אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן צז

סימן צו

סעיף א' אשתו חנוונית. עב"ש ס"ק א' וח"מ שלומדין מדברי מהר"מ שבמרדכי שאין יכול להשביע על האפוטרפסות בתובעת רק בנשבעת על כתובה שאז נשבעת על האפוטרפסות מטעם גילגול והוא תמוה מאוד דא"כ הא דנקטו כל הפוסקים דבעינן שיחשוד בשני כסף כמו שאר אפוטרפסות כמבואר בטור והמחבר בריש סי' ואי אינה נשבעת רק בגילגול למה לי שתי כסף ועוד דלמה קתני כלל בב"ב במשנה אשה הנו"נ דבגילגול כל הנשי' חייבין לישבע אפי' על פלכה ועיסתה ועוד דלמה אמר תובעת ולא אמר נשבעת דהא על כל השבועות שיש לו עלי' מגלגלין אף שאין עלי' תביעת כתובתה. לכן נראה לפע"ד דודאי תובעת כתובתה אף שאין צריכה לישבע על התפסת צררי נשבעת כנ"ל וכוונת דברי מהר"מ הוא כיון שלא חייבו חכז"ל לישבע להאשה על האפוטרפסות רק כשבאה ליטול הכתובה וכשאין רצונה ליטול הכתובה א"י להשביעה על האפוטרפסות אף שכתובתה רק מנה והוא חושדה בכמה אלפים א"צ ועכצ"ל דלא חשדו חז"ל כלל להאשה אף שהיא אפוטרפסית כמו שחשדו לשאר אפוטרופסים שמורה היתרא לגנוב לעצמה ואפשר שהוא מטעם שכתב בהפלאה כיון דנוטלת מזונות בעד טירחתה לכך לא חשדוה לגנוב לעצמה ולא חשדו אותה רק שתקח הפירעון כתובה שיהי' בידה צררי על הכתובה כמו שחששו שהבעל יתפיס לה צררי כמו כן חששו באשה כשיש ממון בעלה בידה שתתפוס צררי על הכתובה ולזה אין צריכה לישבע רק כשבאה ליטול הכתובה ולפ"ז כתב המרדכי שפיר בהמעשה שלו ביחד לה קרקע שא"צ לישבע על האפוטרפסות דכמו שא"צ לישבע שלא התפיס לה בעלה צררי מחמת שכבר יש בידה כדי כתובתה כמו כן אין צריכה לישבע שלא תפסה היא בעצמה צררי על הכתובה כיון שכבר יש בידה אבל בגוונא דנקט הב"ש כגון בגרושה או במת פתאום דהא לא חיישינן לצררי הוא רק מטעם שהוא תוך הזמן וזה שייך בחשש התפסת הבעל שאין מתפיס צררי תוך הזמן אבל בחשש תפיסת צררי לכתובה מממון שת"י אין שייך סברא דתוך הזמן ולכך צריכה לישבע לכ"ע דשבועת תפיסת צררי בעצמה על הכתובה עיקר שבועה הוא אף בגרושה כשהיא אפוטרפסית ולכך נקט רק תובעת וגם צריכה חשד ב' כסף דכמו דבעינן בשאר אפוטרפסות חשד ב' כסף להשביע כמו כן צריכה חשד ב' כסף לחשד תפיסה לפירעון הכתובה אבל על פילכה ועיסתה אינו יכול להשביע רק בגילגול וא"ש מה דקתני במשנה בב"ב אשה הנו"נ ופי' הרא"ש דמיירי בתובעת והיינו בגרושה נגד הבעל דא"צ לישבע רק בנו"נ:

עוד כתב הב"ש דהרלב"ח ס"ל כשיטת התוס' בב"ב דשבועה שלא תפסה בעצמה עיקר שבועה הוא ומזה מוכיח דמכ"ש דפילכה ועיסתה עיקר שבועה הוא. ועוד הקשה דא"כ איכא שלש מחלוקת. ועוד דא"כ למה קתני באשה הנו"נ כיון דכל הנשים מחוייבים לישבע. ולפעד"נ בפשיטות דלא כתבו התוס' ורלב"ח דהוא עיקר שבועה רק נגד יתומים דתיקנו חכז"ל שבועה תיקנו בלשון המסלק כל חשד שתשבע שלא נהנית כלום מכתובתה מבואר בגיטין בלשון הנדר אם נהניתי מכתובתי כלום שזה כולל שלא התפיס ושלא תפסה וחשש תפיסה בעצמה שוה לחשש התפיס ולכן אף במת פתאום דליכא חשש התפסת הבעל מ"מ צריכה לישבע מחשש תפסה בעצמה אבל בגרושה דלא תיקנו שבועה כלל אפילו נגד חשש פירעון אפילו אחר זמנו דשבועת השבע לי לאו שבועת המשנה לרוב הפוסקים ואפי' הנך דס"ל דשבועת השבע לי שבועת המשנה היא היינו דוקא בטוען פרעתי בברי ולא בשמא ממילא אין צריכה לישבע שלא תפסה מחמת השבעת כתובה כיון דלא תיקנו השבעת כתובה כלל ואינה נשבעת רק מכח אפוטרפוס ובדאיכא חשש והודאה ובלא"ה אינה נשבעת כמו בשאר אדם דודאי אם אפוטרפוס מוציא שט"ח על הבעלים דבליכא חשד והודאה דאינו נשבע רק כשטוען ישבע לי ובטענות ברי דוקא כדינא דמתניתין דלא תיקנו רק שבועה רק בטוען השבע לי לא הי' צריך שבועה כלל ה"נ באשה אפוטרופסית ואינה נשבעת כלל שבועות אפוטרפוס רק בתובעת ובחשד ב' כסף כדין אפוטרפסות וא"ש מה דנקט במשנה אשה הנושאת ונותנת בב"ב דמיירי בגרושה דאין צריכה לישבע רק שבועת אפוטרופסית ולא שבועת כתובה וכן אין צריכה לישבע על פילכה ועיסתה רק בגילגול בגרושה שוב מצאתי בספר הפלאה דכתב לחלק בין נגד יתומים לנגד הבעל מכח טעם אחר וסותר שם דבריו בסי' צ"ו ע"ש ולפעד"נ בפשיטות כמ"ש ועל פילכה ועיסתה אינה נשבעת רק בגילגול נגד הבעל וביתומים כ"ע מודים דעיקר שבועה הוא וליכא ג' מחלוקת אמנם ברלב"ח משמע כדברי הב"ש אבל בדברי התוס' נראה לפע"ד כמ"ש דהבעל אינו משביעה כשתובעת רק בחשד והודאה והיתומים משביעים אפילו בלא חשד והודאה מטעם השבעת כתובה ולפי זה אתי שפיר קושית התוס' בד"ה לאפוקי מדר' אלעזר שהקשו אמאי נקט יורשין משביעין ולא נקט הוא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דנקט יורשין דיורשין משביעין אותה אפילו שלא נעשית אפוטרופסית בלא חשד והודאה משא"כ בבעל. ולפי זה נסתר ג"כ מה שכתב הב"ש דלהרי"ף והרמב"ם אינו יכול להשביעה מטעם שמחל השבועה דזה אינו דדוקא באינה תובעת הכתוב' ורצו להשביעה מטעם אפוטרופסית אינו יכול להשביע מטעם שמחל השבועה והיינו דאמרינן מדלא ציוה להשביעה ודאי דלא הי' לבעל חשד עלי' ואפוטרפוס אינו יכול להשביע רק בחשד משא"כ כשתובעת כשנשבעת מטעם השבעת כתובה בלא חשד והודאה ודאי דנשבעת דלא שייך לומר מדלא ציוה ודאי דלא הי' עלי' חשד דלהשבעת כתובה לא צריך חשד ועוד דלא חש לצוות דידע שתצטרך לישבע על הכתובה דביורשין ודאי דיכולין להשביעה כשתובעת ואפילו בלא גילגול ואפי' בלא חשד ואפי' להרי"ף ובלא"ה דבריו תמוהים דלא משכחת לה גוונא שתהי' פטורה משבועת יורשין דלעיל לא אמר נ"מ רק במת פתאום או בגרושה ובמת פתאום לא שייך ג"כ טעמא דהרי"ף מדלא ציוה ובייחד לה ארעא ג"כ לא משכחת לה דזה לא נקרא תובעת כמ"ש הרמ"א ובגרושה איכא שבועת היורשין:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה