ז"ל כו' קשה דלמה הצריך רבינו שיאמר המוכר ללוקח בכך וכך מכור לך כו'. ל"י לכונתו דנראה דמפרש דמש"כ הרמב"ם ואמר לו מכור לך קאי על אמירת הסרסור להלוקח ולא כן כתבו הטור והמחבר בלשונו שכתבו מכור בכך וכך ולא כתבו מכור לך ומשמע דעל אמירת המשלח להסרסור קאי. עוד כתב שם לפרש כונת הראב"ד דמפרש דברי הרמב"ם דא"כ למה יחזור ויאמר איני רוצה ומזה הק' על הב"י בדעת הראב"ד. גם זה א"מ דאף אם אמר תחילה במה שתרצה חוזר עתה שלא היה כונתו על הרבה כמו שהנאה עתה. ומש"כ בפת"ש ס"ק ב' שוב מצאתי כו' ולא פסק כן. העתיק מקיצור מ"ב. ולפנינו בתשו' הגאונים איתא המעשה שהחזיר הסחורה. ובזה לק"מ דעל ביטול מקחו לא הימניה ובזה מודה גם הושב הכהן, ומש"כ בסעי"ק ג' בענין קרובים בשכר שדכנות. כתב בשו"ת שאילת שלום מ"ת דדוקא אם הקרובים היו הגומרים היתה התקנה. אבל אם היו הם המתחילים והגומרים בודאי נוטלים והקדימו המהר"ם מינץ סי' ע"ד. וכתב המהרשד"ם חאהע"ז סי' ר"ל דשכר שדכנות שלא גבהו מן האב אינו גובהו מהיורשים ואפי' אם תפס מפקינן מיניה. כעת נדפס הספר דברי גאונים וראיתי שם כלל ע"ב מביא שו"ת באר עשק דיורשים מחויבים לשלם שכר סרסרות. וכן כתב שם עוד בתשובה אחרת. ולא ראו דעת המהרשד"ם:
סעיף ט'. פשיעותא היא כו'. עיי' נתי' סי' קכ"א ס"ק ב' בחילוק הא' דדוקא כשא"ל משכנו סתם. אבל אם א"ל משכנו ביד מי שתרצה פטור. ומש"כ שם בתירוץ הב' להק' מטענת החזרתי וכן הק' התומים כבר הקדימם להק' כן בשמ"ק וכתב דדינו של הרי"ף אינו אלא בעיר חדשה שאין לה מנהג אבל בעיר שכבר נוהגין להרצות משכונות ביד הסוחרים בסתם ולא הורגלו למשכן בעדים מסתמא ע"ד כן נתנו בידו ולא הוי פושע כשנותן המשכון בלא עדים. והשעמ"ש סי' קכ"א מביא בשם הרדב"ז דהפשיעה בהשכינו שלא בעדים הוא דבנאנסו חייב שבועה דאורייתא ונחתינן לניכסיה משא"כ כשיטעון להד"מ. ומשמע דס"ל כהפוס' לק' סי' רצ"ו דהחזרתי הוי שבועה דאורייתא ונחתינן לניכסיה ודלא כהש"ך ע"ש בקצוה"ח ולכך הוי החזרתי כמו נאנסה וליכא למיחש כשיטעון החזרתי וצ"ע. והתומים השיג על הר"ן דהא חמיר ש"ד משבועה דרבנן ועיי' פת"ש סי' רצ"א ס"ק כ"א: