אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן עד

סימן עג

סעי' א' יותר מכאן. עב"ש ס"ק ב' שתמה על הח"מ במה שהביא ראיה מדברי הה"מ מ"ש במדיר שלא תלך ע"ש וכו'. ונלפע"ד דעיקר ראייתו הוא ממ"ש הה"מ דיתיר את הנדרים היינו זמן ל' יום. וכיון דגבי שלא תלך לא כתב ויתיר את נדרו מזה מוכח שא"צ להמתין גבי שלא תלך וע"ז סובב והולך אם זה בלשון דוקא או לא. ומה שתמה הח"מ מדברי התוס' דמשמע שצריכה להמתין שני זמנים. נלפענ"ד ליישב דהנה הר"ן כתב בהא דאמר בש"ס המדיר את אשתו שלא תשחול ולא תשאיל יוציא ויתן כתובה. והקשה דהא אי אפשר להדירה אם לא שתלינהו במזונות א"כ תמתין ל' יום ותירץ דחכמים שמו דעתו שבודאי שלא תשאיל כדי שלא תאסר והרי משיאה שם רע מש"ה מספיק להוציאה תיכף. ומקשה מהא דפריך ותתקשט ותאסר ומתרץ דהתם כיון דיכולה להתקיים ולסבול בלא קישוט לר"י מש"ה פריך בגמרא שפיר ע"ש. ואני קורא תמה מהא דבש"ס פריך לשמואל מהא שלא תטעום ופירות אינה יכולה לסבול כלל וא"כ מאי פריך הש"ס הא שם בדין הי' להוציא מיד כיון שבודאי לא תטעום כדי שלא תאסר ומשום פירות הא מחויב ליתן לה גט ודמי להא דשלא תשאיל דמחויב להוציאה מיד. ולתרץ נראה דהנה הר"י מיגא"ש הובא בש"מ גבי שלא תלך לבית אביה דאף דאינו יכול להדירה והנדר אינו כלום כיון שע"י נדר זה מונע ממנה ההילוך מחויב להוציאה מיד וע"כ הר"י מיגא"ש הוצרך לתרץ זה ג"כ גבי האי דשלא תשאיל ע"ש ולפ"ז א"ש דסברת הר"ן הוא כך כיון דגבי שלא תשאיל כשמונע ממנה שאלת אחרים אף בלא נדר מחויב להוציאה וליתן כתובה ולכך כיון שהחכמים שמו דעתה שבודאי לא תשאיל אף שלא תאסר מחמת הנדר מ"מ מחויב להוציאה מחמת המניעה וה"ה בקישוט כשמונע ממנה קישוט אף בלא נדר ודאי דג"כ חייב להוציאה דהא אפילו משלו מחויב ליתן לה קישוט דהא פוסקין תכשיט לאשה מש"ה מקשה שפיר מקישוט והוכרח לתרץ כתירוצו אבל בטעימת פירות ודאי כשמונע ממנה מין אחד פירות בלא נדר ודאי דאין הסברא נותנת לכוף אותו להוציאה משום זה וראיה מדברי הר"י מיגא"ש דלסברתו אף שהנדר אינו כלום גבי שלא תשאיל מ"מ חייב להוציאה משום המניעה אלא ודאי דגבי טעימת פירות אינו חייב להוציאה משום המניעה בלא נדר א"כ גם סברת הר"ן לא שייך גבי שלא תטעום ולומר דחכמים שמו דעתה שבודאי לא תטעום כדי שלא תאסר דמ"מ כיון שיכולה לעשות מכח הנדר רק שמעצמה אינה עושה כלום הוי רק כמניעה בעלמא מש"ה אינו חייב להוציאה ולפ"ז ל"ק כלל קושית הח"מ הנ"ל דבשלמא גבי קישוט שפיר כתב הרמב"ם דתיכף אחר שנה דשוב אינה יכולה לסבול חייב להוציאה כיון דהיא בודאי לא תתקשט כדי שלא תאסר הוי כמונע ממנה קישוט ובקישוט חייב להוציא אף כשהמניעה בא שלא מחמת הנדר כדמוכח משיטת הר"ן שהקשה מקישוט ע"ש משא"כ בתוס' דמיירי שם שתלה איסור הנאת נכסיו בתשמיש דבזה לא שייך טעם הר"ן והר"י מיגא"ש דהרא"ש ה"ק יעמיד פרנס לעולם ותירץ דהדירה שאני וכיון דטעמא דזילא לא שייך כ"א כשבא מחמת הנדר דבלא הנדר יכול להעמיד פרנס אינו חייב להוציא וליתן כתובה רק אחר שנאסרה מחמת הנדר. וא"כ ליכא פלוגתא להרמב"ם והתוס' ולפ"ז נראה דהרמב"ם שכתב או יתיר נדרו או יוציא גבי שלא תשאיל דסעיף ג' וכן בסעיף ד' היינו מיד ודלא כמו שפירשו הה"מ והכ"מ דימתין שבעה ימים כמבואר בסעיף ג' וד'. ואפשר דהמחבר מחלק בין קישוט שיש לה צער גדול להנך ולפענ"ד נראה כמו שכתבתי:

סעיף ב' נדרה היא. עב"ש ס"ק ג' שתמה על הרמב"ם שכתב שהברירה ביד הבעל דהאיך מתרץ פלוגתא דר' יהודא וכו'. ומה שתי' דקמ"ל דאפילו בזיווג א' ליכא איסור וכו' הוא תמוה דהא הכא היא תובעת הגט וברצונה להתגרש ליכא איסורא כלל כמבואר בסימן קי"ט ובישוב דברי הרמב"ם עמ"ש בחידושי בסוגיא דהמדיר ע"ש שתרצתי בדרך נכון:

סעיף ז' יתר על כן יתיר נדרו. עח"מ וב"ש ס"ק י"ב דבמדיר בדבר שהיא לטובתה דלשניהם אין להם דין מורד ומורדת ואחר ששה חדשים יוציא ויתן כתובה וכו' ולפ"ז כו' ולפ"ז בכל הנך דלעיל בתוך השיעור כגון בקישוט דסעיף א' בעשירות תוך ל' יום ובעניות תוך שנה ועברה וקישטה דג"כ שניהם אין להם דין מורד ומורדת ואחר ו' חדשים יוציא ויתן כתובה דלא גרע דבר שאפשר לה לסבול מדבר שהוא לטובתה. ולכאורה קשה דהאיך אמר בעניות שנה תתקשט מיד ויוציא אחר ו' חדשים ואין לומר דדמי לחולה שיש לו רפואה כיון שאחר שנה יהיה לה היתר:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה