בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
סימן פז
סעיף ב' בנכסים א"א. מעשה בא"א הנו"נ שהחזיקה בנכסים של אחר שזיכה על מקום בבהכ"נ ומתה והבעל א"י רק שבא לזכות מכח אשתו כדין נ"מ וכדין יורש שטוענין ליורש ויש לי בזה ספק גדול כי ודאי אם הי' נתגרשה אפר החזקה הי' של בעל דהא בנו"נ אמרינן חזקה דהכל משל בעלה וכיון דאינה נו"נ כ"כ שיהיה לה רשות לקנות ולמכור קרקעות ואחזוקי אשה בגנבתא לא מחזיקינן כמבואר בב"ב דף נ"א ודאי דלא היתה עושה בלא רצון בעלה וכיון דמחזיקינן נגד האשה ויורשי' שהנכסים של בעל אף להוציא ממילא לא טענינן לבעל שהי' ממון שלו והוי כדבר דלא שכיח לגמרי כיון שמוציאין ממון מכח החזקה זו דלא טענינן ליתמי וגם שנטעון שקנאה במעות בעלה ג"כ הוא נגד החזקה דאחזוקי אשה בגנבתא לא מחזיקינן ואילו הב' טענות מידי דלא שכיחי הן דכל שהוא נגד החזקה גרע ממילתא דלא שכיח ולא טענינן והא דטענינן ליורש הוא משום רק כל שיש לומר שהמוריש קנאה מממון עצמו לעצמו אבל הכא שנימא שמחזיקינן שהוא של בעלה שקנתה מממון בעלה ל"ד לטענינן ליורש כיון שהוא מילתא דלא שכיחא וממילא הוי לגבי הבעל כחזקה שאין עמה טענה. ואפשר לומר שטענינן עבורה שנתן לה במתנה ובטענת מתנה לא שייך לומר לא שכיח ואף דנגד הבעל א"י לטעון גם טענת מתנה מכל מקום נגד הלוקח טוענין טענת מתנה דנגד זה לא שייך לומר חזקה משל בעל כיון דליכא למימר במתנה דלא שכיח ואף אם נאמרה דא"נ בטענות רק במיגו דמכירה ומכירה לא שכיח כמש"ל מ"מ טענינן כמו בהחזרתי במיגו דנאנסו דטענינן אף דנאנסו לא שכיח: