אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן קיד

סימן קיג

סעיף א' ואם היא עכבה. ודוקא הכא בבת שא"י לכופו ליתן לה דמים יכול לומר עדיין אתן לך מזונות מש"ה אין צריך לשלם רק כשער הזול אבל במחויב לזון חבירו שיכול לכופו ליתן דמים תיכף מחויב ליתן כשער היוקר דהא מדינא הי' יכול לעכב אכילתו ולתבוע דמים תיכף בשעת היוקר ומה בכך שהמתין מלתבוע הדמים:

סעיף ג' אם האם פטרו. עב"ש ס"ק ו' אם האב עשה חיתון עם בתו אין להאב לבטל החיתון בלי רצון בתו וכו' נראה דמיירי שהחיתון הי' בלי שום התחייבות ממון על עצמו רק שהחתן יקחנה כך ולכך אף אם האב מוחל להחתן הבת יכולה לתבוע מהחתן הקנס דהבושת שלה כיון שהיא בוגרת משא"כ בקטנה ונערה שהאב יכול לביישה ולקדשה בע"כ לאחר הבושת של האב והקנס של האב לכך יכול האב למחול הקנס להחתן ולבטל השידוך אבל אם האב התחייב עצמו לנדן בתו ממון ואח"כ רוצה לבטל החיתון ואינו רוצה ליתן מעות כיון שאין ההתחייבות להבת דהא אם מת אין היורשים חייבין ליתן לה (כתובה) כמבואר בח"מ סימן רפ"א ואין על האב חיוב אם רוצה לבטל החיתון רק ליתן קנס להחתן וכשהחתן מוחל אין הבת יכולה לתבוע להחתן קנס כיון שאין האב רוצה ליתן מעות דאפילו קדשה והאב פסק מעות ופשט לו את הרגל אינה יכולה רק לומר או כנוס או פטור והי' פוטר אותה ולהאב אינו יכול לתבוע קנס ולא התחייבות הנדן וממילא אין הבת יכולה למחות בביטול החיתון כשהאב והחתן מרוצין כנ"ל לפענ"ד אמנם הפרישה כתב דמיירי אפילו בפסק האב נדן:

סעיף ו' ויש חולקין. היינו דוקא הכא בבת שמחויב לזונה על שולחנו ובזה שייך סברת הרא"ש דודאי לא היתה כוונתו שהוא יאכל על שולחנו בשר ויין והיא תאכל זרעונים וכן הדין במתחייב לזון חבירו על שולחנו אבל במתחייב לזון את חבירו סתם דהלה יכול לכופו שיתן לו דמים שיזון לעצמו בביתו כמבואר בח"מ סימן ס' בסמ"ע ולפי זה בודאי דה"ה דהנותן יכול ליתן דמים להמקבל בע"כ שיזון בביתו ודאי דאף הרא"ש מודה דאין צריך ליתן רק במשרה ע"י שליש וכן כתב בספר הפלאה ומה שהקשה בספר הנ"ל דהא בנתגרשה האם מוכח מהרא"ש דאינה זנה על שולחנו אין צריך ליתן לה מזונות כאחד מב"ב רק כמשרה ע"י שליש ולפעד"נ אפילו בנתגרשה האם דמחוייב ליתן לה מזונות לבית אמה ואפ"ה צריך ליתן לה כאחד מב"ב דשם הטעם דהוי כאלו פירש שיתן לה כל החמש שנים בשוה בין שתהי' האם עמו או לא כיון שלא אמר כל זמן שאת עמי תדע דאי לא תימא הכי תקשי בנתגרשה האם ולא יצטרך ליתן לה רק כפי ברכת הבית כיון שהעיכוב מה שאינו זנה על שולחנו (הוא נתחייב להיות אצל האם) אלא ודאי דחשיב כאלו התנה שתיזון כל החמש שנים בשוה:

סעיף י"א אפילו חזר ונשאה. עיין ב"ש ס"ק ט"ו שכתב וז"ל לפי זה בש"ץ אם הי' ביני לביני לאו ש"ץ ושכרו מנהיגים אחרים אמרינן ע"ת ראשון שכרוהו דהא פסק כאן אם לא אמר כל זמן שאת עמי וכו' הלשון קשה דאם לא אמר כל זמן שאת עמי אף אחר הגט צריך לקיים התנאי אפילו לא חזר ונשאה. וצ"ל בכוונתו במ"ש דאם לא אמר כל זמן שאת עמי היינו שלא אמר לשון זה שמשמעו מנשואין אלו דוקא דזה חשיב כאילו התנאי בטל מעיקרו רק לשון אחר שלא יהי' משמעו מנשואין אלו דוקא הי' צריך לקיים התנאי ואף בנשואים השניי' אלמא דכל דהתנאי לא הי' בטל מעיקרו אף שנתבטל אח"כ כמו הכא בשעת הגט אפ"ה אמרינן שע"ד התנאים הראשונים החזירה. ולפי זה בש"ץ שהתנאי הי' קיים מעיקרו אף שנתבטל ולא הי' ש"ץ בנתיים אמרינן ע"ד תנאי' הראשונים ולפי זה אצ"ל בהא דס"ס צ"ב בהתנה שיחזיר נכסי אשתו דשיור שאני דבכל התנאים הדין כן רק בתנאי דכל זמן שאת עמי שהלשון משמע מנשואין אילו דוקא לא אמרינן על תנאי ראשון ולתשובת הרשב"א שכתב הטעם משום דשיור שאני ממילא בכל התנאים כשנתבטל הדבר אח"כ לא אמרינן על תנאי ראשון וממילא בש"ץ כשלא הי' ש"ץ בנתיים לא אמרינן על תנאי ראשון כנ"ל בכוונתו. ולפי דברי הרשב"א הנ"ל נראה דבחזרת ירושה איירי דוקא שהתנה בעודה ארוסה דמהני בתורת שיור אבל כשהתנה אחר הנשואין דלא מהני אלא בלשון חיוב כמבואר בסימן צ"ב ממילא אם גרשה וחזר ונשאה לא אמרינן על דעת תנאים הראשונים הוא מחזירה:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה