אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן עה

סימן עד

סעיף א' שמי שהיא מארץ. עח"מ וב"ש שתמהו בדברי הטור שכתב בשם מהר"מ וז"ל אם הוא מיהודא וקידשה בגליל אפילו לא נשאה בגליל אלא בעבר הירדן צריכה לילך אחריו וכו' דמשמע וכ"ש אם נשאה בגליל א"צ לילך אחריו. והגיה הד"מ שכצ"ל אפילו לא נשאה ביהודא. והב"ש כתב שיותר טוב להגיה אם במקום אפי' ע"ש. ולדברי שניהם קשה דאם דעת הטור הי' לכתוב דעת מהר"מ החולק לא הי' לכתוב וכתב מהר"מ רק הי' לו לכתוב ומהר"מ כתב. ועוד דלכוף אותה כבר כתב לעיל בדברי הרמב"ם ואם בא לכתוב דעת רמ"ה החולק הי' לו לכתוב בביאור והרמ"ה חולק כשאין במקומה שאין כופין אותה ולא לכתוב גוונא דכופין אותה שהרמב"ם מודה בה שנדע מכחו הדיוק דפלוגתא שבין הרמב"ם להרמ"ה ועוד קשה ממ"ש הטור כיון שהי' מקומו בשעת קידושין דהא יהודא אינו מקום הקידושין והנשואין ששניהם לא היו ביהודא ומקום מולדתו ודירתו הוא מיהודא אף בשעת נשואין והב"ש מחלק דהרמ"ה לא כתב שאין כופין אותה רק כשהיו שניהם הקידושין והנשואין במקומה אבל כשאחד מהן הקידושין או הנשואין שלא בארץ מולדתה כופין אותה לילך לארצו וגם לדבריו קשה כנ"ל. ועוד קשה דהאיך כתב מהר"מ זה ומנין לו להטור זה בדברי מהכ"מ והאיך אפשר שגוף הדין שכתב מהר"מ לא יכתוב בביאור רק שנדע אותו מדיוקא. לכן נראה לפענ"ד להגיה וכן צ"ל צריכה לילך אחריו לגליל כיון שהי' מקומה בשעת קידושין. ולפ"ז א"ש הכל שגוף הדין שכתב מהר"מ שאם נשאה ביהודא שא"צ לילך אחריו לא הביא כלל משום דלא ס"ל כוותי' כיון דכל הפוסקים פליגי עליו יש לילך אחריהם כמ"ש הח"מ ולא הביא דבריו רק ללמוד מדבריו דין שלא נזכר בדבריהם והיינו במקום שיכול לכופה שתלך למקומו אם יכול ג"כ לכופה שתלך למקומה ולזה הביא זה בשם מהר"מ שאם קידשה בגליל אפילו נשאה בעבר הירדן צריכה לילך אחריו לגליל אם רוצה לדור בגליל ול"מ אם נשאה בגליל ודאי דהברירה בידו כמ"ש הב"ש אלא אפילו הנשואין הי' במקום אחר יכול לכופה לגליל וע"ז כתב הטעם כיון שהי' מקומה בשעת (נשואין) [קידושין] כלומר אף שבשעת נשואין אינה מקומה מ"מ כיון שקידשה במקומה והי' אז הברירה בידו אף לכופה לגליל לכך אף שהנשואין לא הי' במקומה אמרינן שהנשואין הי' אדעתא דקידושין כמ"ש הב"ש ומדוקדק הלשון שכתב הטור כיון שהי' מקומה בשעת קידושין אבל לפי דבריהם שצריכה לילך ליהודא תמוה מאוד כמש"ל אלא ודאי כמ"ש שצ"ל בגליל ודבר זה נלמד באמת מדברי המהר"מ שהביא הרא"ש וז"ל בד"א שהי' מיהודא ואירס אשה מיהודא אינו יכול להוציאה למדינה אחרת אע"פ שהאשה מגליל אינו יכול להוציאה מיהודא ולא מצי למימר לה הלא אין זה מקום מולדתיך מה איכפת לך אם אדור במדינה אחרת כיון דאירסה ביהודה מצי למימר אדעתא דהכא נתקדשתי לדור ביהודא כי הורגלתי שם. אבל אם הי' מיהודא ואירס אשה בגליל אפי' הלך לגליל וקידשה סתם כופין אותה לצאת ליהודא. דקשה מאי אבל הא בשניהם כופין אותה להיות ביהודא עכ"פ אלא ע"כ לענין אם יכול לכופה לגליל ההפרש ביניהם כדמשמע מדבריו ע"ש והיינו דקאמר כשאירס ביהודא אינו יכול להוציאה ממקום שאירס אפילו למקומה משום הטעם דהורגלתי שם אבל כשאירסה בגליל יכול להוציאה ממקום שהורגלה ליהודא וכן לקבוע לגליל ומדקאמר הטעם בנשואה ביהודא שא"י לכופה לגליל מפני שי"ל הורגלתי שם וממילא מוכח דאם נשאה בעבר הירדן אף שקבעה דירה בין קידושין לנשואין בעבר הירדן יכול לכופה לגליל (משום הורגלתי שם) כיון דהקידושין הי' בגליל וסיים הטור ובנושא אשה ביהודא גם בזה כלומר דבנושא ביהודא בזה כתב דא"י להוציאה לגליל אף שהוא מקום מולדתה:

סעיף ב' שהיא מארץ מהארצות. לאו מקום מולדתה רק כשהי' אז מקום קביעת דירתו בשעת קידושין כדמשמע בירושלמי אני פלוני שמיהודה וכל שקביעת דירתו הוא ביהודא נקרא פ' שמיהודא וכן בטור כתב כיון שהי' מקומו בשעת קידושין משמע דאזלינן בתר המקום דירה של שעת קידושין וכן הוא במהרי"ט ח"א ס"ו ס"ז ע"ש:

סעיף ג' מעיר לכרך בגליל. כגון שהיא היתה בגליל בעיר והוא ביהודא בכרך דאף שמוציאה ביהודא מכרך לכרך מ"מ בגליל א"י להוציאה לכרך שי"ל לא נתרציתי לכרך אלא בשביל חביבותא דיהודא וכן א"י להוציאה ביהודא לעיר שי"ל לא נתרציתי ליהודא אלא בשביל לדור בכרך:

שם האשה יכולה להכריחו שילך עמה למקומה. נראה דהיינו דוקא למקומה מקום דירתה שהי' שם מקום קביעת דירתה אזי יכול להוציאה מעיר לעירה. אבל מעיר לעיר שאין עירה א"י לכוף אותה דהא עיקר הטעם שכתב הר"ת הובא ברא"ש הוא משום שא"י לחקור אחר קרובי' כי כל כבודה בת מלך פנימה. וזה אין שייך רק כשכופה אותה לעירה אבל מעיר לעיר אחרת ודאי שא"י לכוף אותה. ונראה נמי דר"ת מודה למהר"מ בזה שהאיש יכול לכוף אותה מעיר לעיר ומכרך לכרך כיון ששניהם אינם עירה כיון שאין לה שום אמתלא ששני המקומות שוין הוא כופה אותה וכמבואר בסי' ע' סעיף י"ב דדוקא כשנותנת אמתלא שמוציאין עלי' שם רע אבל בלא"ה כופה אותה שהדירה שלו הוא ואפשר דמעיר לעיר גרע וצ"ע נמצא דאין הר"ת מחולק עם הדיעה הא' רק כשרוצה למקומה דאם הקידושין והנשואין הי' במקומה לדיעה ראשונה צריכה לילך למקומה ולר"ת צריך הוא לילך למקומה כשהנשואין היו במקומה או במקום אחר אם לא שהנשואין היו במקומו וכן אם היו הנשואין במקומה דלהרי"ף ולהרמב"ם יכול הבעל לכוף את אשתו להוציאה מעיר לעיר ולר"ת כל שהיא רוצה לעירה היא כופה אותו לילך לעירה אבל כשהנשואין הי' בעירו אפשר דאף ר"ת מודה שהבעל יכול להוציאה מעיר לעיר דמה"ת נשוי פלוגתא רחוקה. עב"ש ס"ק ז' שכתב דמאחר דאיכא פלוגתא אין כופין אותה וכ"ש אותו ע"ש ולפמש"ל בסמוך איכא גוונא שכופין אותה לכ"ע. ועוד נראה לפע"ד דהא דאין כופין אותה היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא מחמת ספק היינו אם יכול לכופה בשוטים דכיון שאינה רוצה לעלות עמן הוי כמונעת אותו ממלאכה דכופין בשוטים או במכירת נכסים או כתובה או לשכור עלי' עבד או שפחה וכמבואר בסימן פ"א סעיף כ"א ע"ש אבל ודאי דאין מחייבין אותו ליתן מזונות כשאינו מגרשה וכן אם גירשה בע"כ אין מחייבין אותו ליתן הכתובה דיכול הבעל לומר קים לי כהרמב"ם ורוב פוסקים דס"ל דיכול לכוף אותה:

סעיף ו' דרך מקרה. נראה דאם נסע עמה דרך רצוי ופיוס למקום אחר ואף אם בדין לא הי' יכול לכופה לשם כגון ממדינה למדינה או מעיר לכרך נראה דבמקום זה שנתרצתה וקבעה בו דירה דמי שוב למקום נישואין דא"י להוציאה עוד משם אפילו למקום מולדתה שי"ל הורגלתי פה ומכ"ש לשיטת הר"ת דהיא א"י לחזור בה ולכופו לצאת למקום מולדתה. וראיה לזה דהא בר"פ המדיר אמרינן בדרגילה בבי נשא דברים קטנים דאמרה עד השתא נו' השתא דאדרתן לא מצינא לגלגלא בהדך משמע דבלא נדר כיון דהיתה מגלגלא בהדי' מחלה ה"נ כיון שנתרצית לגלגלה בהדי' שלא במקום מולדתה מוחלה וא"י לחזור בה:

שם לכונסה במקומה. עח"מ ס"ק י"ד כיון דאם חלתה בדרך כו'. ולכאורה נראה דקשה כיון שהגיע זמן ולא נישאו נתחייב שוב מזונותי' ורפואתה וי"ל דאם יהי' יכול לכופה שיהיו הנשואין במקומו ממילא הוי כלא הגיע הזמן קודם בואו למקומו. ועב"ש ס"ק י"ד שהקשה על הראי' של הריב"ש מתוספתא וז"ל דהא הר"מ צריך לדחוק ולתרץ בענין אחר וכו'. ואף שעיקר ראיית הריב"ש מהרי"ף והרמב"ם דס"ל דאפי' נשאה במקומו יכול להוציאה מ"מ מוכח ממהר"מ מדהוצרך לדחוק לפי שיטתו דלרבותא נאמר נשא ולא תירץ כתי' הריב"ש ש"מ דלא ס"ל כסבר' הריב"ש וא"כ מה"ת נעשה פלוגתא חדשה בין הרי"ף והרמב"ם להרמ"ה:

סעיף ח' ואין מוציאין מא"י. נראה דאם הוא אנוס שא"י לפרנס שם להי"א בסעיף א' בהג"ה או שיש לו סכנה וצריך לצאת משם לח"ל אף אם היא יכולה לפרנס עצמה שם כופין אותה לצאת דדוקא במקום שיכולין שניהם להיות ביחד כופין אותו לעלות או לילך עמה למקומה. אבל כשהוא א"י להיות שם במקום שהאשה רוצה כופין אותה שהאשה מחוייבת להיות עם הבעל ביחד במקום שאפשר לו להיות דאלת"ה קשה מאי מקשה הש"ס ל"ל הא דאין מוציאין הא ק"ו הוא ממעלין וא"כ קשה הא מעלין ואין מוציאין שני דברים הם דמעלין היינו כשהשני ג"כ יכול לעלות ולהיות שם ואין מוציאין היינו כשהאיש א"י מ"מ אין מוציאין להאשה א"ו כשהאיש א"י להיות מוציאין ג"כ לאשה אפילו מא"י וירושלים כנלפע"ד:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה