אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן צב

סימן צא

סעיף א' ואין לו במעות המקח. עח"מ שכתב שהיא עושה בהן כל חפצה ואם לקחה בהן קרקע וכו'. מוכח מדבריו דאין כופין אותה ליקח בהן קרקע רק שאם לקחה קרקע אזי אוכל הפירות. ולפ"ז נראה דאם יש לה מעות נכסי מלוג וכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך דג"כ אינו יכול לכופה ליקח בהן קרקע שעושה רק אם קנתה קרקע בעד המעות אוכל הפירות והיא אינה רשאי להוציא המעות או ליתן לאחרים במתנה כמו שמסיק הב"ש בס"ק א' שאסורה למכור לכתחילה ובודאי דין המעות כמו הקרקע והטעם שאינו יכול לכופה לקנות קרקע לפירות הוא משום דהבעל יש לו בנכסים ב' זכותים אחד דאם יש לה פירות הן שייכים לבעל והשני שחייבו חז"ל אותה שתקנה דוקא נכסים שיעשו פירות ושיעבדו נכסים לזה וכיון שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך נמצא ביטול עי"ז הזכות הב' של השיעבוד נכסים לפירות ואמרינן דמכל מילי סילק נפשי' ומה שאמר ר"א בגמרא בנכסייך ולא בפירותיהן דהיינו החיוב שיש עלי' מהזכות הא' הנ"ל שתתן פירות באם שיהי' לה את הזכות הזה לא ביטל משא"כ הזכות הב' שיש לו עלי' שיעבוד שתקנה נכסים שיעשו פירות זה נכלל בלשון נכסייך ונראה ג"כ דאם אכלה המעות מנ"מ דאין יכול לתבעה כלל כמו שאינו יכול לתבעה כשנתנה לאחרים דאין עליו חיוב הפירות רק כשיהי' לה פירות ויגיע לידה החיוב שתתן לו:

שם אוכל הפירות. עב"ש ס"ק ג' דאם כתב לה שאר לשונות כו'. והנה בספר הפלאה כתב דהיינו שכתב לה מנ"מ יעו"ש ולא נהירא דעיקר הדיוק בגמרא לא מלשון מנכסייך דלשון זה אינו ממעט פירות כלל רק דלשון מנכסייך משמע גוף הנכסים ולא פירות מהנכסים ואין חילוק בין כתב לשון נכסי או לשון בנכסייך:

אמנם בגוף הדין אשתמיטתי' להב"ש דברי הרשב"א שכתב דרב אשי מודה לאביי ע"ש בשיטה מקובצת שהביאו:

שם ואפילו נכסים שנפלו לה. עב"ש ס"ק י' הקשה מתשובת מהר"מ דפירות הוי כנכסים שנפלו וא"כ מאי מקשה הש"ס ואימא מפירא ע"ש. ולכאורה אפשר ליישב קושיא זו כמו שתירץ לדעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל דמהר"מ ג"כ ס"ל כהרמב"ן ואתיא מתניתין כר"ג דמכירה קיים אפילו בלא סילוק וא"כ ע"כ הי' כוונתו על נכסים שיפלו וא"כ מקשה שפיר ואימא מפיראר כיון דבלא"ה ע"כ נכסי' שיפלו קאמר וא"כ י"ל דילמא ג"כ מפירי. ואפשר שכוונת קושיתו היא דמאי מקשה הש"ס ואימא מפרי נימא דמתניתין כמ"ד דס"ל דהמכיר' בטילה בלא סילוק וממילא דנכסים שיפלו אינן בכלל ולא תקשה תו כלל ואימא מפרי:

סעיף ז' הכל קיים. עב"ש ס"ק י"ז הקשה מכתובה דבכתובה התנאי בטל ובירושה התנאי קיים קודם אירוסין. ועיין בסימן ס"ט לעיל מה שתירצתי שם בפשיטות וכאן אקצר דיש לומר דס"ל להפוסקים כשיטת התוס' בב"ב דמ"ט ד"ה וכדרב לחלק בין פירות לירושה דס"ל שם דתרוייהו לא שכיחא ולפירות משום דלא שכיח לא עשו חיזוק ולירושה אף דלא שכיח מ"מ כיון שיש לו עיקר בדאורייתא עשו חיזוק. ולפ"ז נראה דבזה א"א לומר יותר משל תורה כיון דבדלא שכיח לא עשו חיזוק לדבריהם ומכח טעם שיש לו עיקר בדאורייתא לא עדיף מאילו הוי כולו דאורייתא ולכך לרב בטל כיון דס"ל דאפילו בדבר שבממון התנאי בטל משא"כ לדידן בירושה דלא שכיח כמו פירות התנאי קיים משא"כ בכתובה דשכיח עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואין להקשות לפי הס"ד שבהש"ס בכתובות שרצה לומר גבי ירושה עשו חיזוק יותר משל תורה ה"ל להקשות מפירות כיון דאי אפשר לחלק בין פירות לירושה כמש"ל די"ל דעדיפא מיני' מקשה הש"ס וכן התוס' בב"ב לא הקשו קושיא זו רק למסקנא דאמרו דעשו חיזוק כשל תורה ע"ש ולא הקשו על הא דאמרו יותר משל תורה והיינו מהאי טעמא כיון דלא קאי במסקנא י"ל דעדיפא מיני' פריך מרב אדרב וכן כתבו התוס' בכמה דוכתי. וביישוב קושית הרמב"ן והלח"מ דהא ירושה ודאי דלא ידע ומחיל הוא עיין מש"ל מזה בסימן ס"ט:

שם אחר שנשאה וכו'. וה"ה קודם אירוסין לא מהני כמבואר בסעיף א'. אמנם נראה לפע"ד דדוקא הלשון דו"ד שאמר הבעל בעצמו לא מהני קודם אירוסין אבל בתנאי גמור שלא רצתה האשה להינשא לו רק אם לא בע"מ שלא יירשנה התנאים קיים אפילו קודם אירוסין דהא בריש הכותב מקשה התוס' למה לי הא דר"כ הא דבר שבממון התנאי קיים. ותירצו שני תירוצים א' דלא אמר לה דרך תנאי וכנ"ל ועוד כיון דהבעל התנה התנאי ולא האשה הוי פטומי מילי ע"ש וא"כ במתנה תנאי גמור שאינה רוצה להינשא לו רק ע"מ כן מהני שפיר וכן משמע מדברי הראב"ד המובא ס"ק ט"ו ועיין מ"ש הריטב"א בחי' לקידושין דף כ"ד דכל תנאי שאינו בתעשה ואל תעשה א"צ דיני תנאי דזה הוי כשיור כמו ע"מ שהמתנות שלי עיי"ש בדבריו ודאי דהתנאי קיים אפילו לא התנה כתנאי דב"ג וב"ר ואפילו הי' זמן רב קודם הקידושין כיון שהשידוכין הי' בפי' ע"ת זה ע"ת הראשון נשאה וכן בכל התנאים המפורשים בשעת השידוכים א"צ בשעת נשואין עוד לפרש התנאי. ובספר נ"ש כתב סימן כ' וז"ל אבל במשודכת כו' אבל קודם אירוסין כיון שאין לו שייכות בנכסים סילוק לאו כלום הוא וכו' פי' ואפילו סילוק ל"צ כו' ע"ש. ולכאורה תמוהין דבריו להמעיין בדברי הר"ן אמנם נראה בכוונתו דלאחר אירוסין בעינן סילוק ואפילו סילק אסורה למכור לכתחילה או לבטל ירושה לכתחילה אבל קודם אירוסין אין צריך סילוק של הבעל כי היא בעצמה יכולה לסלק הירושה לומר לו שאינו רוצה הנשואין רק שיהי' ע"מ כן דלא הוי שום פטומי מילי והרי נשאה ע"מ כן וכמו שכתב הראב"ד וכנ"ל אבל אם הוא מעצמו אמר לה דו"ד או כתב לה בלא תנאי דידה אינו מועיל קודם אירוסין ואחר האירוסין קודם הנשואין מהני ג"כ לשון דו"ד וכן ג"כ תנאי דידה מהני כיון שיכולה לעכב הנשואין בדברים שקונה בשעת נשואין ואחר נשואין לא מהני רק לפירות בקנין ולירושה אפילו בקנין לא מהני ואם התחייב א"ע להחזיר ליורשים כתב בהג"ה דמהני אמנם נראה דלא מהני רק נגד יורשים שהיו לה בשעת חיוב דהמחייב לעובר לא קנה ועיין בח"מ סי' רמ"ח גבי ואחריך ליורשי ע"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה