בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
סימן קה
סעיף א' עיין ב"ש סעיף קטן ג' יש שם טעות סופר וכצ"ל צריך לכתוב לה כתובה אחרת היינו על מנה. ועיין סי' ס"ו בב"ש ס"ק י' ועיין מה שכתבתי שם:
סעיף ב' המוכרת כתובתה. עיין מש"ל בסי' צ"ח בזה:
סעיף ג' הבכור נוטל פי שנים. עיין ב"ש ס"ק ח' שהקשה דממ"נ הא אח"כ יבואו הפשוטים לתבוע כתובת אמם ע"ש ולפעד"נ דודאי היורשים יכולין לתבוע להבכור לשלם פי שנים ומ"מ נ"מ דאם חלקו במטלטלין והלך הבכור ומכר המטלטלין של אביו כמבואר לעיל סי' ק' בח"מ ס"ק י' ע"ש ובח"מ סימן ק"ז והרא"ש הוא מהסוברים דאפילו במכרו קרקע אין הבע"ח גובה מהדמי' שביד היורשים משא"כ אי לא הי' הבכור נוטל פי שנים מדבר המשועבד אפילו מכר לא עשה כלום וקמ"ל הרא"ש דהבכור נוטל פי שנים רק שמחויב לפרוע ונ"מ רבתי ואפילו בקרקע לשיטת הרא"ש והמחבר שכתב קודם שנשבעת לא שמעינן דנוטל פי שנים ואין משלם כלל ואחר שנשבעה כיון דצריך לשלם והמחבר ס"ל להעיקר בח"מ סימן ק"ז דבמכרו קרקע מחוייבין לשלם וליכא נ"מ כלל רק במטלטלין כשעבר ומכר לכך לא דיקדק לכתבו:
סעיף ד' ואפילו נדונייתא. עיין ב"ש ס"ק י"א שכתב ואם מחלה הנדוניא לבד י"ל נחת רוח עשיתי לבעלי. נראה דלא כתב כן רק לדעת הרמב"ן והרשב"א שכתבו הטועם בכתובה דאינו יכול לומר נחת רוח לבעלי משום דכל הנשי' יש להם כתובה ממילא בנדוניא אפי' אינה בעין לא שייך טעם זה. אבל בסי' צ' סעיף י"ז וי"ח מוכח דהכריעו הפוסקים אפי' בנכסי צאן ברזל כשאינם בעין א"י לומר נחת רוח רק דמוכח שם דבעינן קנין מטעם שכתב הב"ש שם בס"ק ס"ו. אמנם נראה דבמעות נדוניא שמעולם הם נחשבים כאינם בעין דלהוצאה ניתנו מהני מחילה בלא קנין כדמוכח כאן: