בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קעב
סמ"ע ס"ק ח'. ואינו דומה כו'. והוא מדברי הב"י וקשה דא"כ מה מדמה הש"ס תניא נמי הכי כו' נימא כיון דיש לו פתח אחד למבוי הב' וסתם זה סליק נפשיה מפתח זה. ואח"כ ראיתי ביד רמה שכתב להוכיח דאפי' יש לו פתח. אחר וסתם זה סליק נפשיה והא דקתני בית סתום לאו דוקא אלא ה"ה פתח סתום. ולולא יראתי היתי אומר בכונת הרמב"ם דבית של פתחים הרבה דקאמר לאו לתשמיש קאמר דמאי חידושא בזה. אלא סתם בית העשויה לדירה אין לה פתחים לתשמיש לכל רות ואינם עשוים אלא לפרקים לתשמיש שאינו מצוי ודמיא לחפירה דסופלי וכ"כ הרמ"ה ובזה כתב דמהני יחוד אבל בפתחים העשוים לתשמיש ל"מ בהם יחוד לאיסתלוקי משאר הפתחים:
סעיף ד'. אכסדרה כו'. הנה רש"י בפירושו כאן סתר למשפ"י במנחות ל"ג ע"ב ע"ש. והנה במג"א אור"ת סי' תל"ג ס"ק ב' פירש אכסדרה הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל. ותמה הת"י שם מאין לקח זה נגד כל המפ' שסתמו. ונ"ל דהמג"א מפרש כן בכונת הרי"ו שבב"י שם דדוקא אכסדרה אבל בית אחר אעפ"י שיש בו הרבה אורה צריך לבודקה לאור הנר ותמה הב"ח דאי אורה רב היינו אכסדרה. וע"כ פירש המג"א דדוקא אכסדרה כהאי שאורה רב א"צ אף לכתחילה לאור הנר אבל בית שיש בו אור צריך לכתחילה אור הנר וכן אכסדרה שרק רוח אחת פרוצה אין אורה רב כ"כ צריך ג"כ לכתחילה אור הנר. והרי"ו כתב כן ליישב סוגית הש"ס דילן שלא יחלוק עם הירושלמי המובא במרדכי כמ"ש בהג' מרדכי שם. וראיתי אחרי כותבי שחכ"א הק' על המג"א דהא מחלוקת רש"י ותוס' היא בב"ב. מיהו צ"ע להמג"א בהא דפריך שם בש"ס והאמר רבא אכסדרה כו' לישני דרבא מיירי באכסדרה שאין לה מחיצות והכא באכסדרה של ג' מחיצות ועיי' לח"מ פ"ב מחמץ ומצה הל' ד'. ובשו"ת שבו"י ת"ג סי' נ"ו מש"כ בזה:
סעיף ו'. ודוקא כשיש ד"א כו'. כן דעת הרשב"א. אבל הרמ"ה ביד רמה כתב דאף בשני אמות שאינו מקורה סגי והפוס' לא הביאו דעתו וצ"ע: סעיף ז' בהגה. אבל יש לו חלק בחצר. משום דהד"א אינן שלו ולכן די בסילוק בעלמא כ"כ בבהגר"א. וקיצר בדבריו דהא הריב"ש מסיק דאף למאן דס"ל דהד"א הם שלו לגמרי ג"כ סילק נפשו ולא דמי לחלקו בחצר והריב"ש לא כתב החילוק בינם. אבל מבואר הוא ביד רמה שגם הוא מהסוברים דהד"א הם שלו לגמרי וכתב הטעם דהא' שזוכה לאו בתורת הקנאה זוכה אלא בתורת סילוק וכל כמה דלא מסתלק כל חד מיניהו מחלק חבירו בקנין או בחזקה אי סלקא מרי פתחא לפתחא מהאי חצר סלקיה לזכותיה. והנה המחבר סתם ולא הביא מחלוקת המובא בב"י מר"י ותוס' אי פרצם אב דוקא או אפי' פרצם הוא וצ"ע. וכתב ביד רמה לא תימא ה"מ דלית לו פתחא אחריני דומיא לטומאה דקתני בית סתום כו' אלא אפי' אית ליה פתחא אחריני כו'. ונראה דזהו כונת פסקי ריקאנטי סי' שס"ז שכתב אם אדם אחד היו לו שתי חלונות לתוך. חצר חבירו וסתמן ולא פרץ את פצימיו יכול לחזור ולפותחן כו' ונדחק שם בביאור מ"ב מאי קמ"ל. דמלשונו משמע דהיה לו עוד חלונות פתוחות. ואשמעי' דגם בזה לא אסתלק וכמ"ש הרמ"ה: