אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן צט

סימן צח

סעיף א' שמין כל בגדים. עיין ח"מ וב"ש דהיינו מה שעשה לה הבעל כו'. ובגדים שעשו לה היתומי' נראה דפשיטא ששמין לה כמ"ש בחידושי לכתובות ע"ש דדוקא בעל לאשה מקנה לה בגדים במתנה משא"כ ביתומים מה"ת נאמר שהקנו לה במתנה ועיין בחידושי שם ודלא כמ"ש בהפלאה:

שם שגירשה בעלה מדעתה. עיין ב"ש ס"ק ב' שכתב דבסרחה עליו שמין ע"ש. והנה אי נאמן הבעל לומר שסרחה עליו נראה כיון דאקני לה ע"מ למיקם קמי' דמיא למתנה על תנאי והב"י בח"מ סימן כ"ט הביא בשם תשובת הרשב"א דאף דבתרי ותרי אוקי בחזקת מרא קמא מ"מ כששניהם מודים במכירה רק שמכחישין עצמן בתנאי כיון דהמכר ודאי רק הספק בתנאי אזלינן בתר מי שמוחזק בו עכשיו והנה ה"נ להא דמיא האשה חשובה מוחזק אף דהבעל חייב לה כנגדו דמי כתובתה לא חשיב הבעל מוחזק בזה נגד המתנה כיון דהאשה יש לה שטר על זה דאטו התם גבי תשובת הרשב"א אם המוכר חייב להלוקח מעות לא יהי' הלוקח נאמן על הבית ועוד דהא כתב הש"ך בספר תקעו כהן דאף שיש בידו מלוה לא מיקרי תפיסה ברשות והבעל צריך לברר שסרחה עליו כשהבגדים הן תח"י האשה. ובספר הפלאה דימה אותו לאילן ספק זה קדים ספק זה קדים דקוצץ ואין נותן דמים כיון דאילן למיקץ קיימא וה"נ הבגדים הן שלה בודאי להספק בנתינות הדמים ולענ"ד אין הנידון דומה לראי' דגבי אילן אף שאין להם מעות כלל מחויב לקצוץ והמעות הן חוב עליהן משא"כ הכא דכל זמן שאין נותן דמים אינו נוטל בגדים כי לא נתן כלל במתנה רק כשנותן דמים ודמיא להא דשומא הדרא להדיא בח"מ סימן ק"ע ע"ש בט"ז ובהגה"ת הט"ז והוא פשוט לענ"ד. גם מה שדימה אותו להא שכתב הב"ש ס"ק ג' בבגדים של שבת ורגל לא דמי כלל דשם המחלוקת הוא אם נתן לה הבגדים של שבת במתנה:

שם אבל של רגל. עיין ח"מ ס"ק ג' שהביא בשם הרא"ש דבבגדי חול אקנויי אקני לה כל מה שקנה וצבע לשמה כו' מוכח דאפילו רק כשצבע לשמה אין שמין בגרושה ואף דבב"ק דף כ"ב אמרינן דדוקא גבי מקדיש ומעריך מהני ומשום דכל מקדיש אקנויי אקני לה מעיקרא משמע דבענין אחר לא מהני צבע לשמה זהו דוקא למאי דס"ד התם דאמרינן מי הודיע לצבע שיקנה צבעו לאשה אבל למאי דקיי"ל דאמרינן שליחותו קא עביד קנתה האשה תיכף ומ"ש הח"מ אם הגרושה מוחזקת בכתובה כו' כוונתו בדמי הכתובה כגון שיש בידה מטלטלין. ומה שהקשה הח"מ מהא דלעיל סימן צ' דאין הבעל יכול למכור בגדי שבת עיין מ"ש בסימן צ' סעיף ט"ו ע"ש ועיין ב"ש ס"ק ג' שכתב דיש לחלק דאף דאין שמין מכל מקום בע"ח גובה מהן והוא תמוה דבש"ס מבואר להיפוך דאפילו לרב דאמר שמין מ"מ המעריך דהוא כבע"ח גובה מהן. ולענין אם כתב לה כל בגדים ותכשיטין השייכים לגופה אם שמין לה התכשיטין עיין בסימן ס"ו מה שכתבתי בזה:

סעיף ב' אפ"ה מתנתו שלה. הב"י כתב זה מהר"ן וכתב שהביא הר"ן ראי' לזה עיין בהר"ן מהראי' שהביא מהס"ד דנותן מתנה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות ואי נימא דשמין מתנתו א"כ אין נ"מ בהמתנה דבחיי' אוכל פירות ולכשימות או יגרשנה תחזיר לו ע"ש ולפ"ז אין ראי' רק לדברי הרז"ה שהביא הר"ן שם שגרושה שוה לאלמנה אבל לדידן דס"ל אפילו בגדים אין שמין לגרוש' א"כ ליכא ראי' דהא אפי' אי נימא דמתנה דינו כבגדים מ"מ נ"מ במתנה אפי' אוכל פירות בחיי' מ"מ לכשתתאלמן או תתגרש הן שלה ואפשר דמכל מקום פוסק כן מסברא דמתנה אינו דומה לבגדים:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה