בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן כה
עוד בענין הנ"ל ויברר דגם מדברי התוס' דבכורות אין הכרח דס"ל דהוא רק טרפה:
[א]
במסכת בכורות דף כ' בתוס' ד"ה חלב כתבו בשם ר"ת דאע"ג דבחולין דף י"א משמע דאין הלכה כר' מאיר דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחט ולא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט חיישינן ליה והא דאמרי' בחולין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחה לחזקת איסור דבהמה בחיה בחזקת איסור עומדת ההוא רובא מצוי ושכיח טובא פי' דהמיעוט דאינו מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא, והקש' המהרש"א דהדר קשה אמאי לא אמרינן היכי אכלינן בישרא דחזקת איסור דבהמה בחייה מסייע למיעוט דנקובת הושט ותי' המהרש"א דגם אם היא נקובה מ"מ אינו רק טרפה והועיל לה השחיטה לטהרה מידי נבלה ולא שייך חזקת אינו זבוחה וכבר עמדו רבים על דבריו דהרי בשו"ע סי' ל"ג מבואר דנקובת הושט הוא נבלה והאחרונים ישבו דבריו דהוא מחלוקת הפוסקים והראו מקום דר"ת עצמו בחולין בסוגיא דשהה במיעוט סימנים מוכרח דס"ל דהוא רק טרפה ויפה כתב מהרש"א על דברי ר"ת לשיטתו. אמנם בסימן הקודם נתבאר דאין משם ראיה כלל האיך ס"ל לר"ת וע"כ אמרתי לכתוב כאן דגם מהכא אין ראיה לזה כלל ודברי ר"ת כאן מיושבין בלא זה בפשיטות דהנה במסכת קידושין (דף פ') גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר דאע"ג דרוב תינוקות מטפחין מ"מ עיסה זו בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא דאינן מטפחין לחזקת טהרה דעיסה ואיתרע ליה רובא וה"ל ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול דטהור ורבנן מטמאין דרובא וחזקה רובא עדיף ופרש"י דר"מ אזל לטעמו דס"ל דחיישינן למיעוט גרידא ומש"ה לדידיה אלים מיעוטא ומצטרף בהדי חזקה נגד הרוב ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא, והנה הא דתלי רש"י הך פלוגתא דר"מ ורבנן היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא לההיא פלוגתא דפליגי ר"מ ורבנן אם חיישינן למיעוט גרידא לא מדעת עצמו אמר כן רק דכמעט כן מבואר להדי' בחולין (דף פ"ו) בגמר' דאמר שם דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה כו' הרי דהני שני פלוגתות תלוים חדא באידך, והנה הרי התוס' בכמה דוכתין כתבו דגם ר"מ אינו חושש למיעוטא מה"ת רק מדרבנן וכ"כ בחולין (דף י"ב) ד"ה פסח ובדף פ"ו סוף ד"ה סמוך ובבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא, והרי הא דאמר ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה הוא מדאורייתא דהא אזיל לקולא משום האי סברא ומטהר לעיסה דלדידיה הוא ספק טומאה דטהור באין בו דעת לשאול. ולכאורה אינו מובן האיך תלוי זה בזה והצ"ל דהגמ' ס"ל דחד טעמא להו דמשום דר"מ חושש למיעוט גרידא מיהא דרבנן ולא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי מש"ה אם נצטרף עמו חזקה הרי הוא ספק דאורייתא ורבנן משום דלא חיישי למיעוטא כלל דס"ל דכמאן דליתא דמי מש"ה גם באיכא חזקה המסייע הוא אינו מדאורייתא ועכ"פ יהיה הסברא איך שיהיה זה מוכרח דאם ניחוש למיעוט גרידא אפי' רק מדרבנן בע"כ בהדי חזקה הוא ספק דאורייתא:
[ב]
וא"כ הרי מיושבים דברי ר"ת בבכורות שפיר דהרי כך היא הצעת הסוגיא בחולין (דף י"א) דרב אשי אמר שם דהא דקיי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא ידעינן לה משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וניחוש שמא במקום נקב שחט אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמי' דרב כהנא ואמר לי ודלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחיט וכי תימא הכי נמי דלא אכיל פסח וקדשים מאי איכא למימר וכתבו שם התוס' בד"ה פסח וקדשים הא דלא קאמר בשר תאוה מאי איכא למימר משום דר"מ אינו חושש למיעוט אלא מדרבנן ומשו"ה קאמר וכ"ת ה"נ דמחמיר מדרבנן שלא לאכול בשר תאוה ופריך מפסח וקדשים דאינו יכול להחמיר בהם ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק בדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה דנוכל לחלק כן בדאורייתא וכן כתבו התוספ' בבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא ושם הוסיפו להסביר תירוצם יותר דמדקדק כיון דחזינן דר"מ בדרבנן ע"כ מחלק בין אפשר ללא אפשר בע"כ דגם בדאורייתא יש חילוק בזה דאם איתא דבדאורייתא אין לחלק בין אפשר ללא אפשר לא היה לחכמים לחוש ולגזור היכא דאפשר כיון דאיכא מקום דלא אפשר לקיים גזרתם יעו"ש, והנה בודאי דתירוצם דחוק קצת ועיי' במרדכי בחולין פרק הזרוע שכתב בשם ספר החכמה דר"מ חושש למיעוט מדאורייתא כדמוכח בפ"ק דחולין דקאמר וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר ואי לא חייש למיעוטא מדאורייתא מאי פריך, לתרץ הא דחייש ר"מ זהו רק מדרבנן ובפסח וקדשים היה מעמיד על דין תורה אלא ש"מ מדאורייתא כו' הרי להדיא דלא ס"ל כתי' התוספו' וס"ל לדוחק לומר דמדקדק מתקנתא דרבנן לדאורייתא, וא"כ נאמר דכן ס"ל לר"ת בבכורות וי"ל דגם רב אשי דמדקדק דאזלינן בתר רובא מהא דלא חיישינן שמא במקום נקב שחט וס"ל דאין לחלק בין אפשר ללא אפשר מ"מ גם הוא מודה דבאיסור דרבנן נוכל לחלק דהיכא דאפשר החמירו בו חכמים שלא לבא לידי ספק איסורא דאורייתא והיכא דלא אפשר לא העמידו דבריהם ורק בדאורייתא לא ס"ל לרב אשי לחלק בין אפשר ללא אפשר ומש"ה מדקדק רב אשי שפיר דבכל דוכתא מדאורייתא אזלינן בתר רובא מהא דאמר רחמנא שחוט ואכול ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט ורב כהנא לא דחי ל' מהא דהיכי אכלינן בישרא דהרי לדידן גם באיכא חזקה המסייע למיעוט לא חיישינן ליה מדאורייתא רק מדרבנן והאיך יביא לו ראיה מדרבנן לדאורייתא ומש"ה הקשה לו רק מר"מ היכי אכיל בישרא דלדידיה הרי היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הוא דאורייתא דהא גבי טומאה מקיל משום האי סברא ולדידיה צריך להיות אסור לאכול בשר מדאורייתא משום סמוך מיעוטא דנקובת הושט לחזקת איסור דבהמה בחי' ומיושב היטב קושית מהרש"א דלא מצי אמר היכי אכלינן ולעולם לגבי ספק נקובת הושט איכא חזקה המסייעו ומ"מ הביא ר"ת ראיה מהא דלא אמר היכי אכלינן בישרא דלא קיי"ל כר"מ ולא חיישינן למיעוט גרידא היכא דליכא חזקה משום דזה תלוי בזה דאם היינו חוששין למיעוט גרידא מדרבנן אם כן אי איכא חזקה היה צריך להיות אסור מדאורייתא ושוב ה"ל לומר היכי אכלינן בישרא ומיושב היטב דברי התוס' דבכורות בלא שום דוחק:
[ג]
ואי ואי דא"כ לפמ"ש דר"ת מפרש דשקלי וטרי' של הגמר' לר"מ היכי אכיל בישרא קאי על מדאורייתא דמה"ת צריך להיות אסור לדידיה אם לא נחלק בין אפשר ללא אפשר א"כ הא תשאר עליו קושית התוספו' בחולין ובבכורות דאמאי לא אמר בשר תאוה מאי איכא למימר, גם זה אינו דיחוי לדברינו דהרי קושיא זו לא רק לפי דברינו תיסוב דהרי כמו כן קשה על המרדכי דחולין הנ"ל שכתב להדיא דר"מ חושש גם למיעוט גרידא מדאורייתא וכן מוכרח דעת התוס' בחולין (דף פ"ו) דאיתא שם דר' מאיר מחייב על שחיטת חרש שוטה וקטן משום נבלה משום דרוב מעשיהם מקולקלים והקשו שם התוספו' כיון דר"מ חושש למיעוט האיך לוקה עליה משום נבלה הא איכא מיעוט מעשיהם מתוקנים ומוכרח דס"ל להתו' דר"מ חושש למיעוט מן התורה וכן הקשו שם התוס' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דלמה צריך לומר לר"מ דמטהר משום דעיסה בחזקת טהרה עומדת מסייעו למיעוט דאינו מטפחין והרי בלא"ה כיון דאיכא מיעוט דאין מטפחין לר"מ דחושש למיעוט ה"ל ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול, הרי מוכח מכל זה דס"ל דר"מ חושש למיעוט מן התורה ולדידהו הרי ג"כ קשה אמאי לא פריך מבשר תאוה וכמו דנתרץ דברי התוס' הללו כן נתרץ לר"ת, ועיי' בחידושי הרשב"א בחולין (דף י"א) שהקשה ג"כ אמאי לא פריך מבשר תאוה ותי' דהמ"ל דבאמת ע"פ דין היה צריך להיות אסור לר"מ לאכול בשר תאוה רק לא דיברה תורה להתיר בשר תאוה אלא כנגד יצה"ר מוטב יאכלו בשר שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות ומש"ה פריך יותר טפי מפסח וקדשים דהתורה ציותה לאכלן וכן כתב בחידושי הר"ן שם יעו"ש וכן נאמר לר"ת והתוס' והמרדכי הנ"ל, ועיין עוד בחולין (דף כ"ח) דדעת רש"י שם דגם לנקב אין לושט בדיקה מבחוץ והתוס' בשם ריב"א כתבו דיש לנקב בדיקה גם מבחוץ והקשו עליו דא"נ מאי קאמר לר"מ היכי אכיל בישרא נימא דהיה אוכל ע"י בדיקה ותירצו דיש חולי שהליקוי שלו אדום והבהמה נאסרת על ידו ואין לו בדיקה מבחוץ ופריך שפיר, עוד תירצו דזהו דמסיים הגמ' וכ"ת ה"נ דלא אכיל פי' דלא היה אוכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ולתי' השני של התוס' הא לא קשה כלל הא דלא אמר בשר תאוה מאי איכא למימר ועיי' ביש"ש שכתב דחכמי הצרפתים סוברים כריב"א בזה, ועוד דיותר אפשר לומר דאפי' לדעת רש"י דס"ל בדף כ"ח דגם לנקב אין לו בדיקה מבחוץ וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ג' מה' שחיטה והגאונים כמו שהובא בב"י סי' ל"ג מ"מ הא נוכל לומר דגם הם מודים דהרבה פעמים נוכל לראות גם מבחוץ אם יש בו נקב אלא דס"ל דאין זה בדיקה גמורה לומר דאחרי שבדקנוהו ולא מצאנו בו נקב דודאי לא ניקב דיכול להתרחש דיהיה נקוב ולא יהיה ניכר אבל רוב פעמים ניכר ע"י הבדיקה, והיכא דנולד ריעותא בבהמה דע"פ דין צריכה בדיקה וכגון באתי כי ממסמס קועי' דמא ס"ל לרש"י והרמב"ם דלא מהני לה הבדיקה, אבל בבהמה דעלמא שלא נולדה שום ריעותא כלל ואיכא רובא דרוב בהמות כשרים הם ואינם נקובת הושט ואע"ג דאיכא מיעוטא דנקובת מ"מ אם בדקוהו אפי' מבחוץ גם הם מודים דהאיך נבא לחוש לה גם אחר בדיקה לנקובה דהוא מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ לא חייש ליה כלל ואפי' באיכא חזקה המסייע למיעוט, ושפיר נוכל לומר לכ"ע כמ"ש התוס' דהא דאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל היינו רק בלא בדיקה אבל בבדיקה שפיר מצי אכיל גם לר"מ וא"כ הא לא שייך כלל להקשות מבשר תאוה ועכ"פ מיושבים דברי ר"ת דלא מצי אמר היכי אכלינן בישרא:
[ד]
ובזה צ"ע לי דברי הרשב"א במשמרת הבית (דף ז') שהקשה שם על הא דחולין (דף י"א) דלרב אשי דלא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר תיקשה לדידיה אנן היכי אכלינן בישרא נימא סמוך מיעוטא דנקובה לחזקה דבהמה בחי' וכן רב כהנא למה נקט לר"מ היכי אכיל ה"ל לומר היכי אכלינן ע"ש שהאריך בזה וכתב סברות מחודשות דלא בכל דוכתא אמרינן לדידן סמוך מיעוטא לחזקה, דלפי מה שכתב הרשב"א עצמו בחידושיו לחולין לתרץ הא דלא פריך מבשר תאוה משום דדברה תורה כנגד יצה"ר א"כ הרי אין אנו צריכין לדחוק כמש"כ התוס' דרב כהנא מביא ראיה מתקנתא דרבנן לדאורייתא ונוכל לומר דבדרבנן כ"ע ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר וכל השקלי וטריא של רב אשי ור"כ הוא רק אם נחלק כן בדאורייתא ומש"ה לדידן ניחא דגם בחזקה המסייע למיעוט הוא רק דרבנן ומש"ה פריך רק לר' מאיר דלדידיה בחזקה המסייע למיעוט הוא איסורא דאורייתא:
[ה]
הן אמת דלכאורה עיקר דברי התוס' דדף כ"ח שכתבו דזהו דקאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל אלא על ידי בדיקה מבחוץ וכן מה שכתבו בחידושי הרשב"א והר"ן דמש"ה לא פריך מבשר תאוה די"ל דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר צריכים עיון לי, ולכאורה לא ידעתי לפרש המשך הסוגיא לפי דבריהם דהרי כך היא הצעת הסוגיא דרב אשי מדקדק דאזלינן בתר רובא מדהתירה התורה לשחוט ולאכול ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט ואר"א אמריתא לשמעתי' קמי' דרב כהנא ואמר לי ודלמא היכא דלא אפשר לא אפשר דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוט היכי אכיל בישרא וכ"ת ה"נ דלא אכיל כו' והרי הך וכי תימא בא לקיים דברי רב אשי והוכחתו דכי תאמר דלעולם לא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר ושפיר קמה הוכחה שלו דאזלינן בתר רובא מהא דהתירה התורה לאכול ומה דקשיא לך דא"כ לר"מ דחושש למיעוט היכי אכיל נימא דבאמת לדידיה אסור מן התורה לאכול והא דשרי בשר תאוה הוא רק ע"י בדיקה מבחוץ כריב"א או לא דיברה אלא כנגד היצה"ר, והרי הוא סותר את עצמו בזה דא"כ דיש מקום לומר כן האיך אתה מדקדק מזה דאזלינן בתר רובא וזהו ג"כ כוונת התוספו' בחולין (דף י"א) ובבכורות שהקשו אמאי לא פריך מבשר תאוה והוכיחו מזה דר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן דלכאורה אין זה דקדוק חזק כל כך דמאי נ"מ אי פריך מבשר תאוה או מפסח וקדשים רק כוונתם כמו שכתבנו דהך וכי תימא הרי הוא סותר את עצמו דבא לקיים הוכחתו של רב אשי דמאכילת בשר מוכח דאזלינן בתר רובא ולר"מ נימא דבאמת אסור לאכול אבל להתוס' דדף כ"ח והרשב"א והר"ן קשה דאין לומר לדידהו דה"ק וכ"ת ה"נ דלא אכיל פי' דרק לר"מ הוא דנאמר כן דרק איהו ס"ל הך סברא דמבשר תאוה אי אפשר ללמוד משום דלא דיברה אלא כנגד יצה"ר אבל רבנן לא ס"ל הך סברא ובהך סברא גופיה פליגא רבנן ור"מ דרבנן לא ניחא להו לומר כן ומש"ה מדייקי שפיר מזה דאזלינן בתר רובא בכל דוכתא ור"מ הוא דדחי הוכחה זו כן, זה אינו מספיק דא"כ דניחא ליה לומר דרבנן ור"מ יחלקו בהך סברא גופה א"כ במה נדחו הוכחה של ר"א מהא דלר"מ פסח וקדשים מאי איכא למימר דמוכרח מזה דלר"מ יש חילוק בין אפשר ללא אפשר נימא ג"כ דבזה פליגא על ר"מ ורבנן לא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר וכמו דהיה ניחא לו לומר דפליגא בהסברא דלא דיברה אלא כנגד יצה"ר וצ"ע, והנראה לומר דהם מפרשים דהא דאמר רב אשי אמריתא לשמעתיה קמי' דר"כ לא על דברי רב אשי והוכחתו לחודא קאי דיליף לה משחיטה עצמה רק קאי על כל הסוגיא ועל כל הלימודים של כל האמוראים הנזכרים שם מקודם דלמדו כל אחד ממקום אחר דאזלי' בתר רובא מעגלה ערופה ומפרה אדומה ומרוצח ועדים זוממין ומשחיטה וממכה אביו ואמו וכל הלימודים הללו אמרם לרב כהנא ודחאם דלמא היכא דלא אפשר שאני והא דקאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל בישרא לא בא כלל לקיים הוכחתו של רב אשי משחיטה דהוכחה זו בודאי נדחית ממ"נ רק הכי קאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל אלא ע"י בדיקה או לא דיברה אלא כנגד יצה"ר ולעולם לא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר וא"כ עדיין נתקיימו שארי הוכחות של אינך אמוראי ופריך ליה מפסח וקדשים מאי איכא למימר דא"א לבודקו והתורה ציותה לאכלם ובע"כ מוכרח לחלק בין אפשר ללא אפשר ואם כן נסתרו כל ההוכחות, ועיי' בבכורות (דף כ"א) שהביאו התוס' הא דאמרו ר"ע ור' טרפון אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם דהיו שואלים להעדים דלמא במקום סייף נקב היה וכתבו התוס' בשם ר"ת דאין טעמו משום דחיישי למיעוטא דבהדיא חשיב לה במסכת חולין לא אפשר ושוב דחו זה התו' דכה"ג לא מקרי לא אפשר כיון דמשכחת לה שפיר בהיה קרום של מוח מגולה ונקבו ובחולין דחשיב לי' לא אפשר היינו דס"ל להגמר' לדוחק לאוקמא הפסוק כן עכ"ד, הרי חזינן להדיא דס"ל להתוס' דהא דאמר דלמא היכא דלא אפשר לא אפשר קאי על כל הלימודים של כל האמוראים ולא רק על דברי רב אשי לחודא, ועכ"פ נהדר לדידן דשפיר מיושב קושית מהרש"א הא דלא קאמר היכי אכלינן ואין מכאן הוכחה בדעת ר"ת דס"ל דאינו נבלה:
[ו]
ובזה שכתבנו דהגמ' פריך לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא היינו דמדאורייתא צריך להיות אסורה לדידיה משום סמוך מיעוטא דנקובה לחזקת אינו זבוחה יתישב לנו דקדוק א' דלמה אמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא והרי כמה תנאי מצינו דס"ל דחוששין למיעוטא ולמה נקט ר"מ דוקא, ולפי הנ"ל הא ניחא שפיר דנהי דמצינו לכמה תנאי דחששו למיעוטא מכל מקום לא מצינו בדבריהם שיאמרו להדיא דבחזקה המסייע למיעוט יהיה ספק דאורייתא ורק לר"מ מצינו שאמר כן במפורש דמטהר מטעם זה גבי תינוק שנמצא בצד העיסה הרי דאומר סברא זו גם להקל. ואע"ג דזה תלוי בזה ומאן דחושש למיעוט גרידא מדרבנן ס"ל דבחזקה המסייע הוא מה"ת וכמו שכתבנו למעלה מ"מ להדיא לא נזכר כן רק בדברי ר"מ ומש"ה נקט רק לר"מ. אמנם עוד יותר יש לומר דהנה רש"י פי' בכמה דוכתי דהא דאמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי וכבר מבואר במקום אחר דלדעת רש"י יש מקום לומר דאינה חזקה גמורה רק ספק איסורא והתוס' הקשו עליו דאיסור זה דאמה"ח הרי בודאי כבר פקע מינה ומש"ה כתבו דהחזקה הוא חזקת איסור של אינה זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת ולא שאינה זבוחה ואסורה בלאו הבא מכלל עשה, ועיי' במסכת שבועות (דף כ"ד) בתו' ד"ה האוכל שחקרו בהך פסוק דוזבחת ואכלת אם בא להוסיף איסור לאו הבא מכלל עשה על אכילת שאינו זבוחה או דלא בא להוסיף איסור כלל רק בא להורות לנו במה יופקע איסור אמה"ח ואיסור נבלה ואם נאמר כן הא ליכא שום חזקה לאיסור בספק בשחיטה דאיסור אמה"ח הא ודאי כבר פקע ואינו זבורה אינו איסור כלל א"כ הא ניחא הא דלא הקשה רב כהנא מכל התנאים דחוששים למיעוטא דדלמא ס"ל דוזבחת לא בא להוסיף איסורא כלל וא"כ הא ליכא חזקה ורק מיעוט גרידא ואינו רק מדרבנן ורק מדברי ר"מ מוכח דוזבהת הוא איסור עשה דהתוס' בחולין (דף ל"ג) בד"ה אחד נכרי הקכו לר"מ דס"ל דאמה"ח אינו נוהג בעוף לישראל ובבן נח נוהג א"כ מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור ותירצו דמ"מ גם לר"מ אסור גם לישראל אמה"ח דעוף משום איסור שאינו זבוחה הרי דלר"מ מוכרחין לומר כן ואיכא חזקת איסור ומש"ה נקט רב כהנא רק לר"מ אבל לכולהו תנאי י"ל דוזבחת אינו איסור כלל: