אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן קפב

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן קפב

סימן קפא

בית יעקב על חו"מ סימן קפב:

הנה הטור כתב כאן דיני שותפות עם עכו"ם. והשו"ע רמזו בסוס"י קע"ו בקיצור. והנה הב"י מביא סברת הרמב"ן דרק ממידת חסידות הוא. ובטורי אבן מגילה כ"ח הק' עליו מש"ס בכורות פ"ק והא אמר אבוה דשמואל כו' והשתא מאי מק' הא כיון דמדינא רשאי. והוא כתב טעם אחר דהא אפשר שימחול לו השבועה. אלא דממ"נ איכא איסורא דלא תחנם. אבל לר"מ דמתיר מותר לעשות עמו שותפות. ולכאורה לפמש"כ הישמ"פ מובא בר"ן גיטין פ' השולח דכשמשחררו לדבר מצוה הוי כנותן לו דמי עצמו כיון דאינו מכוין להנאת העבד. א"כ ה"נ הא אינו מכוין להנאת העכו"ם אלא לצורך עצמו שלא יעבור משום לא ישמע על פיך. ומצאתי אח"ז בטו"א החדשים בהג' רב"פ שעמד בזה. אבל הטו"א לטעמו שדחה דעת הי"מ בריש חגיגה מש"ס ברכות מ"ז דפריך והא מהב"ע הוא. ולענ"ד דכונת הי"מ הוא דוקא במצוה שעושה הבעה"ב ע"י שיחרורו ונהנה מזה לא גרע מנותן לו פדיונו כמו בתפילה שעי"ז מתפלל בעשרה. ומעיקרא כשמשני שם מצוה שאני הוי ס"ד דבכל מצוה קאמר שמזכה את העבד למצוה ולכך פריך והא מהב"ע היא. ומשני מצוה דרבים שאני. כלומר דוקא בתפילה שהבעה"ב נהנה מהמצוה. ובזה י"ל נמי בסברת הטו"א דל"ש כמקבל שכר רק בהנאת קיום המצוה אבל לא במניעת איסור. ומש"כ עוד לדחות סברת הרמב"ן דאינו עובר משום לפ"ע אלא היכא דא"א לעשות ע"י ישראל. ודחהו דה"נ השבועה הלזו מחמת השותפות באה שנשבע לפטור מתביעת ישראל. נ"ל סברת הרמב"ן כמ"ש המהר"ם לובלין סנהדרין ס"ג דל"ש לפ"ע אלא בדבר ברור דהישראל נותן דבר ביד כותי שיעבוד בו לעכו"ם כגון שמוכר לו בהמה שיקריבנה לעכו"ם וכן כשיתחייב לו שבועה ויכריחנו הישראל לישבע. אבל בגרם שיבא הכותי עי"ז לישבע בעכו"ם כגון שמשתתף עמו או שעושה עמו טובה ועי"ז אזיל ומודה לעכו"ם לא. וכן נמי כונת הרמב"ן ותפס לשון כוס יין לנזיר מקור האי דינא. אלא שמה שהק' שם המהרמ"ל ל"ל איסור דלא ישמע ת"ל משום לפ"ע תמוה דלא כתב כן בשם הרמב"ן אלא בשם מקשין התלמידים ולא הביא תירוץ הרמב"ן. ובנו"ב מ"ק בסוף הספר כתב לתרץ שינוי הסוגיות דברכות וגיטין לפמ"ש תוס' סוכה ל' דשמואל ל"ח למהב"ע בדרבנן ותוס' ברכות כתבו דתפילה דרבנן לכך בגיטין לשמואל לא פריך מהב"ע היא. ומלבד דלשונו תמוה דהא תפילה בעשרה לכו"ע דרבנן. עוד זאת דסברת התוס' לחלק בין דאורייתא לדרבנן ל"ש אלא בדיעבד שכבר גזל. אבל לא לעבור עבירה דרבנן לכתחילה כדי לעשות מצוה דאורייתא כמ"ש בר"ה ל"ב אין עולין באילן כו'. וגם מש"כ שם להוכיח מר"ה כ"ת דר"י חייש למהב"ע אף בדרבנן. תמוה שלא הזכיר מתוס' גיטין נ"ה דר"י לא חייש למהב"ע אף במצוה דאורייתא והנו"ב עצמו במ"ת חאור"ח סי' קל"ד פילפל בדבריהם הרבה. ובזה ראיתי בפת"ש יור"ד סי' רס"ז ס"ק י"א בשם התפל"מ דכופין אפי' בקטן דלאו בר אולודי הוא וכן בסריס חמה. ונ"ל ראיה לזה מתוס' גיטין מ"ב ע"א ד"ה יום שכתבו לדחוקי כגון בשל יתומים קטנים כו' וכן הרשב"א שם. ולוקמי בפשיטות באופן דלאו בר אולודי נינהו וע"כ דל"ש:

סעיף ב'. בטל המקח. וכתב הט"ז דל"ש כאן בין לתיקון כו' כונתו כמ"ש הב"ח ודרישה דעבר ע"ד משלחו משמע שפירש לו הדברים באופן שיהיה ואיך יכתוב עליו בין לתיקון. ומה שהק' השעמ"ש עליו מובא בפת"ש כאן י"ל כמ"ש:

ש"ך ס"ק ג'. צ"ע למה יגרע כו'. בדרישה כתב דמיירי באופן דאמר יודע אני שיש בו אונאה.

והש"ך לא ניחא ליה בזה דיהא דעת המשלח אפי' ביודע. אבל אם אמר בין לתיקון בין לעיות הרבה יש בכלל זה אפי' אם יאמר יודע אני דלכך הוסיף הרבה. וזה נ"ל בכונת הש"ך בס"ק שאח"ז שכתב אפי' אם יעוות הרבה יהא קיים דאם היה מחנה עמו כך יש במשמעו אפי' אם יאמר יודע אני וע"ז כתב הש"ך דאינו שכיח שיתנה עמו כך. ומיושב מה שגימגם עליו בנתי' ס"ק ו' ע"ש. ועוי"ל בקושית הדרישה וש"ך. עפ"י מה שצידד המלמ"ל פ"ג מגירושין דאם התנה על שני דברים מיגו דחל ארשות חל נמי אד"ח. וה"נ מיגו דחייל התנאי לענין שאר עוותים חל נמי אאונאה.

ועוד י"ל דשליח שאני כיון דכל דבריו קיימים ואינו צריך קנין ומטעם זה יש שרוצים לומר דע"י שליח מתחייב בדשא"ק כמ"ש בסי' קכ"ט וה"נ טעמא הוא משום אסמכתא כמ"ש הסמ"ע סי' רכ"ז וע"י שליח שפיר מהני: סעיף ה'. אם הטעה השליח כו'. וא"ל נימא דאשלד"ע והמעשה בטל דעבר על לא תונו כמ"ש הטור סי' רכ"ז. י"ל עפ"י מש"כ המלמ"ל פ"ג מהל' גניבה. או דמשכח"ל כשיודיע להלוקח. ועיי' פת"ש ס"ק ג':

סעיף ז'. וא"צ לקבל עליו מש"פ. בשמ"ק בשם הריטב"א כתב דאפי' לא פשע השליח אינו חייב המשלח במש"פ. והמ"מ פ"ט ממלוה הל' ה' כתב דחייב. והנה דברי הריטב"א אין להם ביאור. וראיתי בשו"ת דב"מ ח"ג הסביר זה משום דהוי כמילי דלא מימסרי לשליח והמש"פ בא ע"י שינוי הדיבור. ודחוק דכבר דחו האחרונים דברי מהרי"ט שכתב דאף ממשלח לשליח לא מימסר מילי. והמשכנ"י סי' מ"ז פסק כן להלכה דלעולם ליכא מש"פ בשליח. אבל בשו"ת אבן שתיה סי' ע"ו דחה דבריו וכן פסק הנתי' סי' קפ"ג ס"ק ה'. ובשו"ת דב"מ כתב דיש לצרף זה לספק ולא ראה דברי המשכנ"י. ועיי' שו"ת תורת מרדכי הנד"מ סי' רי"ב מש"כ בזה. והנתי' בסי' שאח"ז ס"ק ה' כתב בפשיטות דיש בשליח מש"פ ע"ש, וכ"כ להדיא הנמוק"י ב"מ בסוגיא דאי פסקת וכ"כ הרשב"א מובא לק' סי' קצ"ט בחידושינו. וצע"ג דמדברי החינוך מצוה ס"ה משמע דבכל גונא אין בשליח ומשלח מש"פ ע"ש ועיי' פנ"י גיטין נ"ב ע"א:

סעיף ח'. האומר לשלותו כו' ה"ז מוסיף כו'. המחנ"א הל' שלוחין סי' א' חקר די"ל דדוקא בא"ל לשליח זבין בית סאה וזבין בית סאתים דבזה י"ל דכיון דל"ק לוקח יותר מסאה ואין לו הפסד למוכר לא הוי כעובר על דבריו אבל אם א"ל אל תמכור יותר מבית סאה אם מכר יותר י"ל דהוי מעביר על דבריו כיון דהקפיד בכך ובטיל שליחותיה. ובמשפ"ש מביא ראיה מש"ס זבחים ל"ד אילו נאמר קרבן לה' בהמה היתי אומר חיה בכלל בהמה כו' ת"ל בקר וצאן ולא חיה יכול אם הביא כשר הלז"ד לתלמיד שא"ל רבו הביא לי חטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו וכשר ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה הלז"ד לחלמיד שא"ל רבו אל תביא לי חיטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו. הרי להדיא כהמחנ"א. אולם כפי מהראשונים שלא הביאו ש"ס דילן לחלק ע"כ כיון דבסוגיא דכתובות לא נזכר חילוק זה נדחית הסוגיא דזבחים שאין זה מקומה וכן משמע מכל המפ' שם שפירשו קושית התוס' שם ממעילה ומכתובות עיי' צאן קדשים וחק נתן ולא העירו מחילוק הש"ס מרישא לסיפא אלא כונת התוס' להק' בסתירת הסוגיות וע"כ דליתא לדינא לחלק בזה. והנה בס' ת"ה הק' כיון דהלוקח יכול לחזור א"כ הוי שינוי בשליחות גם בשאין הלוקח חוזר דגרם רעה להבעה"ב שהלוקח יכול לחזור. וכה"ג כתב הר"ש תרומות פ"ד דבריעותא כ"ד בשליחות בטל השליחות. וכן עמד השוש"י בזה וכתב דלדעת הרשב"א המובא בנתי' דבנמצאת מקצתה גזולה א"י לחזור בהשאר י"ל דזה גופה האיבעיא בש"ס שם אי במקצתה גזולה יכול הלוקח לחזור וא"כ הוי מעביר על דבריו או א"י לחזור ולא הוי אלא כמוסיף וכיון דקיי"ל דמוסיף. מזה הוכיח דינא דא"י לחזור מהשאר. וגם להרא"ש והר"ן דיכול לחזור י"ל דזה גופא סברת הש"ס דמעביר ע"ד הוי משום דיכול לחזור דאל"כ מאיזה טעם נקרא מעביר ע"ר דהא הבעה"ב צוה לו למכור ליתכא והוא זבין ליתכא והלוקח מתרצה בכך א"כ בהליתכא אין שום שינוי דעת. ולפי"ז לדעת הרא"ש והר"ן ע"כ צ"ל דלמאי דפסקי' דמוסיף ע"ד הוי ע"כ דאין זה שינוי בשליחות מה שהלוקח יכול לחזור כיון דכעת אינו חוזר. והנה בשוש"י הוכיח דדעת רש"י בקדושין כהרא"ש ור"ן. ובזה י"ל במשפ"י רש"י ב"מ ע"ד ע"ב העובדא דנדוניא שעשאו חמיו שליח לפסוק שיהא מוכן ליום פלוני ואמאי לא פירש שנתן לו מעות סתם ושלחו שיקנה והחתן פסק על הנדוניא ע"י קנין מעות ופטור המשלח ממי שפרע מטעם שינוי השליחות דמצי חמיו לומר דעתי היה שתקנה בקנין גמור ולא ע"י קנין מעות שיוכל המוכר לחזור ע"י קבלת מש"פ וכיון דשני בשליחות יכול המשלח לחזור בלא קבלת מש"פ. ולמש"כ לדעת רש"י אין זה שינוי בשליחות מה שהלוקח יכול לחזור כיון דכעת אינו חוזר:

סעיף י"א. והחתימם השליח כו'. בשו"ת מצפה ארי' הק' מכאן על מה שחידש המקו"ח סי' תמ"ח דלא מהני חתימת השליח על השטר מכירה דהא הכא אמר והחתימם השליח. והג' רצ"ה שם דחהו די"ל דהכא מיירי בשטר ראיה ול"י מה ראו על ככה. דהא הר"ח מחלק בין אפושי שטרא הא דלעיל משום שיצטרך לחזור בכל שטר אחר חתימת עדים והכא איירי בשהחתים השליח השטרות כו' וכונתו דהשליח מצא עדים וחתם, ולא מיירי כאן בחתימת יד השליח דהא כן כתבו בתוס' להדיא וז"ל והכא מיירי בשכבר חתמו העדים על שני שטרות וגם כונת המחבר כן ועיי' מחנ"א הל' שלוחין סי' ח':

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה