אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן קמ

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן קמ

סימן קלט

סעיף ב' בהגה. התומים מביא מהבעה"ת בהבנת הרמב"ם לחלק דבטוען גזילה אינו נשבע דאחזוקי אינש בגזלנא לא מחזקינן ודוקא בשאלה ושכירות כתב הרמב"ם דנשבע. ולכאורה תמוה מאוד ממ"ש הרמב"ם מובא בשו"ע לק' סי' רמ"ה סעיף ת' או גזולה היא בידך כו' נשבע היסת. ועכצ"ל לדבריו דדוקא בטוען אתה גזלתיה בתחילתה א"צ לישבע דבזה י"ל אחזוקי כו' אבל בטוען כה"ג שתחילתה בהיתר באתה לידו בשאלה ושכירות ורק עתה מחזיקה בגזילה שכבר נשלם הזמן שכיח שמורה היתר לעכבה בטענה לפי דעתו. ומש"כ שם גזולה צ"ל כעת היא בידך בגזל. ומש"כ המחבר כאן בלשון הרמב"ם שהיא גזולה בידו ובאמת ברמב"ם כתב שאלה או שכורה צ"ל כונת המחבר ג"כ דהיא עתה בידך בתורת גזל שמעכבה משאלה או שכירות ועיי' ש"ך סוס"י קל"ג ובתומים שם. ואולי דעת התוס' ג"כ כהבעה"ת. ובזה י"ל במש"כ הקצוה"ח ס"ק א' ליישב קושית התוס' כ"ט ע"ב ע"ש ולהבעה"ת הא יכול גם לאחר ג' לטעון שאולה או שכורה. וכן לפמש"כ הנתי' ס"ק ב' י"ל בהיפוך: סעיף ג'. טען שמעון כו' או שטר אמנה כו':

וכתב הב"י דנלמד מהא דמודה בשטר שכתבו בסי' פ"ב ולא היה צריך ללמוד מהלואה דכן מבואר להדיא בש"ס ב"ב קנ"ד במכר ורמז לזה הגר"א. והנה לעיל בסוס"י מ"ו בש"ך ס"ק קי"ז מביא דיעות הפוס' דגם במודעה בכת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים ותמה התומים דבריש סי' שם ובסי' פ"ב דאם מודה בשטר ואומר אמנה הוא דנאמן והא להפוס' כר"נ אף במיגו דמזויף אינו נאמן לומר אמנה כמ"ש תוס' כתובות י"ט וב"ב מ"ת. והקצוה"ח תירץ דכל זה לר"נ שכתבו התוס' דס"ל דאמנה הוי שטר ולא אתי ע"פ ומרע לשטרא. ואנן קיי"ל כמר בר"א דאמנה לא הוי שטר דעולה היא ולגבי דידיה דהוי בעל דבר שפיר מצי טעין אמנה. והנה בחי' רשב"א מפרש ג"כ כהתוס' דבאין כת"י יוצא ממק"א איירי ומפרש לר"נ טעמא דאמנה משום דעולה היא וז"ל ואמנה ודאי לכו"ע עולה היא ואעולה לא תתמי. וכ"כ בתוס' רי"ד דטעמא הוא משום עולה ומשוי נפשי' רשיעי ולא מהימני אפי' במיגו. וזה א"ש יותר דלתירוץ הקצוה"ח עדיין יש לפקפק עיי' שומ"ש מהדורא תנינא ח"ג סי' קע"א. ומש"כ הב"ח כאן דקמ"ל אף בקרקע דהוי מוחזק יש לפקפק בדבריו דאינו נקרא מוחזק דכל שטוען אמנה ולא התחיל במכירה כלל הראשון נקרא מוחזק:

סעיף ח'. ולהרמב"ם אפי' לא טען כו':

המפ' האריכו בדברי הרמב"ם והסמ"ע דחהו מהלכה ומה שנ"ל בכונת הרמב"ם עפ"י מש"כ הרמ"ה ב"ב לפרש דמ"ז אדרבא ור"א קאי דמכשרי בעדות אגירי ולא אמרי' נוגעים בעדותם הם וקאמר, מ"ז דאי טעין ליתי הני אגירי סהדי דדרו בו תלת שנין ביממא ובלילא דלא ניחא ליה לקבולי סהדותא דאגירי משום דנוגעים בעדותם הם, דכבר יהבו ליה אגרא למחזיק והאי דנקיטי אגרא בידי' ערומי קא מערמי טענתו טענה ואי לא מייתי סהדי אחריני מוקמינן לארעא בחזקתיה דתובע ומחייבי למיתב ליה אגר ביתו. וכן כתב בפסק הלכה. וי"ל דזה נמי כונת הרמב"ם ולעולם דנקיטי אגר ביתא בידי' ולא כמו שהבין הראב"ד. ובהל' עדות:

סתם הרמב"ם דבנקיטי מהימנא לפי שאין עיקר הדין שם וכן ביאר יותר אף דבנקיטי מ"מ אי טען כן צריכין לברר וע' חי' אבן העוזר עוד הק' שם ברמ"ה מ"ט לא מוקי שם הש"ס בשכירו ולקיטו שרגיל ליכנס אצל הבעה"ב תדיר דלא גרע משיבבי. ותירץ כי היכי דלא לוקמא מתני' דלא כר"י בסנהדרין דפסל שושבין לעדות כ"ש בשכירו ולקיטו ולפי"ז לדידן דשושבין כשר לעדות קשה [עי' פת"ש רס"י ל"ג]. שו"ר בתומים רס"י ל"ג שכתב להוכיח מזה דפסול וכתב דלא מצא כתוב כן ויש לו תנא דמסייע הלא הוא הרמ"ה. ומש"כ המחבר ועפ"י השכנים כו'. והק' המפ' לדעת הרמב"ם בהל' עדות דהכחשה והזמה ביחד הוי הכחשה א"כ קשה לדעת האומרים דבד"מ בעינן עשאי"ל והכא אם יוזמו תתבטל גם החזקה עצמה והוי עדות שא"א י"ל. ולמש"כ התומים רסי' ל"ח בכונתו א"ש כאן. עוד י"ל לפמש"כ הפרי תבואה סי' נ"ד בישוב קושית המקנה קדושין מ"ג אמר לשנים צאו וקדשו לי כו' ולהרמב"ם הא הוי עדות שאאי"ל דגם גוף הקדושין יתבטל. ותירץ הנ"ל דהרמב"ם לא כתב כן אלא כשמכחישים גם גוף המעשה שהוא ודאי שקר שראו שלא זה הרג את זה כו'. משא"כ כאן דאף שהם היו שלוחים בדבר עכ"ז אפשר שגוף מעשה קדושי האשה היה ע"י הבע"ד עצמם או שליחות אחרים. וה"נ יכול להתברר ע"י עדים אחרים שראו הקנין וכדומה. ומש"כ בפת"ש ס"ק ו' דבבתים כו' ל"מ בהו כו'. אין הספר בידי לראות אם לא הביא מסמ"ע סוס"ק י"א ובנתי' שם ועי' ים התלמוד ב"ק כ"א מש"כ בזה, ומש"כ בהג"ה. מקומות ביהכנ"ס כו'. בתשו' הרא"ש מסיים דהו"ל למחוק את השם. ולפ"ז צ"ע בהיו שמותיהם שווים. ועי' תומים דביושבים כ"א על מקומו ל"ש זה. ואם יש להמערער מקום אחר בביה"כ שיושב שם אין ראיה מזה. ובעיקר מקורו עי' שמ"ק מובא תשו' רמ"ה שצווח ע"ז:

סעיף ט'. אפי' אם השאילו להם:

כן כתב הרשב"א מובא בב"י. ולא הביא דעת הרמ"ה שכתב דדוקא אגירי ולא בשאלה. וגם לא ביאר המחבר דלפי"ז לא בעינן דידור בו הלוקח אפי' חד יומא כמ"ש בנמוק"י לדיעה זו ועי' מש"כ הראב"ד בש"מ:

סעיף יא. דאי בעי אמרי כו':

עיי' ט"ז שהק' מסי' ע"ב דבב' עדים ל"א מיגו הנה כבר עמד ע"ז בש"מ. ולכאורה עמדתי על מה שלא תירץ כמ"ש תוס' קדושין דלפטור אמרי' וי"ל בזה ואכ"מ ועיי' דרישה. שו"ר בתומים מזה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה