בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן ה
יבאר פרטי הדינים אם סומכין על הא דרוב מומחין גם לכתחילה וגם באיתא קמן א"צ בדיקה או לא סמכינן עלי' רק בליתא קמן לבודקו, ועוד כמה פרטים בזה:
[א]
בהא דקיי"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם רבו בו הדעות והסברות לרבותינו הראשונים, עד שהמעיינים יסתבכו בספיקות רבות בביאור דבריהם והבנת דעתם, ואחרי העיון אמרתי לבאר דעתם כפי שחנני החונן דעה. הנה האלפס כתב וז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. והוא לשונו של הגאון בשאלתות פרשה בהעלתך, ומדברים אלו הוכיחו הראשונים ז"ל דרק בליתא קמן ואי אפשר שוב לבודקו הוא דסמכינן על הך רובא אבל בישנו לפנינו צריך לבודקו דוקא, וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ד' מה' שחיטה, אבל התוס' כתבו רוב מומחין הם ושוחט לכתחילה דאין לפרש דרק בדיעבד שחיטתו כשירה דא"כ הוו מצי אינך אמוראי לאוקמא כרבינא הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואינו מומחה לא ישחוט ובדיעבד שחיטתו כשירה. גם דעת המאור הוא כהתוס' וראייתו מהא דלישנא בתרא דרבינא דס"ל ג"כ רוב מומחין הם מפרש להמשנה הכל מוחזקין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינם מומחין אבל אינו מוחזק לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם אמר ברי שלא נתעלפתי כו' הרי דס"ל להדי' דשוחט גם לכתחילה וגם אח"כ לא מצריך לבודקו רק אם לא נתעלף והרי בזה קיי"ל כהך לישנא דרבינא. ועיי' במלחמות של הרמב"ן שתי' להני ב' קושיות וכתב דגם להגאוני' המצריכים בדיקה מ"מ מודים דמותר ליתן לו לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"כ ולא חיישינן דלמא ישכח ויאכל בלא בדיקה כיון דבא"א למבדקי' כשר נמצא דבאכל בלא בדיקה לאו איסורא קאכיל. ובכה"ג הוא דשרי לרבינא ללישנא בתרא לכתחילה דהיינו על סמך שיבדקנו אח"כ. ומש"ה נמי לא מצו אינך אמוראי לפרש המשנה הכל מומחין שוחטין ואינו מומחה לא ישחוט רק דיעבד כשירה כיון דלדידן גם אינו מומחה מותר לכתחילה על סמך בדיקה א"כ א"א לאוקמא מתניתין הכי דקתני דיעבד שחיטתו כשירה ולא לכתחילה וכן הרא"ש בהעתיקו דעת הגאונים כתב בפשיטות דלדידהו שרי ליתן על סמך שיבדקנו רק לא הביא הני שני הוכחות של הרמב"ן. ובודאי על הני שני קושי' של התוס' והמאור סמך דאל"כ לא יכון דעת הגאונים לכאורה. ויצא לנו מזה דכל המחזיקים בדעת הגאונים ומצרכי בדיקה וכמו הרמב"ם והבאים אחריו בודאי דס"ל כן דלכתחילה שרי על סמך שיבדקנו. כן נראה לפום רהיטא:
[ב]
אמנם אחר העיון אין הדברים מוכרחים וכמו שיתבאר. דהנה עיקר קושי' התוס' אמאי לא מוקי המשנה הכל מומחים שוחטים וחשש לה הרמב"ן לכאורה יש לעיין בו. דהרי במשנה תני הכל שוחטין ובא לרבות איזו דבר שכשר לכתחילה אשר בלעדי המשנה לא ידענו זה. וא"כ בשלמא רבינא מפרש שפיר הכל מומחין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינן מוחזקין ואשמעינן המשנה הך חידושא דלעילוף לא חיישינן כלל גם לכתחילה ובדיעבד כשר גם באינו מומחה אבל לדידן הא י"ל דשניהם שוין אינו מומחה ואינו מוחזק ובשניהם אסורים לכתחילה ובדיעבד וא"א לבודקו שרי וא"כ הא לא מצינן לפרש הכל מומחין שוחטין דכמו דצריך לכתחילה מומחה כן צריך מוחזק ואי דנפרש הכל מומחין ומוחזקין שוחטין תיקשה פשיטא אלא מאן ישחוט לכתחילה אם לא מומחה ומוחזק. והרמב"ן שחשש לקושיא זו הוא משום דאיהו כתב במלחמות דגם הגאונים לא חששו לכתחילה רק במומחין אבל באינו מוחזק לא חששו כלל והביא ראי' לדעתם מהא דאמרי' כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דמומחין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם להך לישנא דמוחזקין לעילופי לא חיישינן הרי דבמומחין אמר רוב מומחין ובמוחזק אמר לא חיישינן דמשמע לא חיישינן ליה כלל גם לכתחילה משא"כ במומחין חיישינן ליה ומזה הביא ראי' להגאונים יעו"ש ומש"ה הוקשה ליה שפיר דא"כ נוקים הכל מומחין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינם מוחזקין ואינו מומחה כשר רק בדיעבד, ונאמר דגם התוס' ס"ל בפשיטות דמדאמר לעילופי לא חיישינן בודאי דגם לכתחילה אין חוששין לו ומש"ה הוכיחו מכח קושי' זו דגם באינו מומחה שרי לכתחילה] אבל להרא"ש דכתב דאינו מומחה ואינו מוחזק דין אחד להם דאי ישנו לפנינו צריך לבודקו אם הוא מומחה ולשאול אם נתעלף ובליתא קמן כשר א"כ עיקר קושי' התוס' לא קשה כלל לדידי' והא דפשיטא ליה להרא"ש דגם להגאונים שרי ליתן על סמך שיבדקנו לכאורה ההכרח לומר דהוא רק משום קושי' המאור מהא דלישנא בתרא דרבינא מתיר לכתחילה ומוקים לה בכה"ג שיבדקנו אח"כ:
[ג]
ואין להקשות לפי"ז הא דאמר כולהו כרבינא לא אמרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם כו' לעילופי לא חיישינן והרי מצינן להיפוך משום דס"ל דחיישינן לאינם מומחין ולאינם מוחזקין ובשניהם אסור גם בדיעבד ומש"ה לא מצי לאוקמא כרבינא וכמש"כ. ואי דנאמר דבאמת הי' מצי הגמרא לומר כן ורק משום דס"ל להגמרא להלכה להקל בשניהם אמרו כן וה"ה דהמ"ל להיפוך לחומרא זה אינו מספיק עדיין דא"כ הא מוכרח מהך סתמא דגמרא דס"ל להלכה דלא כרבינא בתרווייהו מדלא אמר להיפוך וא"כ תשאר לנו קושיא במש"כ האלפס דיש שרוצים לפסוק כרבינא ואע"ג דכולהו אמוראי חולקים עליו מ"מ הוא בתרא נגד כל הני אמוראי ואנן לא ס"ל הכי דמסקינן בגמרא מבתר רבינא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם כן הוא גירסת הרא"ש באלפס] ועיין ברא"ש ומדבריו מוכרח דמש"כ האלפס ראי' מהא דמסקינן בגמרא בתר רבינא לא קאי כלל על הך סוגי' דמהך דיחויא אין ראי' כיון דבא לפרש טעמים של אמוראים הקודמים רק כוונתו להא (דבדף י"ב) קאמר סתמא דגמרא רוב מצוין מומחין הם מדכתב הרא"ש דבדין מוחזקין לא ידעינן האיך פסק האלפס דמהא דאמר בגמרא כולהו כרבינא לא אמרי כו' אינו מוכרח מדחזינן דהוצרך האלפס להביא ראי' אחרת לאינו מומחין יעו"ש בדברי הרא"ש היטב, ולדברינו הרי מוכרח שפיר דהרי על הני אמוראי המ"ל להיפוך דס"ל דתרווייהו להחמיר ומדאמר סתמא דגמרא כן מכלל דס"ל להלכה כן והוא בתר רבינא דהרי הך סוגי' באה לפרש אמאי לא אמרי כרבינא אמנם גם זה ניחא דהרי ברבינא איכא ב' לישני וכשאומר כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא הרי בא ליישב ג"כ לשון ב' של רבינא אמאי לא אמר כל"ק ולדידי' הא מוכרח לומר דס"ל רוב מומחין הם דהרי כן ס"ל להדי' הך לישנא וכן באידך לישנא בא לכלול ג"כ ל"ק אמאי לא אמר כל"ב וא"כ מוכרח בגמרא לומר כן ואין מכאן ראי' דס"ל להגמרא דבתר רבינא דהלכה כן, ועכ"פ נהדר לדידן דהא דכתב הרא"ש דשרי ליתן ע"ס בדיקה הוא רק משום קושי' המאור מלישנא בתרא דרבינא וכמו שנתבאר:
[ד]
וא"כ יש לעיין דהרא"ש אחר שהביא פי' הגאונים כתב וז"ל וקשה לי להאי פירושא אמאי לא מוקי אינך אמוראי מתניתין כרבינא במומחין והכי קתני הכל שוחטין לכתחילה אע"פ שאינו מומחה על סמך שיבדקנו אח"כ ואם שחט וליתא קמן שחיטתו כשירה ותי' דלא שייך למתני הכל שוחטין לכתחילה כיון שמחוסר תיקון אחר השחיטה שאסור לאכול בלא בדיקה ולא מקרי כה"ג לכתחילה. ביאור דבריו דנהי דלאוקמי לגמרי כרבינא הכל מומחין שוחטין ואינו מומחה כשר בדיעבד לא מצינן לאוקמא או כמו שתי' הרמב"ן משום דגם אינו מומחה שרי לכתחילה ע"ס בדיקה או כתי' הנ"ל כיון דאינו מומחה ואינו מוחזק שוה להרא"ש מש"ה שינה הרא"ש בקושייתו דנפרש כולה באינו מומחה והכל שוחטין וקמ"ל דגם אינו מומחה שרי ע"ס שיבדקנו ובדיעבד כשר גם בלא בדיקה בא"א לבודקו. וע"ז תירץ כיון דאח"כ צריך בדיקה לא שייך למתני בו לכתחילה והרי לדידי' תשאר קושי' המאור דהרי בלשון שני חזינן דמפרש הכל מוחזקין שוחטין ואע"פ שאינו מומחה ולהרא"ש הא אי אפשר לומר כמש"כ הרמב"ן דרבינא איירי ע"ס בדיקה דא"כ האיך קרי ליה לכתחילה ומוכח דשרי בלא שום בדיקה כלל וכמו כן לדידן. וצ"ל דלא כתב הרא"ש דבצריך בדיקה לא שייך למקרי לכתחילה אלא בכה"ג שהקשה דכל המשנה איירי רק בדין א' של אינו מומחה או אינו מוחזק והדיעבד של המשנה הוא משום האי דינא גופי' דצריך בדיקה לכתחילה ומש"ה לא שייך למתני בי' לכתחילה מה דהוא רק על סמך שיבדקנו אבל לאוקימתא דרבינא דל"ב הכל מוחזקין שוחטין ואע"פ שאינם מומחין דבדיעבד דתני הוא משום אינן מוחזקין דזה מעכב הבדיקה גם בדיעבד אסור בלא בדקו ולא איירי המשנה בהאי דינא דבמומחין צריך בדיקה לכתחיל' ולכתחילה דהכל קאי עיקרו על מוחזקים רק הריבוי דהכל קאי על אינו מומחה שפיר מצי למתני ביה לכתחילה מה דשרי לסמוך לכתחילה שיבדקנו אח"כ ורק להגאונים ודעת הרא"ש דאינו מומחה ואינו מוחזק שוים ולא תני במשנה דיעבד רק משום האי מילתא גופי' מה דלכתחילה צריך בדיקה ע"ז כתב הרא"ש דלא שייך למתני בי' לכתחילה כיון דמחוסר אותו בדיקה כן נראה ביאור דברי הרא"ש ודעתו בזה:
[ה]
והנה הטור הביא דעת בעל העיטור שכתב אי ידעינן ביה דגמיר אפי' לא איתחזק שוחט לכתחלה ואי לא ידעינן אי גמיר או לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה וא"צ לבודקו ואפילו אם הוא לפנינו. הרי דבאינו מוחזק ס"ל כהרמב"ן דאין חוששין כלל גם לכתחילה ובאינו מומחה לכתחילה צריך בדיקה ובדיעבד א"צ בדיקה גם אם הוא לפנינו ועיי' בב"י שכתב דדעת רש"י הוא ג"כ כבעה"ע בדינא דאינו מומחה. ולכאורה הי' נראה דבעהיע אינו רק מקיל על דעת הגאונים דהם מצריכים בדיקה גם אח"כ בישנו לפנינו ואיהו סבירא ליה דאין צריך. אבל במה שהעלו הרמב"ן והרא"ש דגם להגאונים שרי על סמך שיבדקנו גם הוא מודה בזה והא דכתב בעה"ע דלכתחילה אסור קאי באין בדעתו לבודקו אח"כ דהרי לכאורה דחוק לומר דבעה"ע יחלוק על הגאונים בסברא מהופכת לגמרי דאחר השחיטה מקיל יותר גם בישנו כאן וקודם יחמיר יותר דגם על סמך בדיקה אסור וכל למעוטי במחלוקת עדיף. ועוד דאל"כ הא תשאר על בעה"ע השני קושי' הנ"ל חדא מהא דל"ב דרבינא דשרי להדיא גם לכתחילה באינו מומחה וגם קושי' התוס' דנוקמא המשנה כן הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואע"פ שאינם מוחזקין דלדידי' הא אין לתרץ כמש"כ לעיל על הרא"ש כיון דכתב להדי' דבאינו מוחזק שרי גם לכתחילה ובע"כ מוכרח לומר כרמב"ן דעל סמך בדיקה שרי. ועיי' בהגהות אשרי ובמרדכי שכתב בשם אור זרוע ג"כ כבעה"ע דלכתחילה אסור ובדיעבד שרי בלא בדיקה ובדברי כולם הרי יכולין אנחנו לפרש דאוסרים רק באין דעתו לבודקו. אמנם בבית יוסף מבואר להדי' שהבין דלבעה"ע אסור לכתחילה גם על סמך בדיקה שכתב דלבעה"ע לא נחלקו אינך אמוראי על רבינא רק בדיעבד ולא בלכתחילה ולהגאונים נחלקו על רבינא גם בלכתחילה דס"ל לאמוראי דשרי על סמך שיבדקנו, וכן כתב להדיא בדרכי משה. שוב מצאתי בתבואות שור שהקשה כן על הב"י ודרכי משה דמנ"ל דבעה"ע אוסר לגמרי יעו"ש. והנראה בדעת הב"י וד"מ דס"ל דהני שני סברות תלוים זה בזה. דהרי זה חזינן דהני שני דיעות ס"ל דחכמים החמירו דלכתחילה לא נסמוך על הך רובא והצריכוהו בדיקה וכמו שהחמירו חכמים ותיקנו לבדוק הריאה ולחוש למיעוטא או משום חזקת איסור של אינה זבוחה שיש להבהמה וכמו שכתב הרמב"ן טעמים אלו לדעת הגאונים ומש"ה רק לדידהו דס"ל דגם אחר שחיטה צריך לבודקו אם אפשר מש"ה ס"ל דשרי ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ כיון דגם אח"כ יצטרך לבדוק ע"פ דין חכמים וא"כ אינו עובר בשחיטתו על דעת חכמים כיון דכן דעתן לבודקו או קודם שחיטה או אחר שחיטה אבל לבעה"ע והעומדים בשיטתו דאחר השחיטה אם יבא לפנינו לשאול נפסוק לו דשוב א"צ לבודקו דלא תיקנו חכמים להחמיר בו אחר שחיטה לא שייך לומר דיהי' שרי על סמך בדיקה דבמה שנותן בתחילה בלא בדיקה הלא עובר על גדרן של חכמים שאסרו לסמוך על הרוב ובמה שאח"כ יחמיר על עצמו במה שלא הצריכוהו חכמים לא יתקן האיסור במה שהכניס עצמו לספק איסורא שאסרוהו חכמים עליו לכתחילה דבמה שאדם מחמיר על עצמו לעשות מה שלא הצריכוהו חכמים לא ימולא בזה החסרון שחיסר מקודם לעשות מה שהצריכוהו חכמים. והיא סברא נכונה וברורה ועיי' בסימן י' שכתב הרמ"א דלכתחילה אסור לשחוט בסכין של עכו"ם בלא נעיצה בקרקע אפילו על סמך שיקלפנו אחר שחיטה. וכתב הש"ך בס"ק י' דמשמעות כל הפוסקים הוא דאפילו בסכין שאינו בן יומו אסור לכתחילה ושוב הביא מה שכתב מהרש"ל דבאינו בן יומו שרי לשחוט לכתחילה על סמך שיקלפנו אח"כ כיון דאם ישכח ויאכל בלא קליפה לא איסורא קאכיל וכמו דפסקינן בהך דינא דמומחין דשרי על סמך בדיקה. והנראה ברור בדעת הפוסקים דס"ל דלא דמי דרק בהך דמומחין דאח"כ צריך לבדוק ע"פ דין אבל שם הרי אחר השחיטה א"צ קליפה ע"פ דין דנו"ט לפגם שרי דיעבד ונתיר לו אח"כ בלא שום קליפה דרק לכתחילה החמירו חכמים ואסרו להשתמש בכלי שאינו בן יומו גזרה משום בן יומו וא"כ כששוחט בו לכתחילה הרי משתמש בכלי שאסרו חכמים להשתמש בו ובמה דיקלפנו אח"כ לא יתקן מה שעבר על דברי חכמים אחרי דבדיעבד לא הצריכוהו חכמים קליפה ובמה שיאסור אח"כ את המותר לא יתקן מה שמקודם התיר את האסור וכמש"כ ומש"ה תפסו הב"י והרמ"א בפשיטות דלבעה"ע והעומדים בשיטתו אסור גם ע"ס בדיקה ויצא לנו מזה דלדעת מהרש"ל דלא ס"ל סברא זו ומתיר באינו בן יומו על סמך שיקקפנו לדידי' ודאי דנוכל לומר דגם לבעה"ע שרי לכתחילה על סמך בדיקה:
[ו]
ומה דקשה על שיטת בעה"ע דא"כ אמאי לא אמרו האמוראים כאוקימתא דרבינא הכל מומחים שוחטים ואפילו אינם מוחזקין ואינו מומחה אסור ובדיעבד שרי. יעויין בט"ז שתירץ קושי' זו דמשמע ליה להגמרא דהך ושחיטתן כשירה דתני במשנה הוא רק על ידי איזו תיקון ומעשה הנצרכת להכשירה ומש"ה בכל האוקימתות איירי רק בצירוף איזו מעשה בטמא במוקדשין באומר ברי לי שלא נגעתי ובכותי ע"י כזית בשר ובמומר לאכול נבלות ע"י בדיקת סכין ובאינו מומחה לרבינא שיבדקנו אח"כ אם יודע ה' שחיטה משא"כ לדידן הא שרי לבעה"ע אח"כ בלא שום בדיקה ומש"ה לא מתוקמא מתניתין בהכי, והוא תירוץ ברור. ובדברים אלו מובן היטב דברי התוס' (בדף ב') דמוקים רבה בר עולא הכל שוחטין ואפילו טמא בחולין אבל במוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי כשירה והקשו התוס' דלמה נקט שמא יגע בבשר והרי בלא"ה אסור במוקדשין שמא ימשך לפנים וכתבו בתי' השני דמש"ה נקט חשש דשמא יגע משום דבעי למנקט ואם שחט ואמר ברי שלא נגעתי, ובודאי דבלא דברי הט"ז אין התי' מובן כלל דאכתי קשה לא לנקוט הגמרא כלל הך חששא דשמא יגע ונפרש דאם שחט כשירה בלא שום אמירה דידי' ומנ"ל לרבה לחדש הך חששא דשמא יגע כיון דבלא"ה איכא איסור לכתחילה שמא ימשוך ודלמא לא חיישינן כלל לשמא יגע וטפי ה"ל להתוס' לתרץ בפשיטות דלא היה ניחא סיפא דקתני וכולם ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה דמשום שמא ימשוך הא לא צריך בדיעבד אחרים רואין אותו והרי כל עיקר דאמר רבה בר עולא הך אוקימתא ולא ניחא ליה באינך אוקימתא דאינך אמוראי הוא רק כדי לישב הך וכולן ששחטו, ולדברי הט"ז מובן היטב כוונתם דזה כלל גדול בכל הסוגי' דהך ושחיטתן כשירה מוכרח להיות בצירוף איזו מעשה ומש"ה הוכרח לחדש הך חששא דשמא יגע והוא ברור בכוונת התוס' אמנם לא ביאר לנו הט"ז מהו דדחק להגמרא לומר כן ומדוע לא נפרש כפשטי' דבדיעבד כשר ממילא ומה שכתב הט"ז דלשון המשנה מוכרח כן אינו מובן כוונתו כלל וכלל יעו"ש. ועיי' בכו"פ וגם הוא לא הסביר לנו היטב הטעם בזה ואולי יש איזה טעות הדפוס בדבריו יע"ש וגם דלכאורה ברא"ש מבואר להדי' דלא כהט"ז שכתב וקשה לי להאי פירושא אמאי לא מוקי אינך אמוראי כרבינא במומחין הכל שוחטין ואפילו אינו מומחה על סמך שיבדקנו אח"כ ואם שחט ואי אפשר למבדקיה כשר בלא בדיקה ותי' דלא שייך למתני ביה לכתחילה כיון דאח"כ צריך בדיקה והרי תי' של הרא"ש לא שייך רק להגאונים דלדידהו אי אפשר לפרש הלכתחילה על מומחין וכמו שכתבנו לעיל בראשית דברינו ומוכרח לפרש על אינו מומחה וע"ס בדיקה ושפיר מתרץ לה הרא"ש, אבל לבעה"ע הלא נוכל לפרש הכל מומחין שוחטין ואע"פ שאינם מוחזקין וא"צ אח"כ בדיקה כלל. ועכ"פ הרי בדברי הרא"ש מבואר דלא כהט"ז דלקושייתו הא יתפרש ושחיטתן כשירה בליתא קמן דכשר בלא שום תיקון רק ממילא. ולומר דהבעה"ע והרא"ש פליגי בסברתו של הט"ז דחוק טובא לומר כן:
[ז]
אמנם הדברים נכונים מאד דעיקר הכלל של הט"ז ברור וכדחזינן מכל האוקימתות דאיתא בגמר' וכל הראשונים מודים בו. ויצא לה להגמרא זה דבמשנה תני הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה בדיעבד ומפרשינן להמשנה דקאי על שני אופנים דבתחילה תני הכל שוחטין לכתחילה ונמצא הכל בכלל זה ובאה הסיפא לאשמעינן דיש יוצאין מן הכלל הקדום ואינם כשרים אלא בדיעבד והרי בזה דשחיטתן כשירה דבסיפא אינם משונים מהנכללים ברישא ועיקר השינוי שבהם הוא בלכתחילה וה"ל להמשנה למתני עיקר החידוש דבא לאשמעינן דהני לא ישחטו לכתחילה ומדוע שבקה המשנה עיקר חידושה של הסיפא ונקטה דשחיטתן כשירה מה שבזה אינן משונים מהני דרישא ועיקר החידוש לא ידעינן רק מדיוקא של המשנה. ומזה יצא לי' להגמר' דגם בדיעבד הני דסיפא משונים מהני דרישא דגם בדיעבד צריך עוד תיקון ומעשה להתירן ומש"ה נקט בסיפא ושחיטתן כשירה לאשמעינן הך כללא דאינו כשר ממילא. וביאורו של הסיפא ושחיטתן כשירה דבדיעבד יש אופן שיהי' השחיטה כשירה ומש"ה דחק הגמר' לפרש כן בכל האוקימתות. ועכ"פ הרי מיושבין דברי בעה"ע דלשיטתו הא כשר בדיעבד בלא שום תיקון ומש"ה א"א לפרש הך ושחיטתן כשירה על אינו מומחה וכל זה הוא רק לפי כל האוקימתות שבגמרא דמוקמינן הרישא והסיפא בשני אופנים שפיר מוכרח כן מלשון המשנה מדלא נקטה הסיפא עיקר החילוק דלא ישחוט לכתחילה. אבל הרא"ש הרי הקשה להגאונים דנוקמא הרישא והסיפא באופן אחד הכל באינו מומחה דלכתחילה שרי על סמך שיבדקנו ואם שחט והלך לו כשר בלא בדיקה [דהא לא קשה כלל דנוקים הרישא במומחים והסיפא באינו מומחה וכמבואר בראשית הדברים] וא"כ הרי אתי שפיר לשון המשנה כפשטי' אע"ג דכשר בלא שום תיקון כיון דלפי"ז לא נקטה המשנה שני אופנים ולא באה הסיפא כלל לאשמעינן חידושא דיש דלא ישחוט לכתחילה דהרי הסיפא קאי על אותו אדם עצמו של הרישא דמותר לכתחילה על סמך בדיקה רק באה דאין הבדיקה מעכב בו בדיעבד ובא"א לבודקו כשר וא"כ הקשה הרא"ש שפיר. אבל לבעה"ע דאסור ליתן על סמך בדיקה א"כ הא אי אפשר לפרש רק בשני אופנים הרישא במומחה והסיפא באינו מומחה ומש"ה אי אפשר לפרש כן כיון דבאינו מומחה אחר השחיטה אין צריך לשואלו כלל לבעה"ע וכשר ממילא. ובזה נסתייעו טובא דעת הב"י והד"מ בהבנת דעת בעה"ע דס"ל דאסור על סמך בדיקה דאל"כ הרי לכאורה ודאי דקשה על בעה"ע שחולק על הגאונים בלא שום ראיה ומקיל דאחר שחיטה א"צ בדיקה. ואע"ג דהתוס' והמאור ג"כ חולקים עליהם דגם לכתחילה א"צ בדיקה כלל הם הביאו ראי' לדבריהם מדלא מוקמי שארי אמוראי כן ומל"ב דרבינא ואם נתפוס זאת לראי' מוכחת הרי יהיה מוכרח דגם לכתחילה שרי אבל בעה"ע הא ג"כ מודה לעיקר סברת הגאונים דלא לגמרי סמכינן על הך רובא וחיישינן למיעוטא דאינו מומחין א"כ מנ"ל לחדש הך קולא דאחר שחיטה א"צ בדיקה ואפילו ישנו לפנינו דלפי הסברא החיצונה הרי נראה דכל שהוא לפנינו ואפשר בקל לבודקו הוא כמו לכתחילה. אבל לפי הנ"ל הוכיח דעתו מכח קושי' הרמב"ן והתוס' אמאי לא מוקמי' הכל מומחין שוחטין ואפי' אינם מוחזקין [דבמוחזקין פשיטא ליה דלא חיישינן כלל מכח לשון הגמר' דאמרה לעילופי לא חיישינן וכמש"כ גם הרמב"ן] והסיפא באינו מומחה וע"י בדיקה ולא ס"ל מה שכתב הרמב"ן דכל דבדיעבד כשר מותר ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ וכמו דכמה מהראשונים לא ס"ל כן דעומד בשיטתן של התוס' שכתבו (בדף ג') בהא דאוקים רבא הכל שוחטין ואפי' כותי בד"א כשישראל עומד על גבו אבל יוצא ונכנס לא ישחוט ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו והוכיחו שם התוס' דלאביי שרי ביוצא ונכנס לחודא היכא דלא אפשר לבודקו ע"י כזית בשר ואפ"ה הא אוסר לכתחילה ביוצא ונכנס אפילו על סמך שיבדקנו אח"כ בכזית בשר וכן ס"ל לבעה"ע ומזה הוכיח בעה"ע דבדיעבד א"צ בדיקה כלל ומש"ה אי אפשר לאוקמא המשנה כן. אבל אם נאמר דגם בעה"ע מודה דשרי ליתן על סמך שיבדקנו א"כ הא א"א בלא"ה לאוקמא המשנה כן וכמש"כ הרמב"ן א"כ תיקשה מנ"ל להקל בדיעבד גם בישנו לפנינו. שוב מצאתי באור זרוע הלכות שחיטה שכתב להדיא דהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין לא אמרי' רק בדיעבד ולא לכתחילה ולא חילק כלל בדיעבד בין ישנו לפנינו ובין אינו וזהו כדעת בעה"ע וסיים שם דלא נחלקו אינך אמוראי על רבינא רק בדיעבד אבל בלכתחילה שוין יעו"ש. הרי להדי' דס"ל דגם על סמך בדיקה אסור דלרבינא הא ודאי דאסור וכמו דאיתא בגמר' וזהו כהב"י ורמ"א ועכ"פ גם לבעה"ע מיושב קושי' התוס':
[ח]
אמנם יש לעיין לבעה"ע והעומדים בשיטתו דגם על סמך בדיקה אסור הא תשאר קושי' המאור מהא דלישנא בתרא דרבינא דס"ל ג"כ רוב מומחים הם ולדידי' הא חזינן דשרי גם לכתחילה לכל הפחות על סמך שיבדקנו דמפרש הכל מוחזקין שוחטין לכתחיל' ואע"פ שאינם מומחים וכמו כן הוא לדידן. והנראה ברור דהא דס"ל לבעה"ע דאסור אפי' על סמך בדיקה אינו אלא כשיש לפנינו מי שיוכל לבודקו דאז מקרי לכתחילה אבל היכא דא"א לבודקו עתה שאין כאן שום מומחה והוא נצרך לבשר לצורך גדול שרי ליתן לו לכתחילה דזה חשוב כמו דיעבד דמה לי הפסד הבהמה ומה לי חסרון מה לאכול. ועיין בתבואות שור ובתורת יקותיאל שני הגאונים כאחד נסתפקו בזה לדעת הגאונים בהא דמחלקין הגאונים בין לכתחילה לדיעבד אם הוא רק ביש מומחה שיבדקנו ואז הוא דאסור בלא בדיקה או אפשר גם באין מומחה כלל מ"מ כל שלא נשחטה הבהמה אסור ליתן לו לשחוט כיון דודאי לא יבדקנו אח"כ יעו"ש בדבריהם שהביאו דברי הרא"ש דמוכרח דאסור מדהקשה דניקום הכל שוחטים ואפי' אינו מומחה ע"ס שיבדקנו ואם שחט וא"א למבדקי' שחיטתו כשירה ואי נאמר דבאי אפשר לבודקו שרי גם לכתחילה א"כ האיך שייך למיתני ביה דיעבד כיון דבכה"ג שרי גם לכתחילה ושוב הביאו לדברי המרדכי שכתב וז"ל ופסק באור זרוע רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על הרוב היכא דאפשר לברר. ומשמע דבא"א לברר שרי גם לכתחילה לשיטתם. וא"כ הא ניחא ל"ב דרבינא ושפיר תני ביה לכתחילה דמשכחת דשרי לכתחילה באין כאן מומחה שיכול לבודקו. ויצא לנו מזה דלבעה"ע והעומדים בשיטתו דס"ל דגם על סמך בדיקה אסור מוכרח קולא אחרת דבאין מי שיבדוק שרי ליתן גם לכתחילה ולהרא"ש והמאור שהקשה מל"ב דרבינא וכן הרמב"ן שחשש לקושי' זו והוכיח מניה דמותר ליתן ע"ס בדיקה מוכח דבלא זה אסור לכתחילה גם באין מי שיבדקנו. וספיקו של התב"ש והתו"י הוא פלוגתא דרבוותא הראשונים ז"ל:
[ט]
היוצא מדברינו דאם נאמר דמדרבנן לא סמכינן לגמרי על הך רובא לכתחילה מוכרח אחד מהני שלשה סברות או כהרמב"ן דכל דלא מעכב בדיעבד שרי לסמוך ע"ס שיבדקנו אח"כ. או כבעה"ע דאח"כ אין צריך בדיקה כלל ושרי בלא תיקון ואפי' בישנו לפנינו. או דנאמר דגם באינו מוחזק שוה כדין אינו מומחה ולא סמכינן עליו לכתחילה. דבאתד מהני שלשה סברות מיושב הא דלא מוקי שארי אמוראי כאוקימתא דרבינא וכמו שנתבאר ועיי' תוס' דף ג') ד"ה רוב מצוין מומחין הם ושוחט גם לכתחילה דאין לפרש דרק דיעבד כשר אמאי לא מוקי שארי אמוראי ג"כ כרבינא ולפי"ז צ"ל דלא ס"ל כל הני סברות או דאזלי לשיטתם, דס"ל דגם לאביי שרי בכותי שוחט וישראל יוצא ונכנס וא"א לבודקו ע"י כזית בשר דמזה הוכיחו המחברים דס"ל דלא כהרמב"ן וגם היכא דשרי בדיעבד מ"מ אסור ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ. וגם סברת בעה"ע לא ניחא להו דס"ל לסברא פשוטה דאי נאמר דלכתחילה לא סמכינן על הך רובא גם אם שחט יהיה אסור כל שישנו לפנינו ואפשר לבודקו דכיון דיכולין בקל לבודקו הרי הוא כמו לכתחילה. וגם ס"ל דבאינו מוחזק ודאי דשרי לכתחילה בלא שום בדיקה דכן משמע להו להתוס' לשון הגמרא דקאמר לעילופא לא חיישינן משמע דלא חיישינן לי' כלל ומש"ה הוכיחו שפיר דאם נאמר דלכתחילה אין סומכין א"כ הרי נוכל לפרש המשנה הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואפי' אינם מוחזקין אבל אינו מומחה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה והוכיחו מזה דלא חיישינן כלל למיעוטא דאינם מומחין וכמו שכתבו התוס' בבכורות (דף כ') דאינם מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא ושרי גם לכתחילה. אמנם יש לומר דלעולם התוס' ס"ל דמוחזקין ואינם מומחין שוים ואם אינו מומחה אסור לכתחילה גם אינו מוחזק כן וכדעת הרא"ש וגם י"ל דס"ל ג"כ סברת הרמב"ן ואין כונת התוס' בקושייתם דגם שארי אמוראי לוקמא ממש כאוקימתא דרבינא רק כונתם כקושי' הרא"ש דנוקים הכל באינו מומחין ושרי ע"ס בדיקה ובדיעבד וא"א לבודקו כשר. ולא ס"ל תירוצו של הרא"ש. אמנם זהו דוחק קצת דהיה להם לפרש דבריהם ומשמעות דבריהם דנוקים לגמרי כרבינא ומוכרח כמש"כ:
[י]
ובדעת הרמב"ם לא ברירא לן לפי"ז האיך דעתו, שפסק דלכתחילה לא ישחוט אינו מומחה ואם שחט בודקין אותו אם הוא מומחה ובהלך לו כשר. ויש להסתפק מה דעתו אי שרי ע"ס בדיקה אח"כ דלדידי' י"ל דס"ל דאסור וכהתוס' ולא מצינן לפרש המשנה במומחין כיון דאיהו פוסק דאינו מוחזק ג"כ אסור לכתחילה א"כ הא לא מצינו לפרש הכל מומחין שוחטין דמאי קמרבינן כיון דגם מוחזקין בעינן לכתחילה וכמש"כ למעלה. ואין להוכיח דודאי דעתו דאסור דהרי בדין אינו מוחזק כתב הרמב"ם וז"ל ישראל היודע ה' שחיטה ה"ז לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחילה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהי' רגיל וזריז ואם שחט תחילה בינו לבין עצמו שחיטתו כשירה הרי דאוסר לכתחילה באינו מוחזק ובדיעבד ס"ל דאין צריך לשואלו כלל אם נתעלף ואפי' הוא לפנינו. והנה אם כנים אנחנו בהסברא שכתבנו למעלה (באות ה') דכל דבדיעבד אין צריך בדיקה כלל אסור ליתן ע"ס שיבדקנו אח"כ דנמצא עובר על תקנת חכמים וגם להגאונים אינו מותר באינו מומחה רק משום דס"ל דגם אחר שחיטה צריך בדיקה ע"פ דין א"כ באינו מוחזק להרמב"ם דחושש לכתחילה ובדיעבד אין צריך בדיקה אסור לכתחילה אפי' ע"ס שיבדקנו. וא"כ הרי תיקשה על אינך אמוראי אמאי לא מוקמי כלישנא בתרא דרבינא הכל מוחזקין שוחטין לכתחילה ואפי' אינם מומחים מ"מ שרי לכתחילה ע"ס שיבדקנו אחר כך אבל אינו מוחזק לא ישחוט דאפי' ע"ס בדיקה אסור ואם שחט שחיטתו כשירה ונוכיח מזה דס"ל דגם באינו מומחה אסור ע"ס בדיקה. זה אינו מוכרח די"ל כמו שתירצנו דברי בעה"ע דשחיטתו כשירה צ"ל עם איזה תיקון ואינו מוחזק כשר דיעבד ממילא וא"צ לשואלו גם להרמב"ם רק זה קשה עדיין להרמב"ם דאינו מוחזק אסור גם ע"ס בדיקה והרי ללישנא קמא דרבינא דלא חייש לעילוף שרי גם לכתחילה דקאמר הכל מומחין שוחטין ואע"פ שאין מוחזקין והוא כעין קושי' המאור על הגאונים וכמו כן לדידן שרי וצ"ל דהרמב"ם אינו אוסר רק באם יש לפנינו מוחזק שיכול לשחוט אבל באין מוחזק והוא צריך לבשר חשוב כמו דיעבד ושרי גם לכתחילה וכפי סברת התב"ש והתוי"ק שהבאנו (באות ח') ובהכי איירי המשנה לל"ק דרבינא. וא"כ גם אנו נלמוד מני' דגם באינו מומחה שרי גם לכתחילה אם אין כאן שום מומחה וכדעת בעה"ע שהבאנו שם דזה מקרי דיעבד. אמנם כל זה הוא אם נפרש דלהרמב"ם אסור לכתחילה עד דנדע שהוא מוחזק אבל עיין בב"י שכתב לפרש בדברי הרמב"ם דגם אם אין יודעים אם הוא מוחזק שרי לכתחילה ג"כ וכבעה"ע והרמב"ם דאוסר קאי על השוחט בעצמו פי' שיודע שאינו מוחזק וא"כ הא ניחא בלא"ה דהא דקאמר רבינא ואע"פ שאין מוחזקין פירושו שלא נתחזק לפנינו במוחזק וכמו בל"ב דקאמר הכל שוחטין ואע"פ שאין מומחין דפירושו שאין יודעין בו אי גמיר או לא: