בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן מח
ביאור דברי הרא"ש בפרק אלו טריפות:
ברא"ש פרק אלו טריפות מביא בשם בה"ג דבלא נמצא מרה טעמינן לכבד אם יש בו טעם מר כשירה דנבלע המרה בכבד יעו"ש ועיי' בפר"ח סי' מ"ב שהקשה דמאי מהני שנבלע המרה מ"מ הרי אין הכיס ומש"ה כתב הפר"ח דבה"ג לא פסיקא ליה מילתא להטריף בניטלה לגמרי המרה ומש"ה הטיל בו פשרה, ואינו מובן כלל ענין הפשרה הלזו ועיין בכו"פ, והנראה דהנה במשנה תני ניקבה המרה טרפה ודעת המכשירין דאין לנו ללמוד מני' לאסור בניטל דאין אומרים בטריפות זו דומה לזה דכן מצינו בטחול דניקב אסורה וניטל כשירה, והנה זהו רק אם נאמר דעיקר טריפות של המרה תלוי בהכיס וי"ל כנ"ל דמהא דתני במשנה ניקב אין להוכיח לאסור בניטל וכיון דאיסורא דניטל לא נזכר במשנה מסתמא כשירה אבל הרי י"ל דעיקר הטרפה של המרה אינו תלוי בהכיס רק תלוי בהליחה המר שבו והא דניקב הכיס טרפה הוא משום דישפך ממנה הליחה ותלך לאיבוד וא"כ הא דתני ניקב טרפה ודאי דה"ה ניטל דעיקר איסורא דניקב הרי הוא משום ניטל ולא איצטריך המשנה למתני ניטל, ומש"ה הכשיר הבה"ג ביש טעם מר בכבד משום ממ"נ דאם הטריפות הוא מצד הכיס ולא מהני הטעם מר כקושי' הפר"ח הרי ממילא לא ידענו לאסור בניטל ורק אם נאמר דעיקר הטריפות בהליחה הוא דיש לאסור בניטל א"כ הרי מהני טעם המר דחזינן דנבלע הליחה להכבד ולא נאבד, ובזה נוכל לישב מה שכתב המרדכי פרק א"ט בשם ראב"י דבא מעשה לידו שלא הי' מרה וטעם טעם מר בכבד והכשיר כמש"כ בה"ג ואלולי שקשה לו להכנס במחלוקת הי' נראה לו להתיר גם בדליכא טעם מר כלל, וכד אשתכח תרתי מרירתא כשירה ואין לאסור משום כל יתר כנטול דמי דהרי אפי' אין שום מרה כשירה ועיי' בב"י סי' מ"ב הביא דבריו ומלשונו משמע דגם הא דהכשיר הראבי' בתרתי מרורתא ג"כ לא אמרה רק להלכה לחודא ולא למעשה וכמו דבאין לו מרה שלא רצה להתירה למעשה. אמנם הב"ח הבין בלשון המרדכי דבתרתי דעתו להכשיר גם למעשה. אמנם אינו מובן החילוק ביניהם דהרי אין שום סברא להתיר בתרתי' רק אם ניטל יהי' כשר וכיון דלא רצה להתיר בניטל אמאי מתיר בתרתי'. והנראה דהנה הך כללא דכל יתר כנטול דמי לא מצינו רק באבר מיוחד וכמו בה' רגלים וזהו ניחא אם עיקר הטרפות תלוי בכיס וכיון דהוא כנטול הרי חסר הכיס אבל אם העיקר תלוי בהליחה והליחה הא אינו גוף אחד רק דבר לח מקובץ בודאי דלפי הסברא נראה דלא שייך בו כלל הא דיתר כנטול וכמו דבכיס אחד מצינו לבהמה אחת מעט ליחה ובאחת הרבה דלא הוקבע שיעור להליחה כמה יהי' וא"כ גם בנמצא שני מרות יש להכשיר, ומש"ה באין לו מרה כלל לא רצה להכשיר אע"ג דס"ל לעיקר להלכה דכשר דס"ל דעיקר תלוי משום הכיס וא"כ ניטל כשר מ"מ לא רצה להורות בו היתר דדלמא העיקר הוא משום הליחה אבל משני מרות הכשיר בפשיטות ממ"נ דאם תלוי בהליחה לא שייך כלל יתר בנטול ואם תלוי בהכיס הא גם ניטל כשר וכמו שנתבאר, וזהו שכת' המרדכי דאין לאסור משום יתר דהא אפי' אין שום מרה כשירה דאם נאמר בו יתר כנטול בע"כ הוא דעיקר תלוי בהכיס א"כ הא גם בליכא שום מרה כשירה וכמו דמכשיר בה"ג דמחמיר באין לו כלל מ"מ ביש בו טעם מר הכשיר ממ"נ אע"ג דהכיס חסר בו ומש"ה אין לאסור ביתר, והוא ביאור נכון בדברי המרדכי לפי הבנת הב"ח: